**(ש"ך סק"א) ותמיהני על הה"מ שכ' כו'.**נ"ב צ"ע לפי מה שמקיים הש"ך בעצמו הגי' ברמב"ם שדין כסף דין תורה א"כ כ"כ מהראוי שפסולי קרובי האם ג"כ יהיו נקראים פסולי ד"ת. ולשון הרמב"ם בפ"ג מהלכות עדות מורה להיפך כי זה לשונו. אין פסולין מד"ת אלא הקרובים ממשפחת אם. גם ממ"ש תחלה מפי השמועה כו' וכן מסיים אח"כ אבל שארי הקרובי' כו' כולן פסולין מדבריהם נראה להדיא שסובר שקרובי האם אינם בכלל פסולי תורה שבעל פה כ"א מדרבנן לכך כתב מדבריהם ובהלכות אישות כ' שקדושי כסף מדברי סופרים. ויעוין ל' הרמב"ם בעצמו בפי' המשנה בכלים בפ' י"ז משנה י"ב ובתוי"ט פרק ז' דאהלות משנה ט' ובפרק בתרא דסנהדרין משנה ג' חומר בדברי סופרים ובשארי מקומות שמציין:

**(ש"ך סק"ט) שבודאי יאמר כדבריו הראשונים שלא יהא כשקרן.**נ"ב צ"ע דהא יכול להשמיט א"ע שלא יעיד שקר כעין מגו דאי בעי שתקי דאמרי' גבי עדים. גם הלא יכול לומר שעתה אינו זוכר עוד להעיד בדבר זה. גם י"ל דלא שייך קם דינא אלא היכא שהפסק ההיא על אותו דבר שנפסק ראוי לפסוק גם עתה אלא שמצד אחר בא התובע לתבוע דרך ממ"נ משא"כ בעדים שנפסק אז שפסולים מחמת שהם קרובים. וחוזר הדין להכשירם עתה כי נתרחקו ויצאו מפסול הקורבה ואף בעת שנפסק שלא יקבל עדותן היה ידוע שורת הדין דכשיתרחקו יהיו כשרים לעדות זו וקם דינא זה שנפסלו אז גם יקום הדין שעתה יהיו כשרים. וה"ז כעין הדין דכ"ז שמביא ראיה סותר עדותו שהדין הראשון היה לפי שלא היה לו עדים ועתה חזר הדין מצד הראיה. משא"כ בספק דיבם ביבמות דף ל"ז ע"ב שאותו הספק שנדון תחלה לזכות בני יבם רוצים לסתור עתה בלי ראיה חדשה רק מצד התחדשות תביעה דרך ממ"נ ועד"ז דינו של תה"ד לגבי מציעה:

**(סמ"ע ס"ק כ"ג) הטעם דדוקא בפסול קרובה.**נ"ב יעוין חדושי רמב"ן לב"ב דף מ"ג:

**(נה"מ סק"א) ולפענ"ד לק"מ כו' דהגדתן לאו כלום כו'.**נ"ב לפי דבריו צ"ע היכא שיש לאדם תביעה אחת לשני ב"א ותבע לאחד ונגבה העדים בפניו לב"ד אם יכול התובע לתבוע מהשני עפ"י עדים אלו י"ל דמחמת שאין נאמנין לגבי עדותם הראשונה א"א לחייב את השני דהא לא העידו בפניו ולקבל עדותן שנית בפניו ג"כ לא מהני דכיון דכבר העידו עדות גמור שהיה נגד הראשון צריכין לחזק בדבריהם הראשונים ולית להו לאשתמוטי שלא דקדקו תחלה לומר אמת כיון שהיה שלא בפני הבע"ד. דהא עדותן היה בפני א' מבעלי הדברים. ולגבי אותו הבע"ד עדותן מתקיימת ויש להאריך בזה היכא שבא בע"ח לגבות מלקוחות ונתקבל עדות מעדים לזכות הבע"ח והמוכר לא הי' באותו מעמד ובידו לומר שהוא רוצה לאשתעי' דינא בהדיה בע"ח כדאי' במס' ב"מ דף י"ד ע"א וכיון שהוא ג"כ בע"ד אין לפסוק עליו מחמת העדאת עדים שהיה שלא בפניו ולחזור ולהעיד ג"כ אינם נאמנים דעבידי לאחזוקי דבריהם הראשונים והראוי שיהיה שורת הדין שלא לגבות מלקוחות כיון שא"א לחייב את המוכר. וא"כ מיושב קושית התוס' שם ב"מ ד"ה דינא הוא ויעוין מס' כתובות דף צ"ד ע"א הנהו תרי אחי כו' ובאס"ז שם מה שכתבו שם תלמידי ר' יונה בשם הרמ"ה בזה"ל וכ"ת אלא למאי נ"מ. נ"מ לסהדי דאסהידו באנפי ראשון וליתנייה לאסהודי באנפי שני דברים אלו מורים דאף היכא דלא מצי לאשתמוטי על עדות שהעידו כבר בפני בע"ד א' ונתקיים עדותן. (אף כשיאמרו שקר העדנו שהמה יתחייבו לשלם להראשון בהודאת פיהם שהפסידו בעדות כשר) ועכ"ז מקבלים עדותן נגד השני בפניו ולכאורה י"ל דאין העדים נוגעים מחמת שכבר העידו דהא בידם להשתמר מלהעיד שנית שאין הב"ד מזמינים עדים להעיד. ועד"ז המגו דאי בעי שתקי גם אפשר להם לומר שעתה אינם זוכרים עוד להעיד: ומ"ש העיטור דעבידי לאחזוקי דבריהם אפשר דז"א אלא הוכח שלא נאמנו תחלה בעדותן ונפסק היפך ממה שהעידו בכה"ג מגמתן לחזק דבריהם מוציאים עצמם להעיד שנית כדי לקיים דבריהם שנתבטל תחלה. משא"כ כשהעידו בפני א' מבעל הדברים שנתקבל עדותן בזה אינם נוגעים לחזור ולהעיד בשקר ודבריהם הראשונים אינם צריכין חיזוק שכבר נתקבל ועדותן מקויימת נגד מי שהעידו בפניו:

**(רמ"א סעי' ט"ז) קרובי נרצח יכולים להעיד כו'.**נ"ב צ"ע דבירושלמי סנהד' פרק זה בורר הלכה ט' ובמס' שבועות אי' בזה הל' תני ר' ישמעאל ושפטו העדה כו' שלא יהיו העדה לא קרובי המכה ולא קרובי המוכה. אמר ר' יוסי כו' נמצאת אומר ב"ד גואלי הדם מכאן שלא יהיו הדיינים קרובי הנידונים ומיניה שלא יהיו העדים קרובי הנידונים אמרה תורה הרוג ע"פ עדים הרוג על פי דיינים מה הדיינים אינם קרובי הנידונים אף העדים לא יהי' כו' ע"כ. אמנם י"ל דז"א אלא אליבא דר"י אבל לר"ע דיליף דקרובים פסולים להעיד מפסוק לא יומתו אבות על בנים לא שמעינין לפסול קרובי הנרצח: