Haggahot RaDO on Jerusalem Talmud Berakhot Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ר"ז בעי כו' מהו שיעשה כו' שלא לחלוץ. פי' ביום שני כמו שסבר ר"י ביום שלישי שאינו חולצן ולדידן דפסקינן כר"א בנתינה אי פסקי' כר"י בחליצה או לא. וקפשיט הש"ס וכיני וכו' כר"י שלא לחלוץ אף ביום שני ואין כיני וכו' פ' דאלת"ה נימא הלכה כר"א סתם בנתינה והוה שמעינן מיניה דדוקא בנתינה הלכה כר"א ובחליצה ביום ג' כר"י, אבל השתא דקאמר הלכה כר"א בנתינה וכר"י בחליצה פירושו דאף ביום שני אינו חולץ כר"י:
אם בחייהון אין מטמאין להון כו'. פי' אם הן בנדותן בחייהון אין מטמא להון כל שכן במיתתן:
והא תנינן וכו'. כיון דאין רשאין להתחיל אלא אם יכולים לגמור והאיך יאמר מפסיק עי' בספר ש"י פי' אחר:
היו כולן שורה אחת כו' הוי הדא דתנינן העומדים בשורה כו' והדא דתניא העומדים משום כבוד כו' והאי דתנינן תמן וכשהוא מנחם כו'. נ"ב נ"ל דה"פ משום דתני לקמן בראשונה היו משפחות עומדים והאבלים עוברין משרבה תחרות בציפורן התקין ר' יוסי ב"ח שהיא משפחות עוברין והאבלים עומדים. מילא הא דקתני העומדים בשורה דהיינו האבלים היו עומדים פטורים זו משנה אחרונה לפי תקנת ר' יוסי. והדא דתני העומדים משום כבוד דהיינו משפחות חייבים משנה ראשונה דהיינו כקודם תקנתא כר' יוסי והיו המשפחות עומדים והאבלים עוברים. והאי דתנינן תמן גבי כ"ג וכשהוא מנחם וכו' משנה אחרונה ס"א ראשונה. ה"פ משום דמסיק א"ר חנינא וכו' מילא בראשונה היו המשפחות עומדין ותיקן ר' יוסי שיהיו האבלים עומדים ואח"כ חזר הדבר ליושנן כמו קודם תקנת ר' יוסי. וצחות לשון הוא לתנא למיקרי ליה לאמצעות ראשונות לאחרונות אחרונות לראשונות. מילא לפ"ז הא דתנינן תמן גבי כ"ג דדך כל העם עוברים והאבלים עומדים. עי' ש"ס דסנהדרין דף י"ח משנה אחרונה דהיינו לפי תקנת ר' יוסי. שהיא אחרונה לראשונה ס"א ראשונה. דהיינו ראשונה לאחרונה, שחזרו הדבר ליושנן. ותנא דמסייע לסוגיא זו עי מס' תענית דף י"ד ברש"י ד"ה נקוט מציעתא בידך וכו':
אמר ר"ז וכו'. נ"ב וצ"ע הלא גמ' ערוכה היא בבבלי מגילה דף כ"ח ע"א שאלו תלמידיו את ר"ז במה הארכת ימים וכו' ולא הרהרתי במבואות המטונפות. וי"ל גברא אגברא קא רמית הכא ר' זעירא והתם ר' זירא. אמנם לדעתי ר"ז דת"י הוא ר"ז הנזכר בתלמוד בבלי. ודוגמא לזה מצינו לעיל פ"א ה"ב וז"ל א"ר זעירא אנא תקפית גאולה לתפלה ועי' בבבלי ברכות דף ט' ע"ב וז"ל והא א"ר זירא אנא סמכי ואיתזקי. הרי ר' זעירא כאן הוא ר' זירא והדרא קושי' לדוכתי'. ועי' לקמן ריש פ"ז דבפירויש איתא התם דר' זעירא ור' זירא חד הוא וז"ל שם על דעתי' לדר' זירא וחבורתי' וכו' ולעיל מיני' כתיב ר' זעירא וכו' אלא ע"כ חד הוא עיי"ש. ומ"ש בפנים וז"ל אמר ר"ז כל סברא דהוה לי תמן סברתי'. אראב"ש כל ההיא סברא קשיא דטבול יום תמן סברתי כו' הנה בתשובה הארכתי ביותר ולא אכתוב כאן רק מה שצריך לכוונת הירושלמי. וכונתו הוא זה, וכאשר מוכח מגמ' דזבחים דף ק"ב ע"ב אהא דאמר ראב"ש בבה"כ דנתה בא טו"י וכו' עד והיכי עביד הכי והאר"י וכו' דאסור להרהר במרחץ וכו' לאונסו שאני. ופירש"י שהיה תלמודו שגור בפיו ומהרהר בה בע"כ ע"ש. וא"כ כדי להשוות התלמודיים יחד כאשר מצווים מפי סופרים ודאי כוונת הירושלמי הוא הכי. דאר"ז כל סברא דהוית לי תמן ר"ל שאם נפל לי הרהור בע"כ סברתיו ר"ל עיינתי בה ולא פניתי לבי לד"א כדי להוציא ההרהוד ד"ת מלבי. וכן אראב"ש כל הההיא סברא קשיא דטו"י תמן סברתיו. ודאי כוונתו כההיא דבבלי בזבחים ההרהורי דט"י תמן סברתיו עיינתי עליו ובזה מתורץ קושיתי מה שהקשיתי ר"ז אהדדי. ודלא כהמפרש [מוהר"א מפילדא] בד"ה מהו סברא שהיה לי לעיין ולהסביר ולהבין התם עיינתי בה. דטבול יום. דמס' דטבול יום עכ"ל. יצא חוץ מגדר הכונה הפשוטה ודו"ק:
רשב"א אומר אפילו טריקלין כו'. נ"ב וזהו דעת רשב"א שנזכר בבבלי ברכות דף כ"ה ע"ב מאן שמעת ליה דאמר כולא ביתא כר"א דמיא רשב"א היא. ותמהני ממאור עינינו אור עולם רש"י אשר באורו נראה אור שנעלם מעינו פקיחא וכתב שם בד"ה מאן שמעית ליה בזה"ל:
לא ידעתי היכן היא עכ"ל וכאן נמצא כאן היה:
בההין דרקק איצטלין כו', נ"ב עי' בחדושי רשב"א דהביא גירסא אחרת בשם הלכות הנגיד אם במטיל כלומר ולא מאונס.. ובשם הראב"ד חביא איצטלין דהוא מותר. ואתיא כש"ס דידן דאמרינן מבליע באפרקסתו ע"כ:
מה נפיק מביניהון ראה קרי וכו'. נ"ב פי' וסתמא דש"ס הוי סלקא אדעתא דבעל קרי לחודא איכא בינייהו וע"ז מקשה הש"ס אין תימא מה מועיל שהוא טובל וכו' לית טעמא דלא דאף לטעם השני משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה הכא דראה קרי לבד ולא היה זב נמי צריך טבילה דאין כאן טומאה חמורה לבטלה. ומתרץ הש"ס בפירושו ראה קרי היינו ואח"כ ראה זיבה ובזה אין טומאה חמורה שראתה אח"כ מבטלה דכיון דראה קרי לכתחילה והוי אסור ללמוד תורה אין טומאה חמורה מבטלה. דהטעם משום שאין שם לטומאה קלה וכו' עד כדין כשבאת לו טומאה קלה לבסוף אפילו באת לו טומאה חמורה לבסוף ולפ"ז אין מבטלה וצריך טבילה. ולטעם מ"ש מה מועיל וכו' אין חילוק בין שראה קרי לכתחלה או לבסוף ואין מועיל טבילה. וע"ז אמר נשמעינה מן הדא והמשמשת שראתה נדה וכר ור"י פוטר הדא אמרת היא הדא היא הדא. והטעם היא מ"ש מה מועיל וכו' ועי' בבלי דף כ"א ע"ב דו"ק ותשכח: