בכל מקום. בכורות ל"ז א' ותוספתא פ"ד יעו"ש.

בהלכות וכו'. לעיל פ"ב.

ס"ז. שכל המומין שיש בבהמה הם ע"ג כמבואר שם יעו"ש היטב והנה דל מזה נפגמה הערוה של נקבה טומטום אנדרוגינוס דרבינו מיירי כאן מזכר ולא מטומטום ואנדרוגינוס הרי שלשה ועוד דל מהכא הזנב קצר בגדי ובטלה וזנב הגדי שהיה רך ומדולדל שזה אינו בשוורים ורבינו מיירי כאן בכל הבכורות דבר שנוהג בכולם ופשוט לדעתי והלח"מ כתב שצ"ל ע"ג יעו"ש והוא תמוה דהא לכל הפחות דל ערוה של נקבה וטומטום ואנדרוגינוס ונשאר רק שבעים והבן.

שם. לעיל פ"ב ה"ח.

מום עובר וכו'. עיין שבת מ"ו ב' וביצה כ"ו ב' יעו"ש ומנחות ק"א א' בכורות ל"ז ב' תמורה ל"ג א' ועיין יומא ס"ד א' זבחים ע"ז ב' ובתו"כ פרשת בחוקותי פ"ט פרשה ד' ועיין לעיל שם פ"ב ה"ז.

עבירה וכו'. בכורות מ"א א' ועיין פ"ג מהל' איסורי מזבח ה"ו וה"י.

יוצא דופן וכו'. בכורות י"ט א' ב' נ"ז ב' נדה מ' א' ועי' תוספתא פ"ג דבכורות ועי' מכילתא משפטים פרק ט"ז.

נקבה דרך וכו'. בכורות י"ט ב' ועי' טור ושו"ע סימן שט"ו סעי' ב'.

שהוא אנדרוגינוס וכו'. וכחכמים בתראי דבכורות מ"א א' ועיי"ש ברא"ש פ"ו סי' ח' וביבמות פ"ח סימן ח' ובתוס' שם פ"ג א' ד"ה הלכה וכו' שלא כ"כ אמנם דעת הרמב"ן כאן ובחי' ליבמות שם וכן הריטב"א והמאירי פסקו כולם כשיטת הרי"ף ורבינו וכ"כ שם בשם הר"ח ועיי"ש ברשב"א בחי' מש"כ בזה (ומה שהקשה שם על רבינו למה לא חשב בפ"א מהל' איסורי ביאה דהבא על האנדרוגינוס חייב סקילה יעו"ש היטב אין קושייתו אלימא כ"כ למעיין שם דקחשיב שם הבא על זכרות דאנדרוגינוס יעו"ש היטב והיינו דנכלל בבא על הזכר וק"ל גם מה שהקשה אמאי נושא הא אין אשה נושאת אשה יעו"ש בכ"מ מש"כ בזה ועיין בנוב"י מהדורא תנינא חלק אהע"ז סימן א' קצת אריכות דברים בזה) א"כ יש כת גדולה מכת הקודמין הסוברים כרבינו אמנם בטור ושו"ע יו"ד סתם כדעת הרא"ש להחמיר שימתין עד שיומם והו"ל כשאר בכור בע"מ יעו"ש היטב (ויש לעיין קצת על סיעת רבינו מהא דבכורות מ"ב ב' תהי בה ר' יוחנן מאן שביק תרי וכו' יעו"ש היטב וי"ל דהתם לא קמתמה רק אטומטום ולא אאנדרוגינוס דהא ר' יוסי דברייתא דיבמות ס"ל ג"כ כרבנן בתראי ופשוט והבן).

ה"ז ספק וכו'. עיין מה שתמה מרן ע"ז ועיין לח"מ מה שהשיב ע"ז ונכונים דבריו לפי מש"כ התוס' בדף נ"ז א' ד"ה זכר וכו' יעו"ש היטב אמנם לפי מש"כ התוס' מ"ב ב' בד"ה כי פליגי וכו' דלרב חסדא סמי מהתם טומטום יעו"ש א"כ אין דבריו מוכרחים יעו"ש היטב אמנם רבינו יפרש כמש"כ התוס' שם נ"ז א' וק"ל. ולדידי נראה עוד דרבינו מפרש כפי' רש"י התם מ"ב ב' דר"ח מתרץ דכו"ע לא ס"ל דטומטום בריה בפ"ע דאם יש למ"ד דס"ל הכי א"כ יקשה לר"ח מי דחקו לומר סמי טומטום ודילמא רבנן בתראי ס"ל כהך מ"ד אלא ודאי דלר"ח ליכא למ"ד דיסבור דטומטום לאו ספיקא הוא והא דר"ש בן יהודה על כרחך ס"ל דמיירי במטיל מים במקום נקבות אבל במטיל במקום זכרות ס"ל תנאי דברייתא דודאי זכר הוי דאל"כ אלא דר"ש בן יהודה מיירי במטיל במקום זכרות יקשה לר"ח וגם ליכא למימר דת"ק ס"ל דמטיל מים במקום זכרות ספיקא הוי וס"ל דמקום זכרות או נקבות הכל חדא דא"כ כיון דלת"ק הכל חדא א"כ גם לרשב"י תרווייהו חד דינא אית להו והדרא קושיא לדוכתיה אלא ודאי דבמטיל מים במקום זכרות לית דינא ולית דיינא דהכל מודים דזכר הוא ולא פליגי רק מטיל מים במקום נקבות וכ"ז אליבא תנאי דברייתא אבל אליבא תנאי דמתניתין אה"נ דלא שני להו ומהיכן דמטיל מים הכל ספיקא הוא ולכן בכולי תלמודא לא נזכר חילוק זה רק הכא ולענין תנאי דברייתא ורבינו פסק כפשטא דמלתא דר"ח דבכל ענין הוי ספיקא וגם כר"ל לא רצה לפסוק דר"ל לא קאי רק אליבא דר"ש בן יהודה וכמש"כ התוס' מ"ב ב' בד"ה לא אמרו וכו' יעו"ש היטב והבן ואכתי יש לעיין בזה.

שילדה כמין וכו'. ב"ק ע"ח א' ובכורות ג' ב' ה' ב' ז' א' י"ב א' ט"ז ב' י"ז א' תוספתא פ"א ופ"ב ועיין ספרי קרח פיסקא קי"ח.

אך בכור וכו'. עי' לח"מ מה שהעיר בזה והמעיין בכל המקומות שציינתי בס"ק י"א יראה שהדין עם רבינו כאן שהביא לפסוק הזה ומש"כ הלח"מ בשם רבינו פ' בתרא דכלאים הוא ט"ס וצ"ל פ' בתרא דבכורים יעו"ש הי"ח ועי"ש ג"כ במכילתא בא פי"ח שם מבואר ג"כ כריה"ג יעו"ש היטב.

בע"מ קבוע. בכורות ג' ב'.

פרה שילדה וכו'. שם ו' א' וקאמר את"ל וכל את"ל פשיטותא הוא ועוד הא מייתי התם ברייתא בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה פטורה מן הבכורה אם יש בו מקצת סימנים חייבת בבכורה ועוד מייתי התם ברייתא פרה שילדה מין חמור וחמור שילדה מין סוס פטורה מן הבכורה אם יש בו מקצת סימנים חייבת בבכורה יעו"ש א"כ הדבר פשוט. וכ"ה בהל' הרמב"ן וברא"ש שם פ"ק סימן ד' (ובקיצור פסקי הרא"ש איתא וז"ל פרה שילדה כמין חמור וחמורה שילדה כמין סוס ספק ומפריש טלה והוא לעצמו וכו' יעו"ש ע"כ הוא ט"ס וצ"ל פרה שילדה כמין חמור חייבת וחמורה שילדה כמין סוס ספק וכו').

מין סוס וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא ודווקא דיש בו מקצת סימני פרה אבל אם אין בו מקצת סימני אמו פשיטא דאינו קדוש כלל ולא עדיף מרחל שילדה כמין עז וזה פשוט ובחנם העיר בו מרן. ועיין ברא"ש שדבריו צ"ע וכמו שהרגיש בו המע"מ שם ועיין בסוף הל' בכורים וצע"ק. ועיין לח"מ שהעיר אמאי לא הביא רבינו דין דרחל בת רחל בת עז או רחל בת עז בת רחל דמייתי הש"ס בכורות י"ז א' יעו"ש מה שכתב בזה ונראה לענ"ד דרבינו ס"ל כאוקימתא דרב אשי דמוקי פלוגתייהו ברחל בת עז או בעז בת רחל ומיירי במקצת סימנים דומה לאמו וזה כבר כתב רבינו אבל מדין רחל בת רחל בת עז או רחל בת עז בת רחל לא פליגי כלל בזה וזה הדין לא נזכר בברייתא לכן לא הובא זה ברבינו דאין דרכו להזכיר דין שלא נזכר בש"ס והבן. והא דקאמר התם הכל מודים לענין כלאים ולגבי אינך דברים דקאמר התם מיירי ג"כ ברחל בת עז ומקצת סימנים דומה לאמו ועיין בפ"י דכלאים ה"ב ובפי"ג מהל' טומאת צרעת ה"ג יעו"ש אבל יש לעיין קצת דהא משמע התם דמיירי ברחל בת רחל בת עז דה"ק שם גבי שעיר ר"ח צריכא דאי מהתם הו"א הנ"מ היכא דלא נחת לדרי וכו' יעו"ש היטב וברש"י ואולי י"ל דרבינו מפרש דלא נחית לדרי היינו שאין בו סימני אמו והבן וצע"ק. ועוד י"ל דבאמת הא דקאמר לענין שעיר ר"ח ולגבי אינך מילי אזלא אליבא אוקימתא קמייתא אמנם לאוקימתא דרב אשי אזלא כ"ז ורבינו מייתי זה לענין עז בת רחל ויש בו מקצת סימנים דומה לאמו וק"ל שוב ראיתי בב"י ביו"ד סימן שט"ו שכתב על דרך זה שכתבתי אבל מעט בשינוי יעו"ש היטב ודוק.

אין מוציאין וכו'. הך מלתא הוא מעיין ישיתוהו כל האחרונים ועיין באו"ת ריש קונטרס תקפו כהן ובנתיבות שם ועיין ביאורי הגר"א יו"ד סימן שט"ו ס"ק ב' שהאריך בזה וקיים דברי רבינו אולם הר"ן בחי' לב"מ והריטב"א פסקו כהרא"ש והיא מחלוקת ישנה בין בעלי תריסין ובחו"מ נשנתה כמה פעמים והעירותי בזה כמה פעמים בחי' על ב"ק יעו"ש היטב וע"ע ביו"ד סי' ס"א סעיף כ"ג.

מום בבכור וכו'. בכורות ל"ד א'.

קונסין אותו וכו'. עיי"ש תוס' ד"ה ומי קניס וכו' ועיין מל"מ לקמן פ"ד ה"א יעו"ש היטב ולעיל פי"ח מהל' מעשה המוקדשין ה"ה יעו"ש.

מותר לבנו וכו'. שם בבכורות ע"ב ועיין מו"ק י"ב ב' ובגיטין מ"ד א'.

דבילה על וכו'. ביצה כ"ז ב' מנחות נ"ו ב' בכורות ל"ד א' ל"ה א' תו"כ אמור פ"ז.

ברזל ועששית. עיין לקמן הלכה י'.

שאמר לעכו"ם וכו'. כן יש ללמוד מהא דאיתא בבכורות ל"ה א'.

אילו נפל וכו'. שם ל"ה א' לאתויי מסיח לפי תומו ועיין בלח"מ מש"כ בזה ומה שהקשה על רבינו למה לא כתב רבותא יותר דאפי' אמר אם נעשה בו מום נמי מותר יעו"ש אולי י"ל דנפל הוא דומה לנעשה ולכן שינה רבינו ולא כתב אם היה בו וכו' דמשמע מעצמו וכתב תיבת נפל דהוא דומה לתיבת נעשה ומ"מ יש לעיין בזה.

שעשה מעשה וכו'. בכורות ל"ו א' והלכה כר"ג דגם ר"י חזר בו ועיי"ש בתוס' ד"ה בא לפני וכו' ועיי"ש בהלכות הרמב"ן וברא"ש שם וע"ע ביצה כ"ז ב' יעו"ש ויש לחלק דהתם לא נתן לו לאכול שם רק מעצמו בא לשם והבן.

ובעטו כדי וכו'. עיין בכורות ל"ה א' ותוספתא שם פ"ג.

מפני שרדפו וכו'. שם כלישנא בתרא וכמש"כ הרמב"ן והרא"ש שם.

שהטילו מום וכו'. בכורות ל"ה א'.

יקיז ובלבד וכו'. פסחים י"א א' מנחות נ"ו א' בכורות ל"ג ב' תוספתא שם פרק ג' ועיין שם בתוס' בכורות בד"ה אילימא וכו' ובתוס' מנחות שם בד"ה ר"ש וכו' שנשארו בקושיא על פירוש שלהם מהך דתו"כ אמור פ' וא"ו פרשה ז' יעוין שם ולכן פירש רבינו דהכל חד פלוגתא (ועיין קרבן אהרן שם שכתב ג"כ על דרך זה יעוין שם היטב רק שכתב שם דר"ש סבירא ליה דאסור להטיל מום בבע"מ ועיין בביאור הגר"א ביו"ד סימן שי"ג ס"ק ט' מה שכתב בזה דלר"ש לעולם מותר להטיל מום בבע"מ רק מדרבנן אסור יעו"ש היטב) והלח"מ כתב דכוונת רבינו להתיר אפילו במקום שעושה בו מום בוודאי יעו"ש ומשמע דאפילו בפסיק רישיה יעו"ש ול"י מי דחקו לכך ויש לפרש דהיינו במקום שיוכל להעשות בו מום ורק שלא יתכוין לזה ולא יהיה פסיק רישיה ולא מוסיף בברייתא רק דמותר לשחוט על אותו מום וכ"כ הגר"א שם וכן משמע בפי' המשניות לרבינו יעו"ש היטב.

קודם שיצא וכו'. בכורות ג' ב' ל"ה א' כ"ד ב' נ"ג ב' ושם ל"ה א' מבואר דאימרא מותר הן באודניו והן בשפוותיו אבל גדיא באודניו וא"כ הו"ל לרבינו לבאר זה אבל י"ל דגדיא בין באודניו ובין בשפוותיו שרי ורק באימרא ס"ד דדוקא בשפוותיו שרי ולא באודניו ומסיק דגדיא באודניו נמי שרי וכן משמע בקיצור פסקי הרא"ש.

בזמן הזה שאין וכו'. תמורה כ"ד א'.

עד אחר וכו'. שבת קמ"ה ב' בכורות ל"ו א'.

אשה נאמנת וכו'. בכורות ל"ה ב' ל"ו א'.

בד"א כשהיה וכו'. בכורות ל"ה א' וכל"ק ועיין מרן ולח"מ יעו"ש היטב וראיתי להגר"א ביו"ד סימן שי"ד ס"ק ה' וז"ל ונ"ל דמשו"ה פסק הרמב"ם כלישנא קמא משום דבברייתא אמרינן דבנו ובתו נאמנים וגם אשתו אינה נאמנת דוקא משום דכגופו דמי אבל בלא"ה נאמנת אלמא לא חיישינן ללגימא דלא כלישנא בתרא דהא רשב"ג מודה לת"ק ברועה כנ"ל עכ"ל והיינו דוקא כמש"כ הרא"ש דרבינו מפרש דרשב"ג לא פליג רק אמאי דלא כתוב בהדיא במשנה והיינו אכהן לכהן אבל למאי דמפרש הרא"ש (וכ"פ שם רש"י בד"ה על של וכו' ובד"ה על של וכו') דרשב"ג פליג ג"כ אמש"כ במשנה א"כ סבירא ליה לרשב"ג דנאמן א"כ אין ראיה מכאן והבן (ועיין בתוספתא פרק ג' דבכורות יעו"ש היטב).

נאמן וכו'. שם בבכורות וזה לתרווייהו לישני דלגומלין לא חיישינן.

בניו וב"ב וכו'. שם בבכורות ע"ב ועיי"ש בתוספתא (ויש שם ט"ס וצ"ל ר' יוסי אומר אפי' עשרה וכו' יעו"ש היטב).

ונפל בו וכו'. שם ל"ו א' ועיין לח"מ ופשוט (דרבינו כתב ג"כ זו הסברא דהיא אמתית וכמו דאיתא שם ע"ב).

כמו שביארנו. לעיל בפי"ח מהלכות איסורי מזבח יעו"ש היטב.

נאמן הכהן וכו'. שם מימרא דרב יהודה והלכתא כוותיה כדמסיק יעו"ש ע"ב והנה בתרתי דינים הללו בהלכהו זו ובהלכה דלעיל ס"ל להרא"ש דבעינן שיזכיר החכם בשמו וכן שיזכיר הישראל בשמו ודעת רבינו דא"צ והנה לכאורה בהלכה דלעיל כיון שהטעם משום דלא נחשדו לאכול קדשים בחוץ וא"כ למאי ניחוש לה ובודאי קושטא קאמר מאי אמרת דילמא הוא בעצמו עשה המום זה אינו דהא מיירי דאיכא עד המעיד דמעצמו נפל בו המום (ולפ"ז אתי שפיר דמייתי רבינו לעיל טעם דלא נחשדו וכו') והרא"ש שכתב דבעינן שיזכיר שם החכם מיירי בדליכא עדים דנפל בו מאליו ולכן חיישינן שמא לא חקר החכם אחריו איך נפל בו המום ולכן בעינן שיזכיר שם החכם ואז יכולין לישאל לחכם איך התירו אם חקר ע"ז ויודע בבירור שנפל בו מום מאליו (אך מלשון הרא"ש גופיה משמע דכל שהתירו החכם לא חיישינן שמא לא חקר אחריו דכ"כ הרא"ש ובודאי הראהו לחכם ושרי ליה ולא הוי שרי ליה חכם אא"כ העידו לפניו דהאי מום נפל בו מאליו עכ"ל) לכן נראה דכתב הרא"ש דבמקום שאין מובהק נאמן אף בלי הזכרת שם חכם ודוקא במומין המובהקין בעינן שם חכם ולכן י"ל דרבינו מיירי במומין שאינן מובהקין דוקא אבל באמת דוחק הוא לומר דרבינו מיירי במומין שאין מובהקין דוקא לכן נ"ל כדעת הפוסקים ביו"ד סימן שי"ד דלרבינו א"צ כלל לידע שם החכם והישראל ולהרא"ש צריך לידע שם החכם במומין מובהקין ואם אינו מובהק א"צ וכן דעת רבינו יונה לפי דעת הש"ך בס"ק ז' יעו"ש היטב ועיין בט"ז ובנה"כ שם ועיין בתוס' יו"ט. ומה שהקשה שם רעק"א דא"כ מאי מייתי סייעתא שם לרב יהודה מהיכא דהזכיר שם פלוני להיכא דלא הזכיר שם יעוין שם יש ליישב בפשיטות דס"ד דש"ס דכל שאינו יכול לאשתמוטי מיקרי מילתא דעבידא לגלויי דמירתת לשקר והש"ס דחי דאכתי לא דמי להיכא דהקפיד והזכיר השם ובין היכא דלא הזכיר השם. ולדעתי פשוט זה. והלח"מ הביא ראיה לרבינו מהך עובדא דרפרם יעוין שם ולא ידעתי ראייתו כלל וכמו שהרגיש הוא בעצמו ושאר דבריו נכונים מה שהשיג אב"י אמנם מש"כ בדברי רבינו יונה שהובאו בטור יעו"ש לפי מש"כ לעיל בשם הש"ך בדברי הר"י אין מקום לדבריו אלה ויש כאן הרהורי דברים קצת בזה אמנם לא רציתי להאריך.