שרגלים לדבר. שאמת הוא, כמו שאנו אומרים להעמיד דבר על חזקתו, ואמת יש לו רגלים דקושטא קאי כמשאז"ל (שבת קד.), וה"ט דנקט לשון זה. והתי"ט פי' בשם הרמב"ם בענין אחר:

המכה וכו' שרגלים לדבר. עיין מ"ש בפ"ט דסנהדרין משנה א':

כדברי ר' נהוראי. מדלא קתני דברי ר"נ, אלא כדברי, ש"מ דלא אמר ר"נ כן בפירוש, אלא ממה שהשיב לר"י דמורה האמורה בשמואל איננה מורה של בשר ודם, אנו אומרים דס"ל דהיה נזיר מג"ש דמורה מורה. ומ"ש התי"ט בשם רש"י כך דברי ר"נ, לא כן מצאתי בפירושו, ואף אם יהיה שכן פירש, עדיין לא יצאנו ידי ביאור לשון המשנה אם לא כמו שכתבתי:

נזיר מתחיל בכף ומסיים במם, היינו מך, שאף זה נדר ודינו כנדר, וכמ"ש בסוף נדרים ע"ש: סליק מסכת נזיר. אשר מיין יזיר: הסוטה בקלקולה כי תראה אזי תזיר. מגפן מחוללה את פיך בכל נזיר: