Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 69
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**(ש"ך סקי"ב) דהב"י כתב שיש לתמוה.**נ"ב יעוין בסמ"ג סוף שורש ב' אות ו' שמוכיח מל' הרמב"ם ר"פ ו' מה' עדות שכ' בזה"ל כבר בארנו שקיום שטרות מדבריהם כדי שלא תנעול דלת בפני לווין כו' שכוונתו שמה שמקיימין העדים שבשטר ומאמינים בו בזולת שיבאו העדים לפנינו בפיהם הוא מדרבנן יעו"ש. ואפשר שדעת הסמ"ג שגם כת"י הלוה ג"כ אינו מועיל מדאורייתא דהודאות בע"ד ילפי' מאשר יאמר כי הוא זה או שסובר דמה שמקיימין מב' שטרות אינו מועיל רק מדרבנן וזה כוונתו ממ"ש דקיום שטרות דרבנן וכעין כוונת הרמב"ם הנ"ל ויעוין באס"ז לב"מ דף יג ד"ה שטר שאין בו אחריות נכסים שמביא בשם הקדמונים שמחליטים בפשטות דכ"י הלוה לא שייך מפי כתבם דלא ממעטינן מפי כתב רק בעדים אבל מהבע"ד לעצמו מועיל אף בכתב:
**(ש"ך ס"ק י"ד) ומה שהקשה הרשב"א.**נ"ב נלע"ד פשוט שהרשב"א סובר דבפקדון כ"ז שהוא בעין אינו שעבוד על נכסי הנפקד וכן נשמע מדבריו בתשובה סי' רי"א מ"ש ואם הודאה במטלטלין של פקדון ולכאור' יש להוסיף עוד דבשטר פקדון ליכא כלל שעבוד נכסים אף מעת שנאבד הפקדון בפשיעות השומר דאין עידי פקדון מפקו קלא על מסירות הפקדון גם י"ל שלא ניחא להמפקיד לפרסם מפקדנותו ביד אחר:
**(ש"ך הנ"ל) להכי אינו גובה ממשעבדי כיון דיכול לטעון כו'.**נ"ב צ"ע דאם כן אינו מובן דברי הגמ' במסכת שבועות דף מ"ה ע"ב שבועות שומרים דחייב רחמנא המ"ל כו' דאפקיד ליה בשטרא מכלל כו' המפקיד כו' בשטר צריך להחזיר בעדים. ומפרשים שם בתוספת אם רוצה לפטור בלא שבועה וקשה כיון דעכ"פ פטור בשבועה אם כן תו ליכא שעבוד קרקעות ולא שייך הסברא דשטרך בידך מאי בעי אם כן מהראוי שיהיה נאמן מדאוריית' טענת החזרתי בלא שבוע' כלל וא"כ איכא בטענות נאנסו מגו דהחזרתי ונשאר הקושיא ש"ש דחייב רחמנא המ"ל. וביות' צ"ע דנראה פשוט שכוונת הרשב"א דאף לא מטעם טענות החזרתי ליכ' שעבודא בשטר פקדון כיון דכ"ז שהפקדון קיים ליכא חיוב ממון על הנפקד ואף כשהפקדון נאבד אין החיוב אלא משעת אביד' ולא משעת קבלת הפקדון לרשותו. וכן מצאתי משמעות מל' המהרי"ט בתשובותיו סי' כ"א בחלק יו"ד. שוב מצאתי בתשובה המיוחדת סימן ע"ו שבתחל' כתב הראי' שמובא בש"ך ואח"ז כתב עוד דאף לדידן דק"ל דמצי למימר החזרתי אינו אלא דוקא משום דאי בעי אמר נאנסו ובשבוע' חמורה ואם איתא דכל שטר שאינו גוב' ממשעבדי מאיזה צד שיהי' יכול לטעון פרעתי ולא מצי אידך למימר לי' שטרך בידי מאי בעי ה"נ כי אמר החזרתי יהי' נאמן כו' ע"כ יעו"ש הרי להדיא שהרשב"א נחית לדברי הראשונים. ויעוין באס"ז לב"ב דף ע' ע"א ד"ה ולימא ליה שמביא בשם הר"ן שס"ד דרב עמרם דמה שהשיב לו רב חסדא נאמן דהיינו אפילו בלא שבועה משום דלא אמרי' שטרך בידי מאי בעי אלא בשטר שאין אדם יכול להשמיט ממנו בטענת נאנסו ושאינו גובה מלקוחות אין אדם מקפיד עליו. ורב עמרם מקשה עליה אמאי ולימא לי' שטרך בידי מאי בעי שאעפ"כ אין אדם עשוי להניח שטרו ביד אחרים ולפיכך פי' לו רב חסדא דמשום מגו הוא דקאמר ומאי' מהימן מהימן בשבועה ע"כ הרי להדיא דמוכח מדצריך שבועה דאף בשטר שאינן יכולים לגבות מלקוחות שאין אדם עשוי להניח שטר ביד אחרים ואינו נאמן לו' פרעתי רק בפקדון דאית ליה מגו דנאנסו וכיון דמשום מגו אתיא ליה צריך הוא לישבע וכמו באם היה טוען נאנסו:
**(ש"ך הנ"ל) במגו דנאנסו.**נ"ב בת' הריב"ש סי' תע"ח מביא ראיה לחלק בין כ"י לשטר גמור בעדים אף דאי אפשר לגבות בו ממשעבדי מ"מ כיון דשם שטרו עליו מצי א"ל שטרד בידי מאי בעי ויעוין במל"מ פי"א מהלכות מלוה שכתב דלפ"ד הריב"ש בטלה ראיות הרשב"א משטר כיס והריב"ש בעצמו סי' תנ"ד מביא ראי' ההיא בשם רשב"א וסייעתו:
**(נה"מ ס"ק ו') ולשון שהרי שכ'.**נ"ב יעוין תוס' כתובות דף כ"א ע"א ד"ה הוציא שכתבו ולא מצי אמר שטרך בידי מאי בעי אלא בשטר שיש בו עדים דגובה מנכסים משועבדים ע"כ. ודע שקושית התומים מב"מ אינו מובן דמשם ליכא ראיה דבשטר בעדים שאין בו אחריות נכסים לא מצי לטעון פרעתי דאף שנאמן לו' פרעתי מ"מ כיון שאין חייב מודה וטוען מזויף ומשום שנפל איתרע לא סמכינן על הקיום אין להחזיר דלמא יתבע ממנו כשתשכח הנפילה והנתבע יטעון להד"מ ומזויף ולא יהיה נאמן ואף דבידו לפטור א"ע בטענת פרעון מ"מ אם יטעון כפי האמת יפסיד והוא הטעם דלא לחתום אינש אמגלתא דדלמא יכתוב עליו שטר כ"י וכשיטען להד"מ יחויב לשלם ומ"ע התוספת שם בב"מ ד"ה הא. ומיהו מלוה עצמו אינו מוכרח ויעוין שם בפנ"י. עכ"פ אין להקשות משם על האלפסי:
**(נה"מ ס"ק ז') ומאוד תמיה לי.**נ"ב הרשב"א בעצמו כתב דלנפילה לא חיישינן כדאיתא ס"פ ג"פ עכ"ל. הרי שלא נחית להטעם של המחבר דאמרינן מסתמא מיד נמסר:
**(נה"מ הנ"ל) דאמרינן חזקה תיכף כשנכתב נמסר.**נ"ב זה ל' התו' אבל בכל גיטין אמרינן ביום שנכתב ונחתם נמסר עכ"ל אם כן שפיר יש לחוש לנפילה ויכול לו' שהיה על דעתו למסרו ביום הכתיבה אבל נאבד ממנו באותו יום אחר הכתיבה וע"כ לא בא למסירה. גם בת' מהר"מ מלובלין ליתא בדברי המחבר ולאביי שסובר חוששין לנפילה שאינו דחד אי חושש כן אף היכא דליכא שום ריעותא יש עיון ניחוש כן בכל השטרות הבאים ולמה לא יהיה ביד הלוה לטעון כנ"ל. ויש לישב על פי דברי התוספת ביבמות דף קט"ז ע"א ד"ה אותיות נקנית מל' הרמב"ם פי"ב מהלכות גירושין דין ג' שעל דינו שם שאין הבעל נאמן לו' ממנו נפל כתב בזה"ל שהרי הודה שכתבו לה והרי היא יוצא מתחת ידה כו' עכ"ל נרא' שיש לחלק בענין חשש נפילה בין היכא שכתיבת השטר היה למסור לזה ובין היכא שנכתב לויתי ממך שיכול לו' שלא היה דעתו עליו ולא עמד להמסר לו. וי"ל שגם הש"ך נחית לזה רק שסברתו כאן במעשה דרשב"א שלא היה רק כתיבת חשבון דאפשר שלא נכתב כלל אדעתא שימסר להשני לכך היכא שיש לו מגו נאמן לומר ממני נפל:
**(ש"ך סקכ"ב) צל"ע בדין זה.**נ"ב יש ליישב ע"פ דברי התוספת בב"ב דף ע' ע"א ד"ה או דלמא:
**(ט"ז סק"ב) נשאלתי כו' והותנה עמו בינו לבינו.**נ"ב יעוין סי' ע' בסמ"ע ס"ק י"א ובש"ך סק"ח וסקי"א:
**(סמ"ע סקכ"א) דלא עדיף חיוב שבועה זו.**נ"ב יעוין במאור מס' ב"ב בפ' המוכר את הבית בשטר כיס היוצא על היתומים שמדחה דעת הי"א שסברו דלכך לא טענינן עבור היתומים נאנסו דלו יהי' דנאנסו הוי בכלל איל"מ כיון שלא נשבע ומת וכיון דמוכח ממש מכל הפוסקים שלא הסכימו לדעת הנ"ל אם כן אף כשנתחייב אביהם שבועה דאוריי' היורשים פטורים ואם כן לא דקדק יפה הסמ"ע במה שמדמה לכ"י דשם אינו רק חיוב היסת: