אֱלֹהֵי הַצְבָאוֹת אַהֲרֹן יִגְדָל. בְּחָכְמַת הַקֳּדָשִׁים הוֹד מְעוֹן קָדְשׁוֹ. וְעַמּוּד שֶׁשְּׁמוֹ בוֹעַז כְּמוֹ מִגְדָל. בְּעֵת יִשְׁרוֹק הֲלֹא תָקוּם בְּמִקְדָשׁוֹ.

פירוש אלהי הצבאות אהרן יגדל. כי הוא כהן ולו יאתה עבודת הקדש: בחכמת הקדשים. על שם חכמה זה סדר קדשים. הוד מעון קדשו. כי הקרבת הקרבנות הם הוד והדר לבית המקדש, ועוד בפירוש אמרינן בברכות דף נ"ח ע"א, במתניתא תנא, לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף, הגבורה זו מכת בכורות, התפארת זו מתן תורה, והנצח זו ירושלם, וההוד זו בית המקדש: ועמוד ששמו בועז כמו מגדל. הוא אחד משני העמודים שעשה שלמה שהאחד קרא יכין והאחד בועז (מלכים א' ז, כא): בעת ישרוק הלא תקום במקדשו. כדכתיב (זכריה י, ח) (ו)אשרקה להם ואקבצם:

זבחים מבואר בבמדבר רבא פ' י"ג במאמר שהעתקתי בהקדמת[י], שהוא ראש סדר קדשים:

מן הפסח והחטאת. הפסח נצטוה בתורה קודם החטאת, משום הכי הקדימו, אע"ג דאין דין זה תדיר בו כמו חטאת:

החטאת באה על חטא והאשם בא על חטא. כתב התי"ט בשם התוספות (דף ב. ד"ה החטאת), דחטאת יולדת ואשם מצורע אינם באים על חטא, ומ"מ בתר רובא גרירי, ע"כ. ולי נראה דעל חטא מקרו, כי כן אמרו ז"ל (נדה לא:) דחטאת יולדת בא על השבועה שנשבעה כשכרעה לילד, שלא להזדקק עוד לבעלה. ואשם מצורע על חטא מקרי, כי כן ארז"ל (ערכין טו: ויק"ר פט"ז) זאת תורת המצורע, המוציא שם רע:

ששחטן שלא לשמן קבל והלך וכו'. משום דשחיטה כשרה בזר משא"כ קבלה וכו', שנאה בפני עצמה: