אנשים הרבה וכו'. מוכח כן מהא דהגרוס בן לוי על השיר ובן ארזה על הצלצל ובן גבר על נעילת שערים וכו' דלא ע"י עצמם נעשו ונגמרו אלו העניינים רק על כרחך על פי פקודתם וציוויים נעשו כל אלו הדברים וכן תקיש על השאר.

מכריז הוא וכו'. שם בירושלמי וביומא בש"ס דידן כ' ב' יעו"ש.

על פיו נועלין וכו'. עי' מש"כ לעיל פ"ד הי"ז יעו"ש.

שלש תקיעות וכו'. סוכה נ"ג ב' ובתוספתא שם פ"ד.

שמסבב וכו'. עי' לעיל פ"ח מהל' בית הבחירה ה"י ומש"כ שם.

לומר שירה וכו'. עי' לעיל פ"ג ה"ג ודע דהרע"ב כתב שהוא היה ממונה להתחיל וכן לסיים וצע"ק.

מאחד ועשרים. סוכה שם ערכין י' א'.

מוסיפין תשע וכו'. כן הוא שם בסוכה.

אין תוקעין וכו'. כן הוא מסקנת הש"ס שם נ"ה א' וכ"ה בירושלמי שם ה"ו רק שיש שם ט"ס בירושלמי ועיי"ש בקרבן העדה שנדחק בהגהתו וצ"ע למה לא כתב שהיו מאריכין בתקיעה או שמרבין בתוקעין וצ"ע.

מוסיפין. שם במשנה ועי' שבת ל"ה ב' ומש"כ שם בחי' יעו"ש.

מוסיפין שלש וכו'. לכאורה משמע שם בכל הסוגייא דרק בסוכות תוקעין על שני השערים האלה ולא ברגל אחר ועיי"ש נ"א ב' ומרבינו משמע דבכל רגל תוקעין על פתיחת שני שערים האלה ועיי"ש נ"ד א' רש"י ד"ה ובצרי וכו' יעו"ש היטיב וצ"ע בזה.

שער העליון וכו'. עי' הל' בית הבחירה פ"ה ה"ה יעו"ש.

שלש למילוי וכו'. שם מ"ח ב' נ"ג ב'.

למילוי המים וכו'. שם נ"ד א' מימרא דרבא אבל לפתיחת שערים תוקעין אפי' בשבת יעו"ש היטיב בסוגייא. וה"ה ביו"ט דאין תוקעין ועיי"ש ב' יעו"ש היטיב.

ע"ג המזבח וכו'. עי' רש"י שם נ"ג ב' בד"ה שלש לגבי המזבח וז"ל כשזוקפין את הערבה כדתנן לעיל מ"ה א' וזוקפין את הערבה בצידי המזבח תקעו והריעו ותקעו עכ"ל והנה בהלכות לולב הביא רבינו הא דזקיפת ערבה ואי נימא דבניסוך המים היה עוד שלש תקיעות פשו להו תקיעות ועי' ברש"י נ"ד א' ד"ה ה"ג לגבי מזבח וכו' יעו"ש היטיב דמסיק דזקיפת העזרה היה בשעה שמוליך המים ע"ג המזבח וה"נ י"ל לרבינו דזקיפת הערבה היה בעת שמנסכים המים ע"ג המזבח יעו"ש היטיב וק"ל.

התקיעות בחצוצרות וכו'. זה פשוט שם בכל הסוגיא יעו"ש היטיב וק"ל.

עפ"י כלי שיר וכו'. עי' לעיל פ"ג ועי' בתמיד פ"ז יעו"ש.

תמידין וכו'. לקמן פ"ד מהל' תמידין ומוספין ה"ה יעו"ש.

כך וכך וכו'. עיין בראב"ד שהשיג על זה יעו"ש וכתב דהממונה אינו אלא גזבר בעלמא יעו"ש היטיב וכ"ה דעת רש"י במנחות ס"ה א' יעו"ש היטיב.

משלשים יום וכו'. עיין שקלים פ"ד מ"ט וס"ל לרבינו דה"ה לענין קינים ועיין בתוספתא שם פ"ב.

כשער הזול וכו'. הכל שם במשנה ועיין ב"מ נ"ז ב' ומנחות צ' א'.

שנמצא פסול וכו'. עיי"ש ספ"ז. ובירושלמי שם ס"פ וז"ל א"ר יצחק תנאי בי"ד הוא המספק את הקינים הוא מספק את האובדות ואת הפסולות עכ"ל ומטעם זה פסק רבינו כן ועיי"ש בר"ע ברטנורא ובזה א"צ לדוחקים שדחק מרן עצמו יעו"ש.

שמקבל דמי וכו'. כן הוא שם משנה ד' בפ"ה דשקלים.

שמוכר וכו'. אזיל לטעמו בהלכה ט' וכבר כתבתי שם שהראב"ד השיג ע"ז יעו"ש.

ארבע חותמות וכו'. כן הוא שם במשנה ג' ומפרש שם וז"ל עגל משמש עם נסכי בקר גדולים וקטנים זכרים ונקבות. גדי משמש עם נסכי צאן גדולים וקטנים זכרים ונקבות חוץ משל אלים. זכר משמש עם נסכי אלים בלבד. חוטא משמש עם שלש נסכי בהמות של מצורעים עכ"ל ועי' מנחות צ"א ב' ועי' ספרי פרשת שלח לך פיסקא ק"ז. ודע דשם במשנה איתא וז"ל בן עזאי אומר חמשה היו וארמית כתוב עליהן עגל. זכר. גדי. חוטא דל. וחוטא עשיר עכ"ל. והנה (ו)פסק כת"ק וחוטא עני היה לוקח חותם גדי יעו"ש היטיב בר"ע ברטנורא ופירוש רבינו שם. והנה ז"ל הירושלמי שם וכבן עזאי חוטא דל למה היה מביא לוגו עמו ברם כרבנן מביא גדי עכ"ל ופי' שם מהר"א [פולדא] דמקשה על בן עזאי כיון דמביא מצורע עני חותם בפ"ע א"כ יורה זה הסימן דצריך ליתן לו ג"כ לוג שמן שניתן על בהונות א"כ למה היה מביא לוג שמן מביתו כמבואר בתוספתא ובשלמא לרבנן דס"ל דמצורע עני היה נוטל חותם גדי ושם אינו מפורש דנותנין לו ג"כ לוג שמן של מצורע רק נותנין לו שלשה לוגין שמן ושלשה לוגין יין ולכן היה מביא לוג שמן של בהונות מביתו. והשיירי קרבן הקשה עליו דא"כ מצורע עשיר לכו"ע לא היה מביא לוג של בהונות מביתו והא בתוספתא מבואר דגם מצורע עשיר מביא לוג מביתו לכך פי' בקרבן העדה איפכא דהכי מקשה בשלמא לבן עזאי ניחא דלהכי הוצרך לעני מצורע חותם בפני עצמו כי היכי דלא ליצטרך להביא מביתו לוג של בהונות אבל לרבנן דס"ל דעני היה מביא חותם גדי א"כ ס"ל דהיה מביא לוג של בהונות מביתו א"כ לפי"ז למה הוצרך למצורע עשיר חותם בפ"ע הו"ל להביא שלש חותמות של גדי ואי משום לוג של בהונות יביא מביתו כמצורע עני. כן הוא תורף פירושו ונשאר בקושיא על רבנן. אבל גם פירושו דחוק שנשאר הירושלמי בקושיא על רבנן ולא תירץ כלל על זה. והנה ז"ל התוספתא ארבע חותמות היו במקדש חוטא היה מביא לוגו עמו חוטא דל כדברי בן עזאי היה מביא לוגו עמו עכ"ל והנה לפי' מהר"א [פולדא] שפי' מביא לוגו עמו היינו מביתו ודאי יקשה א"כ למה מצורע עשיר מביא לוגו מביתו וכמו שהקשה הש"ק ולדידי יותר יקשה דא"כ אמאי קאמר חוטא דל כדברי בן עזאי מביא לוגו עמו הא כ"ש לרבנן דמביא מצורע עני לוגו מביתו ודוחק לומר דה"ק אפי' לבן עזאי וכ"ש לרבנן. ועל כרחך צ"ל דה"ק דלרבנן מצורע עשיר מביא לוגו מהנסכים שלוקח בחותמו אבל מצורע עני דלרבנן לא היה לו חותם בפ"ע רק חותם גדי א"כ היה צריך להביא לוגו מביתו וע"ז קאמר דלבן עזאי דהיה למצורע עני ג"כ חותם בפ"ע א"כ לא היה מביא לוגו מביתו רק היה לוקח מהמספק נסכים אמנם לרבנן קושטא דמילתא הכי הוא דמצורע עשיר מביא לוג שמן מהמספק אבל מצורע עני מביא מביתו (וצ"ל על כרחך הטעם דבשלמא עשיר כיון דלא שייך אצלו להביא חותם אחד מהשלשה הקדומים ולהביא שלש חותמות גדי לא רצו לתקן ולהכי מועיל חותמו נמי אלוג של בהונות ג"כ משא"כ במצורע עני דלא הוצרכו לתקן בשביל עיקר הנסכים חותם אחר דדי בחותם גדי א"כ בשביל הלוג של בהונות לבד לא תקנו חותם בפ"ע ומביא מביתו וטעם זה מוכרח הוא להתוספתא וק"ל) ובהיות כן יש לפרש דברי הירושלמי בפשיטות דה"ק דלדברי בן עזאי מצורע עני כשמביא חותמו חוטא דל היה לוקח ג"כ לוגו מהמספק משא"כ לרבנן לא היה מביא רק גדי ואמטו להכי היה מביא לוגו מביתו. שוב ראיתי להתוס' יו"ט בד"ה חוטא וכו' וז"ל הקשה ר' ענשקן חפץ לוג שמן דמתן בהונות ושיריה נאכל לכהנים כדין קדשי קדשים כמש"כ הרמב"ם בספ"ד מהל' מחוסרי כפרה ואם כן צריכין להיות על טהרת הקדש מאין היה מביאו והשבתיו דזהו שאמר בירושלמי בזה הלשון וכבן עזאי חוטא דל למה היה מביא לוגו עמו ברם כרבנן מביא גדי ע"כ נראה דלבן עזאי קמ"ל דלא צריך להביא עמו מביתו הלוג אבל לרבנן שהיה מביא גדי היה מביא לוגו עמו מביתו ונעשה על טהרת הקדש עכ"ל ונתתי שמחה בלבי שת"ל כוונתי לדבריו ותמהתי על המפרשים הנ"ל למה ברחו מדרך הפשוט.

היו במקדש וכו'. כן הוא בפ"ה דשקלים ונזכר ג"כ קצת מזה ביומא כ"ג א' ובמנחות ס"ה ב' יעו"ש.

על הזמנים וכו'. היינו גביני כרוז.

נעילת וכו'. הוא בן גבר השנוי במשנה.

על השומרים. הוא בן בבי על הפקיע לפי מסקנת הש"ס ביומא כ"ג א' אמנם בירושלמי אי' דהיה ממונה על הפתילות והוא כהו"א דאביי עי' במרן ובתוס' יו"ט שם.

על המשוררים. זהו הגרוס בן לוי על השיר.

על הצלצל וכו'. היינו בן ארזה על הצלצל.

על הפייסות. היינו מתתיא בן שמואל על הפייסות ועי' ביומא כ"ח א' מתתיא בן שמואל אומר עד שבחברון ופירש"י שחולק על הת"ק דס"ל דהרואה אומר ברקאי ומתתיא בן שמואל ס"ל דהרואה אומר האיר כל פני המזרח. עד שבחברון. היינו דהעומדים למטה היו שואלים אותו אם האיר כ"כ עד שבחברון והרואה אומר הן. אמנם במנחות ק' א' פירש"י ותוס' דמתתיא בן שמואל הוא בעצמו אומר להרואה אם האיר פני כל המזרח עד שבחברון והיה משיב הרואה הן ועי' בתמיד ל' א' במפרש שם מה שהשיג ע"ז יעו"ש ואני תמה עוד על פירש"י דמנחות דא"כ דהממונה על הפייסות דהוא מתתיא בן שמואל היה אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון א"כ איך קאמר התם ביומא וז"ל מאן אמר הן אילימא הך דקאי אאיגרא הוא חלים והוא מפשר אלא הך דקאי אארעא מנא ידע איבעית אימא הך דקאי אארעא ואיב"א הך דקאי אאיגרא איב"א הך דקאי אאיגרא אמר איהו האיר פני כל המזרח וא"ל הך דקאי אארעא עד שבחברון וא"ל איהו הן ואיב"א הך דקאי אארעא אמר איהו האיר פני כל המזרח וא"ל עד שבחברון וא"ל הן ולפי פירש"י דמנחות מאי מספקא להו פשיטא דהך האיר פני כל המזרח אמר מאן דקאי אארעא. שוב ראיתי בתוס' ישנים ביומא שם שהרגישו בזה אמנם לשונם מגומגם שנראה מלשונם שמסכימים לפירש"י שבמנחות וצ"ע.

על הקינים. שם פתחיה על הקינים פתחיה זה מרדכי למה נקרא שמו פתחיה שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון. ועיין ירושלמי שם וז"ל שלש נשים הביאו קיניהן אחת אומרת לעינתי ואחת אומרת לימתי ואחת אומרת לזיבתי. זו שאומרת לעינתי סברין מימר שופעת כמעיין אמר לין בעונא סכנית זו שאומרת לימתי סברין מימר שופעת כים אמר לון בימה סכנת זו שאומרת לזיבתי סברין מימר זבה ממש אמר לון זאב בא ליטול את בנה עכ"ל ועי' במנחות ס"ד ב' שם בקצת אופן אחר יעו"ש היטיב.

על החותמות. שם יוחנן בן פנחס על החותמות.

על הנסכים. שם אחיה על הנסכים.

על החולין. שם בן אחיה על חולי מעיים.

על המים. שם נחוניא חופר שיחין.

על מעשה לחם הפנים. שם בית גרמו על מעשה לחם הפנים.

על מעשה הקטורת. שם בית אבטינס על מעשה הקטורת.

על מעשה הפרוכת. שם אלעזר על הפרוכת.

מעשה בגדי כהונה. שם ופנחס על המלבוש.

אם הותירו וכו'. הר"ע ברטנורא כתב שם במשנה ד' דלא אמרינן שמא מעותיו של יוחנן הם שנתערבו במעות של נסכים עכ"ל ור"ל אם נמצאו מעות יתרים על החותמות תלינן שמא הנותנים מעות על החותם נתנו יתרים מכדי שיווי החותמות או שמא לא הביאו כל חותמיהם להממונה ונאבד בידם ולא רצו לבא ולתבוע בעד מעות או זולת זאת הסיבה ונמלכו ולא באו ומחלו ממונם להקדש אמנם רבינו בפי' המשנה הסיבה נמלכו ולא באו ומחלו ממונם כתב וז"ל אם הותירו אצלו הותירו להקדש ולזה המותר רמז בפרק המוקדם באמרו מותר נסכים עכ"ל וכוונתו למה דאיתא בפ"ד מ"ד ומותר נסכים לכלי שרת ר' חנינא סגן הכהנים אומר מותר נסכים קייץ למזבח. והנה במנחות צ' א' נתפרש שם מהו מותר נסכים וקאמר שם דהוא בירוצי המדות או מה שמשתכרין מהמספק וכמו שמבואר בסעי' ט' יעו"ש היטיב וא"כ כוונתו הכא נמי ע"ז ולפי שרבינו ס"ל דהממונה הוא בעצמו המספק כמו שכתב בהלכות ט' וי' לכן כשמיירי כאן מהממונה קאמר דאם הותירו המעות הותירו להקדש משא"כ להראב"ד שם בהשגות וכמבואר בס"ק ל"ה א"כ מפרש כאן על כרחך כפי' הרע"ב וק"ל ועיי"ש בתוס' יו"ט. והבן.

ממתינין לו וכו'. כן הוא שם במשנה ה' יעו"ש.

ושם כל היום וכו'. שם במשנה איתא ושם היום כתוב עליהן מפני הרמאים ופי' שם רבינו וז"ל ואמר מפני הרמאים כדי שלא ימצא חותם שנפל קודם לכן לבעליו או לאחיו או ליוחנן ויגבה בו או יקח חותם אחד ויניחנו אצלו עד שייקר השער ויגבה בו עכ"ל וצ"ל לפי' הראשון כי באותו היום יירא לבא מפני שבעליו מחזר אחריו וימתין עד שישתכח הדבר וכ"כ הר"ע ברטנורא יעו"ש וכאן לא כתב רבינו כי אם פי' השני והטעם כמש"כ מרן דא"כ למה לי לכתוב שם היום לכתוב שם בעליו ודי בזה ובראב"ד כתב וז"ל א"א לא כי אלא שמא יעשנו אובד ויביא לידי אחר ויוציא חותמו עכ"ל והוא ט"ס וצ"ל ויביא ליום אחר וכו' ור"ל שמא ביום שיקח חותמו לא יראינו ומ"מ יתנו לו מחמת שימצא מעות יתרים כנגד חותמו וביום אחר יביא חותמו ויתנו לו וישלם אז זה שעל החותמות מביתו וכמש"כ מרן. ומש"כ רבינו ושם כל היום הוסיף תיבת כל ואולי כוונתו למאי דאיתא שם. בירושלמי ה"ג וז"ל הגע עצמך שזייג אותו היום שם משמר כתוב עליו הגע עצמך שזייג אותו משמר שם היום שם השבת שם חדש היה כתוב עליו שאפי' רוצה לזייג לא מצי לזייג עכ"ל ועיי"ש בקרבן העדה וזה שכיון רבינו במש"כ כל היום.

פוסקין שער וכו'. עיין לעיל ס"ק ט"ו.

הוא הנקרא וכו'. ולוקחין בו וכו'. וכר"ח סגן הכהנים בפ"ד מ"ד והטעם כי שם במנחות צ' א' כל הסוגיא אליביה אזלא והשתי ברייתות דמייתי הש"ס כוותיה אתי יעו"ש היטיב ופסק רבינו כר' יוחנן שם ואותה הפלוגתא דר' יוחנן ור' חייא בר יוסף דמנחות נזכר נמי בירושלמי דשקלים פ"ד ה"ד יעו"ש היטיב רק דשם נתחלפו האמוראים (וכבר הראיתי כמה פעמים הכי בחי' על גמרא).

בעולת עוף. שבועות י"ב ב' ועי' תוס' שם ובתוס' יומא מ"א ב' ד"ה והאי וכו'. ובתמורה כ"ג ב' יעו"ש ותוס' נזיר כ"ז א'.

בקרבנות צבור וכו'. עי' שבועות שם וזבחים צ' א' ומנחות ה' א' ובתמורה י"ד א' ובתוספתא שם פ"א ועי' לקמן פ"א ממעשה הקרבנות ה"ד יעו"ש.

עומדין על וכו'. ובפי' רבינו על המשניות שקלים פ"ה מ"א הוסיף עוד טעם מפני שמשתמשים במים ובירושלמי שם ה"א וז"ל ע"י שהכהנים מהלכין יחפים על הרצפה והיו אוכלין בשר ושותין מים היו באין לידי חולי המעיים והוי ידע האי דין חמר טב למעיים והאי דין חמר סמס למעייא עכ"ל ולא נזכר שם מחמת מיעוט בגדיהם ורבינו כאן השמיט הא דשתיית מים והוסיף הך מיעוט בגדים וצ"ע בזה והרע"ב כתב כדברי הירושלמי ממש.

חופר בורות וכו'. עי' ב"ק נ' ב' ועי' בשקלים שם בירושלמי.

על כל וכו'. עי' יומא ל"ח א' ובירושלמי שם ובפ"ה דשקלים ה"א ובתוספתא פ"ב דיומא.

על כל וכו'. שם ושם ושם ושם.

ושתי פרוכות וכו'. מ"ה בפ"ח דשקלים ובחולין צ' ב' ובתמיד כ"ט ב'. והרע"ב כתב שלכן היו עושין אותה ארבעים אורך ועשרים רוחב כמדת שער האולם יעו"ש א"כ מבואר מדבריו שקאי על פרוכת שער האולם ואותו הפרוכת הוא שהיו עושין פעמיים בשנה ועי' ברש"י בחולין שם ובמפרש לתמיד שם שהסכימו לפי' רבינו כאן דקאי על אותן הפרוכות המבדילות בין היכל לקדש הקדשים ולכן היו שתים לפי ששתי פרוכות היו מפסיקות כדאיתא לעיל פ"ד מהל' בית הבחירה ה"ב יעו"ש אמנם בתוספתא פ"ג דשקלים משמע דקאי על מקדש ראשון ואם נטמא אחד פורסין השני וז"ל התוספתא ר"ח בן אנטיגנוס אומר שתי פרוכות היו שם אחת פרוסה ואחת מקופלת נטמאה פרוסה פורסין את המקופלת בעיוה"כ מכניסין את החדשה ומוציאין את הישנה עכ"ל אלמא דלכן היו שנים כדי שאם אחת נטמאת פורסין את השניה ולפי"ז יכול להיות כהרע"ב ג"כ דמיירי על פרוכת האולם והבן. ואילו לפי' רבינו שניהם בבת אחת היו משתמשין.

כפולין ששה. שם ושם ושם ועי' יומא ע"א ב'.

היה בה וכו'. שם ושם ושם ויומא ע"ב א'.

וטפח היה וכו'. עי' במפרש לתמיד שם שפקפק בזה דא"כ איך היה הכהן גדול מהלך בנתים יעו"ש ואפ"ל דבשביל כך בחר הרע"ב פי' אחר וכנ"ל בס"ק נ"ג. ודע דשם איתא עוד ומשמונים ושתים רבוא היתה נעשית ושלש מאות כהנים מטבילין אותה ורבינו לא הביא זה לפי שלשון גוזמא היא וכדאיתא בחולין ותמיד שם ובירושלמי שם ה"ב ורבינו דעתו שגם השמונים ושתים רבוא הוא גוזמא כמו שמבואר בלשונו בפי' המשניות בשקלים שם.

ושתים וכו'. עי' מש"כ לעיל פ"ד מהל' בית הבחירה הי"ב יעו"ש. ומקור הדברים ביומא נ"ד א' וכתובות ק"ו א' עי' מר"ן ומל"מ.

לפי שאין וכו'. כ"ה במ"ד פ"ח דשקלים ועי' תוס' זבחים צ"ח ב' ד"ה טבול יום וכו' ובחגיגה כ"א א' ד"ה האונן וכו'.

על גב וכו'. ובמשנה שם הנוסחא על גג האיצטבא וכן נראה יותר עי' פסחים י"ג ב' וסוכה מ"ה א' ודו"ק שוב ראיתי בתוס' יו"ט בסוכה שהעיר בזה והובא כאן במל"מ.

היה להם וכו'. עי' חגיגה כ"ו ב' והובא במרן.

ומתחת ידו וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א אומר אני שהוא פינחס המלביש עכ"ל וכתב ע"ז מרן וז"ל ופשוט הוא ואיני יודע מה מלמדנו עכ"ל ולענ"ד נראה כי דבר גדול מלמדנו ובא להשיג על רבינו שכתב שהוא ממונה על הכנת הבגדים ואריגתן ואולי שהיה גורס כמו שהוא במשניות ובירושלמי במשנה (הנדפס בבבלי) ופינחס על המלבוש ור"ל בכל מה שנוגע בבגדים אמנם הראב"ד גורס פינחס המלביש שהיה ממונה רק על עצם ההלבשה לפי שמלאכה גדולה היתה בזה וכמו דאיתא בירושלמי שם וז"ל שהיה מלביש בגדי כה"ג מעשה בכהן אחד שהלביש לאסטרטיוס אחד ונתן לו שמונה זהובים ואית דאמרי תרי עשר יהב ליה עכ"ל ומשמע שהי' ממונה רק על ההלבשה לבדה (ועי' בס' שבט יהודה מש"כ בזה דיש שם פנים לכאן ולכאן) ורבינו כתב בפי' המשנה וז"ל ופינחס המלביש היה מלביש הכהנים בגדיהם והיה מתעסק בהצנעתן ובעשייתן עכ"ל ואולי ט"ס הוא וצ"ל ופינחס על המלבוש.

ולשכה היתה וכו'. עיין פ"ה מהלכות בית הבחירה הי"ז יעו"ש.