**(ש"ך סק"ט) בד"ה וגם הך דפ' השולח כו' וא"כ במשכון נקנה לו מיד שנכנס שביעית.**נ"ב צ"ע דאם הז"פ הגיע קודם התחלות שביעית לא הי' צריך הש"ך לאריכות דבריו דבזמן הפרעון בודאי יכול לגבות ע"פ ב"ד המשכון שבידו את החוב וממילא עביד דינא לנפשיה לקנות המשכון על חובו וכסברת הש"ך ואם אין הזמ"פ אלא בשביעית עצמה מה"ת יהי' ביד המלוה לעשות קנין במשכון שלא מדעת הלוה ואי משום שירא שיפסיד חובו מחמת שמיטה הלא דכעין זה כ' הש"ך בסי' ע"ג ס"ק ל"ד דבכה"ג ל"ד לדין מבזבז נכסיו ואף במבזבז רוב הדיעות שאין ביד המלוה ולא ביד הב"ד לכוף את הלוה קודם זמ"פ אף לנתינות משכון ובפרט שיהיה קנויה להמלוה במשכון:

**(סמ"ע ס"ק יט) היתה נאמנת בשבועה.**נ"ב יעוין באה"ע סוף סי' ע"ג בחמ"ח וב"ש גם בסימן צ' בב"ש ס"ק מ"ט. וצ"ל דסובר הסמ"ע דלא שייך כאן דין תקנות השוק כיון דידוע שהם בגדי אשתו וידה שולט בהם ללוקחה בלתי ידיעתו ויעוין באה"ע סימן פ"ו ס"ב ברמ"א ובחמ"ח וב"ש שם:

**(נה"מ ס"ק י"ט) וראיה לזה מב"מ.**נ"ב כבר העיר ע"ז בתומים סי' ס"ה ס"ק ס"ד. ומתרץ כדברי המחבר כאן. ולע"ד צ"ע מה שמחליט באפטרופס שמחויב להיות בחנם:

**(נה"מ ס"ק כ"ד) דאין לך ערב גדול מזה.**נ"ב אין דבריו מחוורים דמאי ערבות יש כאן. ומה ששאל שמעון הסייף לראובן היה בעול' שלא מדעת העכו"ם:

**(ש"ך ס"ק נא) וכן יש להקשות דברי הרשב"א.**נ"ב יעוין במל"מ פ"ה מה' שאלה ופקדון הלכה ואו: (")

**(ש"ך הנ"ל) וז"ל כתב הרנב"ר ז"ל.**נ"ב צ"ע דהא הר"ן לאלפסי בעצמו כ' בסוגיא דמשואיל"מ בשבועות דף מ"ד וז"ל והל' אומר הנו"ן אני זוכר ועל השאר איני יודע דבכה"ג יורשים פטורים דלא עבידי למרמי אנפשייהו כולי האי:

**(ש"ך ס"ק סא) ואם כן מוכח מזה דמשואיל"מ כו'.**נ"ב מדברי הרמב"ן שם במלחמות מבואר שאם היה שורת הדין שעד המסייע פוטר משבועה גם בכה"ג שלולא העד היה חייב לשל' עכ"ז היה נפטר ע"פ העד רק שדע' הרמב"ן דכ"מ אין עד המסייע פוטר ע"כ אליבא דפסקינן דעד המסייע פוטר אין להכריע דודאי כסברת הרא"ש דאפשר לומר כדעת הרמב"ן שאין לחלק בין היכא שלא היה מחויב אלא לישבע ובין היכא שהיה משואיל"מ. ואי משום קושית הרא"ש משומר שמסר לשומר הלא כבר האריך בפלפול' חריפת' שלק"מ. לפי שיטת התוס' במסכת קידושין דף מ"ג דעד הצריך שבועה אינו עד:

**(ש"ך ס"ק ס"ח) וראוהו גם כן עתה בידו דל"ל מגו.**נ"ב יעוין מל"מ פי"ג מהלכות מלוה דין ג' שמפרש שם בכה"ג אין המלוה נאמן ליטול בשבועה והא דכתב הרמב"ם שאם יש עדים שחפץ זה משכון בידו מיירי דאינן מעידים אלא שראו מסירת המשכון אבל לא ראו עתה בידו דאיכא למלוה מגו דהחזרתי. והרמב"ם לשיטתיה שסובר כשטוען החזרתי צריך לשבע בנק"ח וע"כ ליכא כלל בכה"ג מגו לענין השבועה. לזה לא הוצרך הרמב"ם לדבריו מה שאמר מגו לאפטורי משבועה לא אמרינן אלא בגוונ' דליכא עדים כלל דאיכ' מגו גם לענין השבועה דהא אם היה טוען לקוח לא היה צריך לישבע כלל וכדברי המל"מ דעת המחבר כאן ולקמן סעיף כ"ג. אמנם ל' הרמב"ם שכתב עדים שחפץ זה משכון בידו נראה שנכון כפי' הש"ך. דלפ"ד המל"מ דמיירי שלא ראו בידו לא יתכן ל' זה ואך למותר מ"ש משכון בידו דהיכ' שיש להתובע מגו דהחזרתי נאמן אף אם העדים אינם יודעים שבא לידו בתורת משכון:

**(רמ"א סעיף י"ח) אלא שראו קודם לכן כו'.**נ"ב יעוין לקמן סי' קצ"ג ס"ג ושם ציינתי שמדברי חדושי רשב"א שמובא באס"ס לב"ב דף מ"ו ברמאי דפומבדיתא נשמע דלא כדברי הרא"ש בתשובה סי' ק"ו שמוכיח שם דינו המובא בשמו לקמן סי' קל"ג מסוגיא הנ"ל. ולפ"ד הרשב"א כשטוען שתים קצצת לי קודם שהראה לפני עדים ואפקה והראה מהימן במגו. ושאני רמאי דפומבדיתא כיון שכפרו לגמרי תחלה תו לא היו נאמנין אחר כך בטענת שתים קצצת לי:

**(נה"מ ס"ק לז) אין בזה ש"ד.**נ"ב צ"ע דהא כשנשבע המלוה היס' ופטור מפלגא הפחת מחויב הלוה לשלם החוב להמלוה והדר שב טענת הלוה נגד המלוה נדון פחת משכונו כשאר טענו' המפקיד על השומר:

**(נה"מ ס"ק מ"ו) הוי ספק פרעון קודם לספק הלואה.**נ"ב כאן ליכא ספק פרעון מקודם הלואה דהא אם נאבד המשכון קודם הלואה מחויב לו לשלם חובו וכיון שנתחייב בודאי החוב הוי הוא כא"י אם יש לו כנגד זה אצלו וגם המלוה לא הוי כטוען א"י על הפרעון לפי סברת הקצה"ח בדין זה. בזה וזה גובה. ומטעם זה חולק הצה"ח גם בסימן ע"ה על דברי הש"ך. ונלע"ד דאף אם נודה שם לדברי הש"ך. י"ל דז"א רק בגוונא דשם כיון שהספק היה קודם ההלואה אם כן יש סברא שאף התביעה נצמח מדבר אחר מ"מ אם באמת היה הפקדון שנאבד שוה יותר לא חל מעולם שום חיוב על הלוה מצד ההלואה שהשיג אחר כך דהא כבר היה לו אצל המלוה תביעות ממון בעד פקדונו העולה לפי סך הממון שקיבל ממנו. אבל היכא שהספק נצמח אחר ההלואה הוי כטוען המלוה ברי לי שהחוב שיש לי אצלך לא נפרעתי דמצד הספק ואבידת המשכון לא מתבטל' החוב שהלויתי לך שחל כבר בברי עליך: