לא הניף. כתב הר"ב, במנחת חוטא ומנחת קנאות דטעונות תנופה, ע"כ. וכן פי' רש"י (דף יח. ד"ה לא הניף). ותמהני, דמנחת חוטא נמנה בפ"ה משנה ה' עם אותם שאינם טעונות תנופה, וצ"לע:

הקומץ מעוטו וכו' העשרון וכו'. פתח במאי דסליק במתניתין דלעיל:

היין וכו' השמן וכו'. הקדים יין לשמן כמו שכתוב בשבח א"י (גפן וגו' זית שמן וגו'. דברים ח, ח), לרמוז דצריך להביא מהיינות והשמנים הכשרים למנחות, המבחר שבהם:

שני שעירי יום הכפורים. שנויים באחרי מות (ויקרא טז, ה):

שני כבשי עצרת. הם בהמות כשעירים:

שתי חלות. באות עם הכבשים:

שני סדרים. של לחם הפנים, כל לחם שוה לחבירו כשתי חלות:

שני בזיכים. באים עם הלחם:

שני מינין שבנזיר. כל שני שבענין הקרבנות נקט בהדי הדדי:

שלשה שבפרה. קחשיב ואזיל בסדר החשבון:

ארבעה שבתודה. מכל חשבונות הארבעה זה דומה יותר לשני מינים שבנזיר הנזכר קודם שלש שבפרה, ואי לאו משום סדר המנין היה ראוי לשנותו תכף אחריו:

ארבעה שבלולב ארבעה שבמצורע. סמך לולב למצורע, לרמוז דמדת ארבעה שבמצורע, רומזת למדת הענוה כמו אגודת הלולב כמו שאז"ל, וסמכו לתודה מפני שאוחזי' אותו כשקורים את ההלל שמנענים אותו באמירת הודו:

שבע הזיות של בין הבדים וכו'. אע"ג דהם מענין שני שעירים, הקדים להם שבע הזיות שבפרה משום דזוטרי מילייהו:

שתי פרשיות שבמזוזה. אחר שגמר ענייני הקדש והמקדש התלויים במנין ומעכבים, התחיל על סדר החשבון לשנות ענייני המצות הדומים להם:

ארבע פרשיות שבתפילין. סמך פרשה לפרשה, ומשום הכי הקדימם לציצית. ועוד בציצית איכא פלוגתא: