בא אליו זאת הפעם, כי עד עתה אני הכבדתי את לבו:

שתי. בחסרון ה"א מבנין הפעיל, או יהי כמו שומי, ולפי דעתי איננו, בעבור שמצאנו, ישום אלם (למעלה ד יא) גם ישים (ברא' ל מב):

ולמען תספר. למשה ידבר ולא לפרעה והטעם הוא וכל ישראל עמו:

התעללתי. על דרך דבור בן אדם, בעבור הנגעים והם הכנים והשחין:

ואת אתותי. הם הנשארים:

לענות. מבנין נפעל, להיות נענה מפני ה' הפך מסתולל (למעלה ט יז):

וכסה את עין הארץ. דרך משל, או עין יושב הארץ ולא יוכל לראות.

והנה פרעה החריש, ומשה פנה ויצא, גם אהרן עמו, ובעבור שהוא העיקר, לא הזכיר הכתוב את אהרן, וכן וישב אברהם אל נעריו (ברא' כב יט), והעד ויושב את משה ואת אהרן (פ' ח):

יהיה זה לנו. זה הדבר שלא תשלח את העם או פי' זה על משה:

הטרם תדע. הטרם תרצה שיתברר לך שאבדה מצרים ואחר כן תשלח אותם:

כי חג ה' לנו. זבח יש לנו, וכלנו חייבים ללכת:

ראו כי רעה נגד פניכם. פי' כי הרעה קרובה היא מכם ונגד פניכם היא:

לא כן. רק לכו עתה הגברים, הם הזכרים אם אותה אתם מבקשים עבודת ה', והנכון בעיני, כי אותה אתם מבקשים, על הרעה הנזכרת למעלה, וכן הוא, כי הרעה שאעשה לכם קרובה היא נגד פניכם, כי אותה אתם מבקשים:

ויגרש. והנה גורשו משה ואהרן:

בארבה. בדבר הארבה, ואם כמשמעו יש לו סוד:

והניחו בכל גבול מלכות מצרים:

ואחריו לא יהיה כן, נכתב על פי הנבואה:

לקרא. על יד שלוחיו למשה ולאהרן, ואמר חטאתי לה', גם לכם שגרשתי אתכם מאתי:

ועתה שא נא חטאתי. י"א כי לשם אמר ולנביאיו אמר העתירו, או אמר למשה שהוא העיקר שא נא, ואמר העתירו על שניהם דרך מוסר עם אהרן, כי משה הוא המעתיר לבדו, וכן כתוב אחריו ויעתר אל ד' (פ' יח):

טעם ויהפך, שהוא הפך רוח הקדים והנה תקעם אל ים סוף והנה ים סוף מזרח מצרים ולא כאשר אמר הגאון:

ויהי חשך. ולא הודיע משה את פרעה, ומשה כועס בעבור שגורשו בתחלה, ואחר שקראו ובקש ממנו להסיר הארבה לא שלח את בני ישראל:

וימש חשך. פירושו כמו, ידיהם ולא ימישון (תה' קטו ז) הטעם שיהיה איד עב שיוכל האדם להמיש אותו, ומלת וימש על מצרים, כי ימצא לשון יחיד, כמו ויאמר מצרים אנוסה (יד כה), וי"א שהוא חסר כפל כמו ויסב אלהים את העם (למטה יג יח) מגזרת כאשר ימשש העור (דבר' כח כט) גם יתכן להיותו כמו לא ימיש עמוד הענן (יג כב), ויהי פירושו, ויהי חשך על ארץ מצרים, ויסור אופל וחשך הלילה ממקום ישראל כטעם "ויאר את הלילה" (יד כ):

שלשת ימים. אין צורך להזכיר הלילה אחר שהימים היו כן:

לא ראו איש את אחיו. באור היום, ויתכן שראו בנרות:

ולא קמו איש מתחתיו. מביתו, וכן שבו איש תחתיו (טז כט) לעשות מלאכה וללכת חוץ מביתו:

גם אתה תתן בידינו. י"א שנתן להם בצאתם, וזה טעם, וברכתם גם אותי (יב לב) והנכון בעיני שפי' גם אתה חייב לתת לנו זבחים ועולות שנעשה לשם שיסיר כל אלה המכות, כאשר אמר בתחלה פן יפגענו בדבר (ה ג), ואיך נציג אנחנו מקנינו:

מה נעבוד. אם ברב מקנה אם במעט:

עד בואנו שמה. עד הר סיני, כאשר פירשתי לך, והוא המקום שאמר לו דרך שלשת ימים (שם שם):

ויאמר פרעה למשה ונכנס פסוק ויחזק ד' את לב פרעה, בין דברי משה לפרעה:

תמות. אצוה להרגך:

כן דברת. אמת דברת, וכן כנים אנחנו (ברא' מב לא), כן בנות צלפחד (במד' כז ז), או כן יהי כאשר דברת, כי אני לא אוסיף לבוא אליך ולראות פניך עד לעולם או פעם אחרת כאשר פרשתי: