למנות להם מלך. ראה יוסף בן מתתיהו הכהן, קדמוניות ח"ד, ח, י"ז שלדעתו אין מניית מלך מצוה, אבל לדעת ידידיה האלכסנדרוני ח"ב, שס"ב, מניית מלך מצוה, לשי' יוסף בן מתתיהו אין למלך לעשות דבר בלי עצת הכהן גדול והזקנים, ולדעת ידידיה האלכסנדרוני אם יהיה קשה לו לשפוט בעצמו ישפוט הכהן גדול שהוא ג"כ הנביא.

ולבנות בית הבחירה. ראה מדרש רבה בראשית פ' ס"ד בימי ר"י בן חנניה גזרה מלכות שיבנה ביהמ"ק נראה דאין איסור בדבר לבנות ביהמ"ק קודם מניית מלך, ועיין ביחוסי תנאים ואמוראים כתב יד ערך ר' יהושע בן חנניה הביא ד' המדרש וכ' כשרצו לבנות בית המקדש שלא ברשות קיסר, וראה שאילת דוד להגאון מקרלין קונטרס דרישת ציון.

כיהושע שמינהו משה רבינו. ע' יומא ע"ג אין שואלין באורים ותומים אלא למלך הוא זה מלך, ופירש"י דהא ביהושע משתעי קרא, וע' רשב"ם ב"ב ע"ה ע"א, ורש"י סנהדרין מ"ח ד"ה הרוגי מלכות, וזקני התוס' יו"ט פ"ו דסוטה מ"ח דיהושע היה מלך, ובמדרש רבה נשא פ' י"ד חשבוהו בין השופטים, ועיין ספר הנצחון לרבינו ליפמן מילהויזן אות קס"ב כ' ולא עוד אלא המורד בראש ישראל אף אם לא נמשח למלכות חייב מיתה, מאחר שבמקום מלך הוא עומד כמו שנאמר ביהושע כל אשר ימרה וכו' ויהושע לא נמשח למלכות וכו' ועד"ז היתה המלחמה בין איש בשת בן שאול ובין דוד אעפ"י ששניהם היו צדיקים גמורים כי לפי שנמשח דוד למלך החזיק הוא וכל עמו את כל העם שאחרי בית שאול למורדים במלכות עכ"ד. וע' שו"ת דברי מלכיאל ח"א סימן ע', ושו"ת צפנת פענח סימן רמ"ב, ושו"ת משפט כהן סי' קמ"ד אות כ"ב.

אין מעמידין מלך. ע' מדרש תנאים לספר דברים י"ז, ט"ו.

ולא למלכות בלבד. במשחא דרבותא חו"מ סימן ז' ד' קל"ג הקשה מקידושין ע"ו דאיתי הגיתי נכרי היה ובא להתגייר והיאך מסר דוד שליש העם ביד איתי וכו' דלולא דבריהם היה נראה דאיתי הגיתי ישראל גמור היה ונקרא גיתי ע"ש שהיה שוכן בגת, וראה שו"ת תשב"ץ, ח"ג סימן צ"ו שנשאל אם אוריה החתי היה ישראל או גר והביא מקידושין דאיתי הגיתי היה גר אבל אוריה וצלק לא נתברר לרבותינו ופלא שהרי בקידושין אמרי' דיתיב בחת, ואולי לא גרס כן. וע' שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סימן ט"ז שכ' וכן אמרי' בגמרא דואג האדומי דאתי מאדום איתי הגיתי דאתי מגת ועיין ס' עין זוכר מע' א' אות ק"ה וע' שו"ת מהרי"ל סימן ע"ד דאוריה ישראל הוי, וע' שו"ת רבינו אברהם בן הרמב"ם הוצאת מק"נ סימן כ"ה וז"ל ילמדנו רבינו אל מי מתיחסים דואג האדומי ואוריה החתי ועבד מלך הכושי, אינם מיחס ישראל אלא גרים הם, ואבא מארי זצ"ל היה סובר שאוריה החתי גר תושב, ויש אומרים שדואג מן ישראל אלא שהוא נתחנך בארץ אדום, וי"א שהוא גר אדומי אברהם ביר' משה זצו"ל עכ"ל. ע"ש בהערות ועיין ס' ברכת שמואל למהר"ש קידנובר פ' תצא דאוריה החתי הי' מבני חת ונתגייר. וע' שו"ת הרמב"ם מק"נ סי' שנ"א דמלחמת בית דוד וכיוצא בו כל אנשי הצבא בחזקת צדיקים הם, ושם מבואר דגם במלחמת שאול וכדומה גט כריתות כותב לאשתו, ובבעל הטורים פ' מטות מבואר דכל היוצא למלחמת משה גט כריתות כותב לאשתו, וע' שו"ת בית יעקב סימן ה, ומצאתי בראב"ן ח"ג דפוס ירושלים ד' נ"ה ע"ב שכתב אע"ג דבמלחמת שאול כתיב ראיה גדולה הוא לכאן דהא ישי אבי דוד אמר כן לדוד וכמו שלימדו אביו הנהיג גם הוא לחיילותיו לעשות כן, וע' ריטב"א הובא בשיטה מקובצת כתובות ט', ובשו"ת שואל ומשיב מהד"ג ח"א סימן ל"ו הקשה כן מעצמו דהלא כתוב אצל שאול ולרגע אישתמיט מיני' דרבן ש"י דברי הקדמונים הנ"ל. ובני הרב מ' דוד נ"י הראני בספר הנצחון אות קפ"ב שכ' וזה למד מישי אביו שאמר לו ואת עשרת חרוצי החלב. וע' עושה שלום אות א' ערך אלמנה דדוקא במלחמת בית דוד הי' כותב גט כריתות ובשאר מלחמות אמר דהיו כותבין גט לאשתו דאל"כ לא אמרו כל היוצא למלחמת בית דוד ול"ר דברי הטור וע"ש.

בכ"מ מ"ש ובהכי ניחא היאך מלך רחבעם, ע' רמב"ן יבמות מ"ה, וריטב"א קידושין י"ג שכתב כדברי רבינו, וע' נובי"ק חו"מ סימן א' דנעמה לא היתה בעצמה גיורת רק שבא מנעמון ולא הי' לפניו דברי הרמב"ן וריטב"א וע' מדבר קדמות מע' נ' אות כ"ד.

ולא בלן. בשו"ת תשב"ץ ח"א סימן ט"ז כ' דלכן השמיט הרמב"ם כאן איזהו מהן שנמנו בגמ' משום דאין מלאכתו מנוולת בכל מקום והכל לפי המקומות עיי"ש.

בכסף משנה כתב ולא גרס גרע. ובב' כ"י הרמב"ם שבספריה נ"י כתב גרע, וכן הביא בשו"ת התשב"ץ ח"א סימן ט"ז לשון הרמב"ם ומעתיק גרע הרי שגם לפני' היתה גירסא זו כמו בכל כ"י ודפוס רומא ר"מ.

ומשיעשה מלאכה. ראה פרקי דר' אליעזר חתן דומה למלך ואסור בעשיית מלאכה וראה ירושלמי סופ"ב דסנהדרין חמי מה כתיב שום תשים ומראה הפנים שם.

מושחין אותו בשמן המשחה. ע' תוס' הרא"ש הוריות י"א שכתב אע"ג דכתיב אשר יתן ממנו על זר ומלך בכלל זה אפשר דדרש על בשר אדם לא ייסך ודרשי' אדם ולא מלך ע"ש וצ"ע הלא תקשה דיש בי' איסור מעילה ואף שראיתי באבני נזר יו"ד סימן שי"ג דלא נמצא בשום מקום דיש איסור מעילה בשמן המשחה משמע מש"ס כריתות ו' שמא מעלתי בשמן המשחה דיש בזה איסור מעילה וע' ראב"ד בתו"כ פ' שמיני דמשמע דאין דין מעילה בשמן המשחה ועיין רמ"ה כריתות כ"י ומוזכר בישרש יעקב שכ' דיצאת ב"ק מה טל אין בו מעילה שכל דנעשית מצותו לא מעל ומשמע דפשיטא ליה דיש לשמן המשחה דין מעילה ובישועות מלכו פ"א מכלי המקדש ה"ה נסתפק אי יש מעילה בשמן המשחה ולא הביא מכ"ז ופשט דברי הרמב"ם מורין דאין בו מעילה.

מושחין אותו בשמן המשחה. ע' כד הקמח לרבינו בחיי אות תפילין שכתב ולכך היתה הנחת תפילין בגבהו של ראש מקום שמלכי ישראל נמשחים שם בשמן המשחה, וראה רמב"ן שמות כ"ט, ז, ונתיבות עולם למהר"ל מפראג נתיב העבודה פט"ו.

שנאמר ויקח שמואל וגו'. ראה מאירי הוריות שהביא דברי רבינו דשאול נמשח בשמן המשחה אעפ"י שממלכי ישראל היה אבל ברד"ק כתב דשאול נמשח בשמן אפרסמון, וראה תוס' כריתות ה' וחסדי דוד על התוספתא פ"ד דסנהדרין, ושער יוסף לחיד"א על הוריות ד' י"א ד' ק"ג מדפי הס'.

כדי לסלק המחלוקת. ע' מאירי שקלים פ"ו ע' צ"ו ומ"מ במקום שיש מחלוקת ועוררין עליו בתחלת מלכותו מושחין אותו לפרסם לכל שהוא המלך, וברש"י כריתות ה' כי איכא מחלוקת לאו ירושה הוא ובעי משיחה בתחלה.