יז: רחמים.

לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון (דברים ט״ו ז׳).

רחמים הוא רגש ההשתתפות, אשר צרת היצור האחד מעצמה תשמיע את הד קולה גם בקרב היצור השני, וכל העולה במדרגה יותר גבוהה עד מדרגת האדם מחוננים המה היצורים ביותר במיתרים דקים ועדינים להתפעל ביותר מהד קול הצרה, וכמו קול קורא מן השמים יחדור עמוק בקרב היצורים, להיות להם לערובה על דבר הקרבה הכללית שלהם, ע״י אחדות האל היחיד ומיוחד — עד כי באחרונה באדם, אשר תעודתו היא לכבד ולאהוב את הכלל של עולם ה׳, מפני זה לבבו נברא ונערך באופן כזה, להיות רך ומתפעל במאד, עד אשר ירגיש ויחוש את רגש הרחמים גם נגד אלה היצורים שהמה בעצמם אין להם כל רגש מדבר חסרונם, הן האדם יתאבל לפעמים גם על מראה שושנה נובלת — ובלעדי הסמנים האחרים הלא יוכל האדם ללמוד ממערכי לבבו, כי נקרא הנהו יותר מכלם, להרגיש ולחוש את עצמו כי הנהו אח לכל היצורים, וכי לכל היצורים ישנה הזכות להגות מפעולתו.