אז ישיר משה. עתיד תחת עבר, ועל דעתי שהוא הזמן האמצעי ואין בלשון הקדש סימן עליו, ע"כ יאמרו בלשון עבר ועתיד כמו בשתים יכסה פניו (ישעי' ו ב) וינועו אמות הספים (שם שם ד) וכן אז ישיר משה ויאמרו, ומשה חבר השירה וישראל עונים:

כי גאה גאה. שהראה גאותו שהשליך הסוס שיש לו גבורה, כטעם התתן לסוס גבורה (איוב לט יט) עם רוכבו בים וטעם רמה כמו חץ:

אמר ר' משה הכהן הספרדי, כי נקמץ וזמרָת, שפירושו וזמרתי, וכן אם אתן שנת לעיני (תה' קלב ד) ועל דעתי שהוא סמוך, וכן הוא עזי וזמרתי זמרת השם, והטעם בשם הזה אעוז, ואותו אזכור כי היה לי לישועה:

זה אלי ואנוהו. כדברי המתרגם ארמית והטעם זה הוא אלי, ואני ארצה לעשות לו נוה שידור עמי לעולם, ואמר הגאון שטעמו אֶנָוֶה אליו, וזה הפך הכתוב זה הוא אלהי אבי ולעד ארוממהו:

ואומר כי הוא איש מלחמה, ופי' איש כמו בעל, והנה כתוב איש לא נעדר (ישעי' מ כו), והעקר כל דבר שיש לו עצם יקרא איש:

וטעם ה' שמו. תמצאנו בפירוש, כי שמי בקרבו (למטה כג כא):

וחילו הם הרגלים:

ירה. כמו רמה:

השור"ק במלת יכסיומו תחת חול"ם:

במצולות, המים העמוקים, וכן ותשליכני מצולה:

והימין לשון זכר ונקבה, או יהיה נאדרי תואר השם:

תרעץ אויב. כטעם תשבר וכן וירעצו וירוצצו (שופ' י ח) ומלת וירוצצו לעד:

וטעם תהרוס. בעבור קמיך כי הוא הפך:

תשלח חרונךָ. שהוא דומה לאש:

וברוח אפך. זה ויבקעו המים ברוח קדים עזה:

ונערמו. מגזרת ערמת חטים (שה"ש ז ג):

כמו נד, כמו קמו נד אחד, כמו חומה:

נוזלים. תואר המים, על כן עמדו כחומה:

קפאו תהומות, נקרשו, כמו וקפאוך על כן עמדו כחומה:

תמלאמו. תהיה נפשי מלאה מהם לקחת ממונם:

תורישמו, תשמידם וכן ואם לא תורישו:

זה פלא בתוך פלא, שהיו במקום אחד שתי רוחות, האחת להערים המים לעשותם ערמות עד שיעברו ישראל ביבשה. והרוח השנית מַטְבַּעַת המצרים: נשׁפת. כמו וגם נשף בהם (ישעי' מ כד) ויתכן להיותם שניהם מגזרת נשף, כי שני נשפים הם, נשף אחר שקוע השמש, ונשף טרם שתזרח, ויהיה פי' נשפת, שהבאת בנשף רוח:

כעופרת. ידוע, ויתכן שנקרא כן בעבור הדבק העפר בו, ויוסיף בו כאשר יטמן בעפר, הפך הזהב הכסף והברזל:

באלים. שם המלאכים המניעים, ובני אלים הם הכוכבים, וזה הסוד רמוז בסדר ואלה שמות:

נאדר. שאתה אדיר במרום כי בקדש הוא שמי השמים שהם קדש כנגד השמים:

נורא תהלות. טעמו שירא האדם לספר תהלותיו, כי נשגבו מהכל, ונודע בעבור פלאים שהוא עושה תמיד:

תבלעמו. שב אל אמר אויב, והטעם כאשר ראתה הארץ ימינך ששלחת אז בלעתם, כי כל דברי משה דבקים בדברי מעלה, וזה טעם נטית ימינך:

נחית בחסדך. על דעת כל המפרשים שהוא דבר עתיד, וכבר הזכרתי למה ידברו הנביאים בעבר תחת עתיד, והטעם שהשם ינחם עד שיביאם אל ירושלים, שהוא נוה הקדש, והנכון בעיני שנוה הקדש הוא הר סיני, ששם יעבדו את השם, ושם נתנה תורה לישראל:

וטעם שמעו עמים. על שעיר והזכיר פלשת ואדום ומואב, בעבור שהם בין ארץ מצרים ובין ארץ כנען:

אילי. מטעם כגבר אין איל (תה' פח ה):

תפל עליהם. איננו שב על יושבי כנען שהוא קרוב, רק אל פלשתים ואדום ומואב, וכמוהו תנה את נשי ואת ילדי (שם ל כו) וישם דמי מלחמה בשלום (מ"א ב), והטעם שידמו כל אלה שהם בדרך ולא ילחמו עם ישראל עד שיעברו אל ארץ כנען:

כי עבדים היו ואתה קניתם להיות לך לעבדים:

מכון לשבתך. רמז על הר הבית ששם תשרה השכינה:

וטעם פעלת. אתה כוננתו מקדם להיות מכון לך, ונדגש הקו"ף מקּדשׁ והם שני שמות, וטעמו כקו"ף הנח הדלת הדגוש, והנה זה פירוש פעלת כאשר פירשתי:

ה' ימלוך. אז תראה מלכות השם: וטעם לעולם ועד. על דעת חכם ספרדי לעולם ולנראה ואחרים אמרו שהוא כמו, היודע ועֵד (ירמי' כט כג) שפי' והעד, והטעם שהוא מלך והוא עֵד על כל לב שימליכנו, והנכון בעיני שהוא דרך קצרה, וכן הוא לעולם ועד עולם ובעבור היות הטעם באות הראשון כמו לחם ויין (ברא' יד יח) נפתה הוי"ו ובעבור היות סוף פסוק, היה העי"ן קמוץ בקמץ קטן ואם תאמר אנה מצאנו עַד שאיננו סמוך, הנה הוא שוכן עד (ישעי' נז טו) כן גם בא זה הפסוק מהשירה והטעם שזה השם תאות לו המלוכה, שעשה פלא בתוך פלא, והשיב מי הים על מצרים, גם ישראל היו אז הולכים בתוך הים ביבשה:

הנביאה אחות אהרן. י"א שהיא אחותו בנביאה אולי נקראה כן במצרים להפריש בינה, ובין מי שהיא כשמה, ומעלת אהרן קודם בא משה גם היתה גדולה כאשר פירשתי, וכאשר אמרו ישראל זאת השירה כן נגנו אותה כולה כל הנשים המנגנות:

ותען. כמו קול ענות (למטה לב יח), או כמו ויען איוב (איוב ג א) וענית ואמרת (דבר' כו ה) ובמקומו אפרשנו:

מדבר שור. הוא מדבר איתם, כי כן כתוב, והנה לא נכנסו ישראל בים בעבור צורך, כי במדבר איתם היו, רק עד שיבא אחריהם פרעה וחילו ויטבעו בים:

ויסע משה, כבר פירשתיו:

שם שם. השם:

חק. לעם.

ושם נסהו. והעד שהוא כן, ויאמר אם שמוע תשמע, כי רחוק שיהיה הדבור עם משה, ויתכן שזה החק והמשפט על דבר התלונה, ושם נסהו והטעם שהראה המקוה לישועת השם ואשר ילין עליו:

וטעם אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. על המסע: והישר בעיניו. הוא שנטע בלב:

והאזנת למצותיו. שיצוה. ושמרת כל חקיו. שבהם נהג העולם כל הנגעים ששמתי במצרים, ואתם ראיתָם, לא אשימם עליך, ואל תירא מנגעים אחרים כי אני ה' רפאתי כאשר רפאתי המים המרים, ואנחנו לא נדע איזה עץ היה כי הכתוב לא גלהו, ואילו היו כל עצי העולם שהם ממין העץ שהשליך משה אל המים היו מושלכים במים מועטים לא שבו מתוקים, ואף נחל שוטף, רק היה במצוה עליונה ופלא גדול וכן מעשה אלישע במלח:

וטעם שתים עשרה עינות מים להגיד כי המקום טוב ע"כ ישבו שם עשרים יום, כי בין מצרים ובעל צפון מהלך שני ימים, ובא המגיד ויצא פרעה, והנה טבע באחד ועשרים יום לחדש הראשון, ג"כ העתיקו קדמונינו: