מגילה

מגילה יש בה ד' פרקים, כנגד שלשה אנשים ואשה אחת שהם עיקר בנס זה, אחשורוש המן מרדכי ואסתר. ועוד ידענו מאי דכתיב (אסתר ה, א) ותלבש אסתר מלכות. והיא רגל הרביעי כידוע. ועוד ידוע מאי דאיתא בכתבי האר"י (עיין שער המצות ענין פורים דרוש א') היות המגילה סוד יסוד אבא המתגלה וכמבואר בספרי משנת חסידים במסכת אדר, וביסוד יש בו ד' אותיות:

מגילה נקראת. אע"ג דא"א בלא מניינא, שנאו אחר הענין, מפני שצריך להזכיר מנינים הרבה:

כרכים המוקפים וכו'. פתח בהם, אע"ג דמדפרזים בי"ד ילפינן להו (דף ב:), לפרש כסדר המנינים לאחור ט"ו י"ד, וא"חכ י"ג י"ב י"א, ואלו היה מקדים הפרזים לא היה מפרש כסדר לא לפנים ולא לאחור, שהרי היה מתחיל בי"ד והולך לפנים בט"ו דמוקפים הבא אחריו, ואח"כ היה צריך לחזור לאחור בי"ג י"ב י"א דכפרים, ודבר זה אינו נכון. ועוד רצה לסמוך פרזים לכפרים מפני שלפעמים קורים עמהם מש"אכ מוקפים, ולא רצה להקדים הכפרים לכלם כסדר החשבון, משום דלא ידעינן זמנם אלא מרבוייא, מש"אכ י"ד וט"ו דמפורשים בקרא. ועוד משום דצריך להאריך בהם יותר מכלם, דבהכי אתי שפיר לשנותם בסוף כדי לסמוך להם כיצד וכו' דקאי עלייהו:

אין בין אדר ראשון וכו'. בש"ס (דף ו:) איכא מאן דמוקי למתניתין כפשוטה ולא תהא חסורי מחסרא ואין משיב עליה:

ומתנות לאביונים. כתב התי"ט, וה"ה למנות. וקשה דמאי שייר דהאי שייר. וי"ל דאין להקשות זה הואיל ואתו מק"ו דמקדימין דכפרים דמותרים במתנות, דאע"פכ אסורים במנות כמ"ש התי"ט במשנה דלעיל (מ"ג), כ"ש הכא דלא יצאו מידי מתנות, דלא יצאו גם כן ממנות אם הקדימום לאדר, א"כ כיון דאיכא נמי דברים אחרים דיש ביניהם, כגון שמוע שקלים וכלאים כדאיתא בירושלמי (ה"ה ז:), אע"ג דאינם מענין פורים, שייך שפיר למימר אדידהו תני ושייר:

אלא פריעה ופרימה. דהמוסגר פטור, ולא מבעיא מפריעה דבגופו, אלא אף מן הפרימה דבממונו. ובקרא דקפיד אחיובא הוי לא זו אף זו בהקדים פרימה לפריעה, וה"ט נמי דהקדים התנא תגלחת לצפורים שלא כסדר הכתוב:

אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה. הקדים פר יום הכפורים לעשירית האיפה התדירה ממנו, משום דבא לידי מדה זו ע"י פיסול של יום הכפורים: