מה נפיק מן בינייהו כו'. נ"ב כתב המשנה למלך פ"א מהלכות מתנות עניים מדפריך מה נפיק ביניהון והלא יש נפקא מינה גדולה. דלמאן דאמר יש לה שיעור למטה היינו מן התורה הוא א' מס'. ולמאן דאמר אין לה שיעור למטה היינו מד"ת אין לו שעור כלל. ועוד הקשה דלא מצינו שום רמז בפסוק שיהיה א' מס'. אע"כ דלכו"ע א' מס' הוא מדרבנן. אלא דמ"ס כיון שאין לו שיעור מה"ת ולכן אמר אין לו שיעור למטה. ומ"ס כיון שיש לו שיעור מדרבנן אמר יש לו שיעור למטה ולא פליגי אלא בלישנא ולכן פריך מה נפיק ביניהון כו':

רב הונא אמר למצוה עד שליש כו'. נ"ב נ"ל לפי מה דקיי"ל דלעבור ל"ה צריך שיתן כל ממונו אבל לקיים מצות עשה לא מצינו כמה צריך לפזר וקס"ד דזהו שאמר שצריך ליתן שליש נכסיו לקיים מצוה ומסתפק אם הוא לכל המצוות לקיים כולם וא"כ יפריש שליש מנכסיו ויקיים בהם כל המצוות או שצריך לפזר אפי' על מצוה א' שליש נכסיו ופליגי בזה. אבל ר' חביבא מפרש הא דאמר למצוה עד שליש היינו להוסיף עד שליש שנתן אבל לענין לפזר לקיים מ"ע היא כתקנת אושא חומש וכדאיתא באו"ח סי' תרנ"ו:

אנווהו לפניו במצוות כו'. נ"ב שבת בבלי דף קל"ג ע"א:

מה הוא רחום וחנון כו'. נ"ב פירש רש"י שם בשבת ד"ה הוי דומה לו ולשון אנוהו אני והוא אעשה עצמי כמותו לדבק בדרכיו עכ"ל:

שהצדקה נוהגת בחיים כו'. נ"ל שצ"ל וגדולה גמילות חסד יותר מן הצדקה כו':

הוה מהדס קומי כליא כו'. נ"ב מסכת כתובות בבלי דף י"ז ע"א:

חפצים אלו אבנים טובות כו'. נ"ב ג""ל שצ"ל בהיפך כדאיתא בבבלי (בתענית) [צ"ל במו"ק ט' ע"ב וכ"ה הגירסא בילקוט משלי רמז תתקל"ד חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות. חפצים אלו ד"ת]:

שלא תאמר יעשה קציר הקדש כקציר הדיוטות נ"ב קס"ד שלקח ממעות הקדש קמה מהדיוט דקמת הקדש קיימא לן דפטור [פ"מ]. ומ"ש שלא תאמר ר"ל דבוודאי פיאה אינה אלא בסוף והאי ובקוצרכם בא להורות דוקא קציר שלכם. יצא קציר הקדש דהוה אמינא דקציר הקדש נמי חייב. ג' תלמים של פתיח כו'. נ"ב והוא מלשון יפתח וישדד אדמתו. עי' בהרע"ב מס' כלאים פ"ב מ' ו: