Hon Ashir on Mishnah Shekalim Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
העומר ושתי הלחם ולחם הפנים. עיין מ"ש במשנה ד' פ"ז דפסחים, ועוד יש טעם אחר בכאן להקדים העומר, לסמכו לתמידין ולמוספין שיש בו למזבח כמותם, משא"כ שתי הלחם ולחם הפנים:
פרה ושעיר המשתלח. אין בהם לא למזבח ולא לכהנים, משום הכי תני להו באנפי נפשייהו:
ושעיר המשתלח. אע"ג דתדיר מפרה הוא שנאו אחריה, משום דהוי לא זו אף זו, דהא אפילו חטאת לא מקרי, והאי דכתיב (ויקרא טז, ה) ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת. אאשר יעלה עליו הגורל לשם לבד קאי, מדלא כתיב לחטאות:
ולשון של זהורית. אע"ג דלפי פי' הרב אפרה קאי, לא סמכו אליה שלא להפסיק בין הבעלי חיים:
וסלתות. שנאם בסוף שלא כסדר הכתוב, לסמכם לשמנים שהם למנחות כמותם:
ולא בשל עניים. כתב הר"ב, דילמא מתרמי עני וליכא למיתב ליה. אבל בירושלמי (ה"ב יז.) איתא הלכה למעשה, דאי בעי דיהיה פסידא דידיה ואגרא דתרויהון שרי. ומלשונה נראה דה"ה להקדש, וצ"ל דחולק עם הבבלי:
אמר לו בן עזאי וכו'. דס"ל דאין הקדש מתחלל על המלאכה, כ"כ הרב. ופירושו הוא הקדש הראוי למזבח:
ואינו מקבל מעותיו. פי' הר"ב, כלומר אינם נחשבים שלו אע"פי שקבלם. ונראה דרמז לנו התנא בלשון זה, דטוב וישר הוא שלא יקבל החנווני המעות עד שיהיה המזבח מרצה, שמא יתליע הסלת או יחמיץ היין ויצטרך להחזירם ולא יהיו מצויים בידו: