Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Firstlings Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
טרפות. מרן לא הראה מקום לזה ובאמת הוא ש"ס מפורש בחולין קל"ז ב' יעו"ש ועיין שם עוד ס"ט ב' ולכאורה משמע ג"כ כך מדממעט בב"ק י"א ב' ובמנחות ל"ז א' דאדם שנטרף אין פודין אותו א"כ ממילא בבכור בהמה דליכא מיעוטא א"כ גם בבכור שייכא. ולכאורה משמע מלשון רבינו דגם בכור אדם שייך בטרפה דהיינו שטעון פדיון אולם התוס' בב"ק י"א ב' בד"ה בכור וכו' ובמנחות ל"ז א' בד"ה שומע וכו' כתב בהדיא דאם נטרף בתוך שלשים אינו טעון פדיון וכ"כ רבינו בפי"א מהלכות בכורים הלכה י"ז יעו"ש וצ"ל דכוונת רבינו על בכור בהמה. אך גם בזה יש לעיין דלענין מאי ניתן לכהנים כיון שהוא טרפה והרי הוא אסור בהנאה וכמש"כ רבינו לקמן פ"ג ה"י ואי לענין לגזוז בו ולעבוד הא אסור לעשות בבכור שום גיזה ועבודה כדאיתא לעיל פ"א מהל' מעילה ה"ז וצ"ל דקאי לענין פטר חמור בלבד דצריך לפדותו אף כשהוא טרפה א"נ גם לענין בכור בהמה טהורה וקמ"ל דמכל מקום בקדושתיה קאי ולא אמרינן דהוי כחולין רק דמ"מ ה"ז הקדש. וה"ה בפטר חמור דצריך לפדותו ואי לא פדהו ה"ז אסור בהנאה וכמו שנתבאר לעיל פי"ב מהל' בכורים ה"ד יעו"ש.
וכולן לכהנים. זה פשוט בפרשת קרח ובכולה מסכת דבכורות ובתוספתא שם ועיין חלה פ"ד מ"ט וב"ק ק"י ב' ושם י"ג א' חולין קל"ג ב' וע"ע זבחים נ"ז א' ועוד דוכתי טובי בש"ס.
נשחט בעזרה. זבחים נ"ו ב'.
כמו שבארנו וכו'. עיין לעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ז יעו"ש היטב ומש"כ שם ושם פ"ט הכ"ה.
שנולד במומו וכו'. כ"ה מבואר בפ"ו דבכורות דיש שם כמה מומין הנולדים מהבטן ומ"מ דינו לינתן לכהן ולאכול במומו יעו"ש היטב ועיי"ש ג' ב' מ"א א' ועיין שבת קל"ו א' ביצה כ"ו ב' חולין נ"א א'.
בכל מקום. עיין בכורות מ"א א' ועיין תמורה כ"א א'. וזה פשוט ומבואר בכמה דוכתי.
או מוכרו. עיין ב"ק י"ב ב' תמורה ז' ב'.
אפילו לעכו"ם וכו'. בכורות ל"ב ב' ועיי"ש בתוס' ד"ה פסק וכו' ובתוס' ב"ק י"ב ב' בד"ה ואם איתא וכו' ושם נ"ג ב' בד"ה שור ושור וכו' ובתוס' פסחים כ"ט א' בד"ה אין פודין וכו' ובזבחים ע"א ב' בד"ה ובטרפה וכו' ושם ק"ד א' בד"ה אר"ע וכו' וע"ע ברא"ש פ"ה דבכורות סימן ב' וברמב"ן שם ובחי' רי"ט אלגזי שם קצת אריכת דברים בזה וע"ע תוספתא דבכורות פ"ג ובשו"ע יו"ד סימן ש"ו סעיף ה' יעו"ש היטב (ודברי רש"י תמורה ה' ב' צע"ק) צ"ל דמיירי בתם ועיי"ש ח' ב'.
נכסי כהן. מדמותר למוכרו ולקדש בו האשה אלמא דממון שלו הוא ופשוט. ולא ידעתי למה למרן ז"ל להביא ממרחק לחמו וע"ע חולין קל"א א' ברש"י ד"ה תשעה וכו' ובתוס' ד"ה ה"ג וכו' יעו"ש היטב.
להקדיש בכור וכו'. עיין נדרים י"ג א' נזיר ד' ב' ערכין כ"ט א' ועיין לח"מ כאן ובהל' ערכין פ"ו ה"א ובמל"מ כאן ושם (ומה שהקשה המל"מ מהא דחולין קל"ז א' יעו"ש י"ל דה"ק דהקדושה אינה מעכבת דאף אם לא הקדישו ג"כ הוא קדוש כמבואר בנדרים ונזיר שם יעו"ש היטב משא"כ במעשר שזה שיוצא בעשירי זהו קדושתו ופשוט לדעתי) ועיין תו"כ בחוקותי פ' וספרי ראה פיסקא קכ"ד.
ובחו"ל. עיין מזה ברא"ש באורך בפ"ה דבכורות סימן י"ג יעו"ש מש"כ בשם רמב"ן והשיג שם על חד מרבוותא והנראה שהוא על רבינו ולפי שהיה לפניו גירסא אחרת בדברי רבינו וכמש"כ מרן וכתב דעל נוסחא ההיא השיג ג"כ הראב"ד יעו"ש ומשמע שלפי גירסתנו לא השיג עליו שום אדם. ובאמת י"ל גם לפי גירסתנו אכתי לא אתי שפיר מש"כ רבינו אלא הרי הוא כחולין ומשמע קצת שחולין גמורין הוא וזה באמת אינו שהרי הוא כפסולי המוקדשין שנפדו והרי הוא אסור בגיזה ועבודה ואם מת או נטרף אסור בהנאה ובאמת י"ל שזהו השגת הראב"ד על רבינו דוק בלשונו והבן. ודע כי בספר המצות לרבינו עשין סימן ע"ט כתב דאינו נוהג רק בארץ יעו"ש וכ"ה דעת החינוך בפרשת בא יעו"ש ובהגהות ר' ישעיה פיק יעו"ש היטב. ועיין ברדב"ז ח"ה סימן ר"ג ושם כתב למחוק הנך תיבות אלא הרי הוא כחולין יעו"ש היטב. ועיין לח"מ שהקשה כאן דפסק רבינו בפ"ב דמעשר שני כר' ישמעאל ולקמן בהלכה י"ג פסק כאחרים א"כ איך פסק כאן כר"ע יעו"ש ובאמת לדעתי העניה אין התחלה לקושיא די"ל באמת דרבי יוסי שאמר זה משום שלשה זקנים ס"ל ככולהו רק דתנאי קמאי גופייהו פליגי בזה ומ"מ יש להיות דכלם אמת ולכן פסק ככולהו והנה הא דר' ישמעאל ודאי הלכה היא כדמוכח בזבחים ס' א' יעו"ש (ור' יוסי ס"ל כוותיה מדקאמר התם מדרשא דר' יוסי יעו"ש) וע"ע מכות י"ט א' ודר"ע ג"כ הלכה כוותיה דמתניתין דסוף חלה כוותיה אתי ומעשה רב. ולענין קושיית התוס' דר"ה ו' א' דמייתי לה הלח"מ י"ל דבאמת לק"מ דבתוספתא פ"ג דסנהדרין איתא שם בן זומא במקום בן עזאי וכ"ה בספרי ראה פיסקא ק"ו יעו"ש וכצ"ל ג"כ בתמורה כ"א ב' יעו"ש א"כ אתי סוגיא זו דזבחים כפשוטה. ובאמת בלא"ה אין הקושיא כ"כ אלים דהא אכתי איתא שם בתמורה דהני תנאי דפליגי אאחרים נפקא להו מדכתיב תאכלנו שנה בשנה יעו"ש אכתי תקשה אדבן עזאי ל"ל קרא דאותו בבל ירצה ואין מאחר נדרו בבל ירצה מיהו לזה י"ל דבן עזאי ידרוש הכתוב דשנה בשנה דבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד כדאיתא התם מיהו י"ל דבן עזאי על כרחך ס"ל כר"ע בזה דהוא תלמידו דר"ע כדאיתא בברכות ס"ב א' יעו"ש ור"ע ס"ל דבכור נאכל לשני ימים מדכתיב יהיה לך כחזה התנופה כדאיתא בזבחים נ"ז א' ובספרי קרח פיסקא קי"ח וכן מבואר בתמורה שם וא"כ על כרחך נפקא ליה לבן עזאי דמשנה שנה נפקא הא דאין נפסל משנה לחברתה וא"כ אכתי קשה שפיר על בן עזאי דל"ל קרא דאותו בבל ירצה ואין מאחר נדרו בבל ירצה ופשוט. רק דלהתוס' הוקשה דמ"מ לישנא דתלמודא דקאמר דנפקא ליה מאחרים לא אתי שפיר אבל גם הא לא קשה כ"כ דהש"ס רוצה להביא ברייתא מפורשת משא"כ אינך קושיין היא מסוגיית הש"ס אבל לפי גירסא שכתבתי למעלה לק"מ (ודע עוד דבספרי ראה פיסקא ק"ו איתא שם ר"ש במקום ר' ישמעאל יעו"ש היטב אבל הך גירסא דספרי ע"כ ליתא וסמי חדא מקמי ארבע דבתמורה שם ובמכות ובזבחים ובתוספתא דסנהדרין איתא רבי ישמעאל וכ"נ דר' יוסי לא הוי אומר משמיה דר"ש ופשוט וכן משמע מב"ק י"ב ב') והא דלא כתב בריש פ"ב דמע"ש ההיקש הזה י"ל דמייתי ריש הפסוק וכוונתו על ההיקש הזה א"נ לפי שהתוס' אקשו עלה וכמש"כ הלח"מ בעצמו לכן לא רצה להביא ההיקש כיון דפשטא דקרא הכי משמע. ומה שהקשה הלח"מ על רש"י דחומש באמת היא קושיא גדולה וראיתי להרא"ם בפרשת קרח שהרגיש בזה וכתב דבאמת ילפינן מהא דשנה בשנה וההיקש דיהיה לך כחזה התנופה בעינן לנשים דמותרים לאכול יעו"ש ובאמת צ"ע דהוא לכאורה נגד הש"ס דתמורה ודבכורות כ"ז ב' דשם משמע דמאן דמפיק מלך יהיה לא ס"ל להא דשנה בשנה ומאן דס"ל שנה בשנה לא ס"ל הא דיהיה לך שוב מצאתי בספר גור אריה בפרשת קרח יעו"ש היטב מש"כ בזה אך לא העלה ארוכה לסתירת רש"י מיניה וביה ויותר היה נראה לומר כי רש"י ז"ל נוהג לתפוס דרך הספרי ועיין ספרי קרח שם ובפרשת ראה פיסקא קכ"ה יעו"ש ואכתי צ"ע ועיין בזרע אברהם בקרח ובראה.
שלא בפני וכו'. שקלים פ"ח מ"ח ועיין ב"ק י"ב ב' נ"ג ב' ועוד בכמה דוכתי בש"ס.
במוקדשין כשהן וכו'. בכורות י"ד א' ט"ו א' ול"ג א' ובתוספתא שם פ"ב ובחולין ק"ל א'.
בדק הבית. בכורות י"ד א'.
חייבין בבכור וכו'. בכורות ד' א' י"ג א' ובתוספתא דבכורות פ"א ועי' בס' המצות לרבינו עשין סימן ע"ט וצ"ל דהוא ט"ס והוא שייך לסי' פ' שם יעו"ש היטב.
בכור אדם וכו'. בכורות ג' ב' ד' א' י"ג א' מ"ז א' ב' חולין קל"ב א' תוספתא דבכורות פ"א ספרי קרח פיסקא קי"ח.
כמו שביארנו וכו'. בפי"א מהל' בכורים ה"ט ובפי"ב שם הי"ד יעו"ש.
תוך שנתו וכו'. בכורות כ"ו ב' ותוספתא שם פ"ג וספרי ראה פיסקא קכ"ד ועי' ר"ה ו' א' זבחים כ"ט ב' תמורה כ"א א'.
בו מום וכו'. ובספרי שם יליף לה מדכתיב כל הבכור יעו"ש.
מיום שמיני וכו'. ר"ה ז' א' וע"ע בירושלמי שקלים פ"ג סוף ה"ב יעו"ש ובר"ה פ"ק ה"א ולפי' הקרבן העדה משמע דבע"מ הא דתוך שנה הוא מדרבנן יעו"ש אמנם לפי' הפני משה אינו כן.
נולד בע"מ וכו'. עי' תוס' שם ר"ה בד"ה הא וכו' וכ"כ הלח"מ.
בט"ו יום וכו'. שם בבכורות כ"ח א' ועיין תוספתא פ"ג (וט"ס שם וצ"ל לאחר י"ב חדש אין רשאי לקיימו אלא שלשים יום כצ"ל).
מניחו עד וכו'. זה פשוט מהא דלקמן הלכה י"א.
רשאי לקיימו וכו'. בכורות כ"ח א' ותוספתא שם פ"ג ועיין מרן מש"כ בשם המ"כ ומש"כ בשם התוס' יעו"ש היטב דמסקי אע"ג דיש בו מום ויש חכם רחוק ממנו אינו מחוייב להביא להחכם שיראנו ורשאי להשהותו עד שיזדמן חכם למקומו יעו"ש ויש להביא ראיה לזה מהא דאיתא בתוספתא שם וז"ל בזה"ז רשאי לקיימו שתים ושלש שנים עד שלא הראהו למומחה וכו' מלשון זה משמע דכל שלא הראהו מותר לקיימו אמנם מלשון זה יש לדקדק דאף אם החכם עמו במקומו כל שלא הראהו מותר לקיימו ולזה כיון הש"ס שכתב משנראה להראותו לחכם אינו רשאי לקיימו דהיינו לאפוקי מדעת התוספתא.
שנת לבנה וכו'. ר"ה ו' ב' יומא ס"ו א' ערכין ל"א א' ובתו"כ בהר פ' ועיין בפי"ב מהלכות שמיטה ויובל ה"ה.
אדר הראשון וכו'. ערכין ל"א ב' וכעין זה עיין בפי"ב מהל' שמיטה ויובל ה"ו ובאו"ח סי' נ"ה סעיף י' ועיין בלח"מ מה שתמה על הטור.
ואיחר הבכור וכו'. עי' מש"כ לעיל הלכה ה' וע"ע תוספתא פ"ג דבכורות.
עובר בל"ת וכו'. עיין ר"ה ו' ב' ותוספתא פ"ג דערכין ופ"ג דבכורות.
כשיולד וכו'. בכורות כ"ו ב' תוספתא שם פ"ג מכילתא משפטים פי"ט.
וכבר ביארנו וכו'. בהל' תרומות פי"ב הי"ח ועיין תוספתא בכורות פ"ג יעו"ש.
ואמר לו וכו'. שם בבכורות ומש"כ או שהיה תמים וכו' מיירי בזמן שביהמ"ק קיים אבל בזה"ז אסור וכמבואר במשנה שם.
ויראה לי וכו'. באמת לכאורה צע"ק דפשיטא דהכי הוא דטובת הנאה לבעלים ומוכח כן מהא דלעיל הלכה י"ד ועיין במכילתא שם פי"ט דמבואר בהדיא כן ומה זה שכתב ויראה לי ועיין בפרק י"ב מהלכות תרומות הלכה ט"ו שפסק דכל מתנות כהונה טובת הנאה של בעלים ועיי"ש ה"כ (ועיין בטור יו"ד סימן של"א מה שהקשה על רבינו ומה שתירץ הב"י שם) וע"ע חולין ק"ל א' ועיין תוס' בכורות כ' א' בד"ה ור"י וכו' יעו"ש היטב ומהיכי תיתי ישתנה דין הבכור מכל מתנות כהונה ואולי לפי שבבכורים פסק בפ"ג מהלכות בכורים ה"א דנותן לאנשי משמר ומתחלקין ביניהם והו"א דה"ה בבכור קמ"ל דלא אבל צ"ע אמאי כתביה הכא ומאי שייטיה לכאן (וע"ע כתובות ק"ב א') ואולי כוונת רבינו כיון שכהן אחד רצה לקבלו בתוך זמנו א"כ ה"ז יכול ליתן לכל כהן שירצה בתוך זמנו וצ"ע בזה כי אין הלשון משמע כן גם לא ידעתי מהיכן למד כן וצ"ע (וע"ע תוס' ב"מ ו' ב') ובכורות ל"ה ב' ד"ה מימר וכו' וע"ע בפי' המשניות לרבינו בפ"ד דחלה מ"ט.
לוקה מה"ת וכו'. מכות י"ז א' ספרי ראה פיסקא ע"ב ועיין לעיל פי"א מהל' מעשה הקרבנות ה"ה יעו"ש.
זר שאכל וכו'. הכי איתא שם במכות ובתוספתא שם פ"ג ושם בספרי יעו"ש היטב ועיין לעיל שם ה"ח יעו"ש היטב ונראה דה"ה כהן שאכל לפני זריקה שלוקה כמבואר שם הלכה ד' יעו"ש היטב.
אין פודין וכו'. עיין תמורה כ"א א' ושם ה' ב' ח' א' ב"ק י"ג א' וע"ע תמורה כ"ד א' ובכורות כ"א ב' ל"א ב' כל הסוגיא ול"ג ב'.
אין מוכרין וכו'. ב"ק י"ב ב' ובתמורה ז' ב' (יעו"ש כל הסוגיא) (ומאי דאיתא בב"ק שם חי ולא שחוט הך ולא שחוט הוא ט"ס כמבואר בתמורה שם ואל זה כיוונו התוס' בב"ק שם בד"ה תם חי וכו' רק שנציין בט"ס וצ"ל בתמורה ז' ב').
ובזה"ז וכו'. שם ושם וה"ה בכור בחו"ל בזמן שביהמ"ק קיים כדאיתא לעיל הלכה ה' וכ"ה בב"ק שם ובתמורה ח' ב'.
לכהן בין וכו'. כ"ה מסקנת הש"ס בתמורה ח' ב' ועיין תוספתא פ"ג דבכורות שם משמע דאסור יעו"ש.
יש לכהן וכו'. שם בב"ק ובתמורה.
כמו שביארנו וכו'. לעיל פ"א מהל' איסורי מזבח הי"ב.
אינו נמכר וכו'. כ"מ בתמורה ז' ב' דבתמים אסור למכור ואע"פ דבמסקנא מוקי לה בזה"ז מ"מ אהך דינא לא פליג ועיי"ש ב"ק י"ב ב' דלאחר שחיטה כו"ע מודו דמשלחן גבוה זכי יעו"ש.
מותרין לשקול וכו'. בכורות ל"א א' ועיין ביצה כ"ח א' וברש"י שם דמשמע דקאי אבע"מ (והתוס' חדשים בבכורות האריך קצת להוכיח דקאי אתמים יעו"ש היטב מש"כ בזה ולכאורה אשתמיטתיה הש"ס דביצה יעו"ש היטב ודו"ק) יעו"ש היטב דלרבינו לא אתי שפיר שם מה דאמר אביי דילמא ע"כ לא קשרי התם רק משום דליכא עובדין דחול יעו"ש היטב ועיין בספר שער המלך פ"ד מהל' יו"ט ה"כ שהרגיש בזה ועיין מש"כ בזה וע"ע בצל"ח שם יעו"ש היטב וע"ע בספר יד דוד מש"כ בזה. ועיין היטב בירושלמי פ"ג דביצה ה"ו יעו"ש היטב (והא דרשב"ג דמייתי התם הוא ג"כ בבכור וכדאיתא בתוספתא דבכורות פ"ג יעו"ש היטב ודלא כנראה מהמפרש לשם ובזה אזיל ג"כ מש"כ הב"י ועיי"ש בטור ושו"ע או"ח סימן ת"ק בבאור הגר"א יעו"ש היטב) ויש לעיין קצת בזה.
מותר להפשיטו. עיין תמורה כ"ד א' ובכורות ל"ג ב' ועיי"ש רש"י ורמב"ן ורא"ש דלדידהו אסור להרגיל אמנם רבינו מפרש דזה קאי אליבא דראב"ש וכמש"כ מרן ועיין היטב בירושלמי ביצה פ"ג ה"ו יעו"ש היטב דשם מבואר כפי' רש"י והרמב"ן והרא"ש אבל עיי"ש בשיירי קרבן ותראה שיש מקום לדברי רבינו מהירושלמי הזה על דרך אחר יעו"ש היטב ועיין בטור יו"ד סימן ש"ז סעיף א' שפסק כדברי רש"י ודעימיה ועיין בהל' יו"ט פ"ג מהל' יו"ט ה"ז ובטור ושו"ע או"ח סימן תצ"ט סעיף א' יעו"ש היטב ודוק.