Hon Ashir on Mishnah Zevachim Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וטבול יום ומחוסר בגדים ומחוסר כפורים. לפי גירסא זו צ"ל דסמך מחוסר בגדים לטבול יום, לרמוז דבגדים כטבילה דחציצה פוסל בה. והתי"ט רצה לקיים גירסא אחרת דמקדים מחוסר כפורים לבגדים:
או מקצת אמוריו. דומיא דמקצת דמו דגם הוא אכילת מזבח, קתני ליה, אע"ג דשיעור הקטרה כשיעור אכילת אדם ששנוי בה בפירוש או כזית, ובזה גילה לנו אגב ארחיה דאין הקטרת מזבח מצטרף לאכילת אדם, דהרי לא רצה לשנות או כזית מאמוריו דומיא דאו כזית מבשרו:
לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר. כמתניתין דלעיל דהזכיר דמו ובשרו ואמוריו בויו הכנוי נקט ליה כסדר הקרבתו. דבתחילה נזרק הדם, ואח"כ נקטרים אמוריו, ואח"כ בשרו נאכלת, אבל הכא ובכמה דוכתי דמזכיר האכילה וההקטרה סתם בלי שום כנוי לזבח, מקדים האכילה להקטרה, משום דבקרא אכילה כתיבא דסתמא לאכילת אדם קאי, אלא דאנן דרשינן ליה אף לאכילת מזבח, כמ"ש הר"ב:
שחט בשתיקה. שחט סתם לא קתני אלא שחט בשתיקה, לאשמועינן דאין המחשבה לבד בשתיקה פוסלת, אלא דבור שהוא הפך השתיקה, כמ"ש התוספות (ב"מ מג: ד"ה החושב) והביאו התי"ט בסוף פ"ג דמציעא, אלא משום דבעינן פיו ולבו שוים קרי ליה מחשב בכל מקום, כנלע"ד: