דג. משמע גדול ודגים משמע קטנים, כן כתב התי"ט בשם הר"ן. וה"ט דקדים התנא גדולים לקטנים, ומטעם זה הקדים המלוחים לטפלים, כי דרך בני אדם למלוח הדגים גדולים יותר מהקטנים, וכ"ש דאתי שפיר לפי זה להקדים חיין למבושלים, כי כן המלוחים הקודמים דרכם להאכל חיים, מלבד שהדג חי הוא והדר מבושל:

קונם זתים וענבים. זתים ראשון לארץ, וענבים שלשי לארץ. וברישא דצריך להזכיר יין ושמן, הקדים ענבים לזתים על שם תירוש ויצהר (דברים כח, נא). וכה"ג תנן במשנה ט':

מן התמרים וכו' מסתוניות וכו'. התמרים חשובים מהענבים הרעים שאינם ראויים ליין, להכי הקדימם שלא כסדר הכתוב. ועוד יש טעם אחר כי התמרים הם שני לארץ, והענבים הם שלשי לארץ:

אף ביוצא מהן. באמרו אף כולל הפרי עצמו עם היוצא, ואאותו פרי קאי וחכמים מתירים לפי פי' הראשון שכתב הרב, וזהו שכתב התי"ט ז"ל וחכמים מתירים פי' הר"ב איכא בין ת"ק לחכמים וכו' ורבי יהודה בן בתירה אוסר בו וביוצא מהם, רש"י, עכ"ל:

מן הדבש מותר בדבש תמרים. שסתם דבש של דבורים הוא, כן כתב התי"ט בשם הטור (יו"ד ריז). והיינו בלשון בני אדם, דבלשון תורה מצינו דבש סתם והוא דבש תמרים, דכתיב (דברים ח, ח) זית שמן ודבש:

רבי יהודה אומר. מלתא באנפי נפשא, דלא הזכיר הת"ק דין כוסס כלל: