הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. והם היו במדבר סין, אעפ"י שהכתוב אומר ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין, לא באו מאלים, כי אל מקום קרוב שהוא על ים סוף ומשם באו אל מדבר סין, וכמוהו ויסעו בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי ה' ויחנו ברפידים (למטה יז א) ואנחנו ידענו כי ממדבר סין נסעו אל דפקה ומשם לאלוש ומאלוש לרפידים, לכן בעבור שלא אירע להם שום דבר בים סוף ודפקה ואלוש אחז הכתוב דרך קצרה וכמו אלה רבים:

לחם. מאכל, גם הבשר יקרא לחם, לחם אשה (ויקרא ג יא), גם פרי העץ נשחיתה עץ בלחמו (ירמי' יא יט), ומלת "מלחמה" ממנו, מקום מאכל החרב:

וטעם אנסנו. בעבור שיצטרך אלי בכל יום וי"א על אנשים שהותירו ממנו והיוצאים בשבת ללקוט ומזה הכתוב למדנו כי יציאת מצרים היתה יום חמישי או ששי כי יום בואם אל מדבר סין היה יום שבת בחמשה עשר יום כי מחר בבקר המטיר המן ואמר והיה ביום הששי (פ' ה), ופלא המן גדול מכל פלא, בעבור שעמד זה הפלא ארבעים שנה, כי רובי הפלאים הם לעתם. ועשרה נסים יש בו, האחד ירידתו, והשני היותו סביב למחנה לבדו, והשלישי העתקתו עמהם ממסע אל מסע, והרביעי שימס בחום השמש, ולא ימס אשר לקטו, והחמישי לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, הששי משנה ביום הששי, שביעי לא הבאיש לילה ויום, שמיני, ושני מטעמים יש לו, והוא גם התשיעי, כי כן הכתוב במקום אחד אומר "כטעם לשד השמן" (במד' יא ח) וכתוב אחר אומר כצפיחית בדבש (למטה פ' לא), והנכון שהוא כצפיחית אם איננו מבושל, רק המבושל בפרור, כטעם לשד השמן, והנס העשירי שעמד לדורות ולא הבאיש, ובדרש שבזכות משה בא המן, ובזכות אהרן הענן, גם בזכות מרים הבאר והנה אכלו ישראל את המן שמונה ושלשים יום אחרי מות משה, ועל דעתי כי ענן לא היה עליהם אחרי עברם ים סוף, כי הענן היה על המשכן וזה פירוש ועננךָ עומד עליהם (במד' יד יד) כי בשבילם היה עומד כדי שיעמדו ובנסוע הענן יסעו, ובעמוד אש היות נראה בענן וכן כתוב ואש תהיה לילה בו (למטה מ לח), ודרך הבאר אין זכר בכתוב על זה, ודרש יחיד הוא, כי אלו היה הפלא הזה, למה לא נכתב בתורה, והכתוב אומר, יבקע צורים במדבר (תה' עח טו) ובעל הדרש סמך על ותמת שם מרים (במד' כ א) וכתוב אחריו ולא היה מים (שם פ' ב) ואין זה ראיה כי הכתוב ספר שנים מאורעים ארעו במקום, ואם לא, יודיעונו מי הוא שמת ברפידים שכתוב שם, ויחנו ברפידים, ואין מים לשתות העם (למטה יז א) ועוד אפרש בפ' ודברתם אל הסלע (במד' כ ח):

ערב וידעתם כי ה' המוציא אתכם מארץ מצרים. והכתוב כבר אמר, ויאמינו בה' (למעלה יד לא), וזה הטעם אחר שהאמינו רבים, שלא היו יודעים האמת, ובעבור שאמרו הם למשה כי הוצאתם אותנו אולי עשיתם זה מדעת נפשכם ולא ברשותו, ע"כ אמר משה ערב ותראו אות כי ה' הוציא אתכם, ולא אנחנו מדעתנו:

ובקר. כן, ועוד תראו אות אחר, והוא כבוד השם, ומראה הכבוד כאש אוכלת בענן, וזה יהיה לכם לאות כי שמע הוא את תלונותיכם, על כן נראה כבודו לעיניכם:

ונחנו מה. עשינו לכם כי תלינו עלינו וזה פועל יוצא לשנים פעולים, והוא דבר אל ראשי העם, וכן וישובו וילינו עליו (במד' יד לו):

ויאמר משה בתת ה'. כאשר נתן השם לכם בערב בשר לאכול, ולחם בבקר לשבוע, בעבור ששמע השם שאתם מלינים עליו, אז יתברר לכם כי חטאתם, כי על השם תלונותיכם ולא עלינו כאשר חשבתם בנפשכם:

וכדבר משה אל אהרן לאמר קרבו אל אהל מועד עוד אהרן מדבר, והנה פנו אל המדבר והנה כבוד ה':

ויפנו אל המדבר. וטעם אל המדבר, כי אהל משה חוץ למחנה היה, ונקרא אהל מועד, כי שם יוועדו אליו כל הנשיאים, וכאשר ראו הכבוד אמר משה בצווי השם שמעתי את תלונותיכם אמר השם בערב תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם, אז האמינו העם בעבור שראו הכבוד:

ותעל השלו. עוף, וטעם ותעל שמפאת הים הוא עולה:

ובבקר היתה שכבת הטל נזילת הטל או רדת, וכן ונבלי שמים מי ישכיב (איוב לח לז) ישתחקו עצמות חיוי הפושע וכל הזונים אחריו שאמרו כי מנהג זה המן לרדת עד היום במדבר, ואמרו כי כמהו הוא היורד עם הטל בארץ מערב, התכון היא הנכנס במיני רפואות הנקרא תרנגבין, ולא התבישו אלה כי הנה כתוב כי במדבר סין ירד המן והוא מקום ישוב ועוד כי בארץ שני מלכי האמורי ירד המן גם אחרי שעברו את הידדן, ואם היה דבר תולדות למה לא ירד בשבת, ושאר הנסים הנזכרים, ועוד נתן להם עוד עדים נאמנים מכחישים דבריהם, כי זה היורד במערב איננו יורד בכל זמן ולא על כל עלה ואם תשים אותו בשמש לא ימס, ויעמוד ימים וחדשים ושנים ולא יבאש, ואיננו קשה שיוכל אדם לטחון אותו, כי כן הכתוב אומר, וטחנו ברחים, או דכו במדוכה, וכן בפסוק ועשו אותו עגות (במד' יא ח), והנה איננו כאשר דמו, וצוה השם שלא יקח כל אחד חוץ מעומר (למטה פ' טז):

דק מחספס. י"א שפי' עגול ולא נדע אם הסמ"ך כפול או הוא מחומש והקרוב שהוא מרובע:

ככפר. כמו, כפור כאפר יפזר (תה' קמז טז):

מי הוא. מטעם מן ינצרוהו (תה' מא ה) וימן ה' דג גדול (יונה א) כטעם זימון והמפרשים שהוא בלשון ישמעאל תעו כי לא יאמר כן בלשונם כי אם לאדם לבדו:

עמר לגלגלת. וטעם לגלגלת, על הראש שהוא דומה לגלגל, וכן ותרץ את גלגלתו (שופ' ט נג) ונרץ הגלגל (קהלת יב), בעבור שיבאש אם היה יותר מאשר יספיק:

וירם תולעים. י"א מגזרת רמה, וטעם ויבאש וכבר באש וכבר הראיתיך כמוהו:

וילקטו אתו בבקר בבקר. על דעתי קודם זרוח השמש:

ומלת אפו. זרה בדקדוק אולי באה כן בעבור האלף והנה אסר בפסוק הזה לאפות ולבשל ביום השבת, ותחסר מלת אכלו כמנהגכם ממנו:

ואת כל העדף הניחו עד הבקר. ואנחנו לא נדע אם היו אוכלים המן פעם אחת ביום, או יחלוק העמר:

וטעם שבתון שבת קדש. על דעת המפרשים כמו אדמת עפר (דניאל יב ב) והגאון אמר ששבתון פחות משבת, ואנחנו מצאנו שיאמר שבת שבתון הוא לכם (ויקרא כג לב), ולפי דעתי שפי' שבתון, שביתה לכם, כי שבת דבק עם השם ע"כ יאמר בשבת, שבת היא לה' (שם שם ג) ובשנת השמיטה שבת, בעבור שהיא דומה ליום השבת כי היא שביעית גם נקרא צום העשור כן בעבור היותו בחדש השביעי, והאות שתמצא על סכות ויום תרועה כן בעבור החדש:

וטעם שבת לא יהיה בו. על המן ישוב:

צריכין אנו לדברי קבלה לדעת פירוש תחתיו גם ממקומו וכן מה שאמר ישעיה, אם תשיב משבת רגליך (ישעי' נח יג) כמה הוא, ומה הוא מצא חפץ ואיזה דבור אסור ואיזה הוא מותר וכל זה מפורש אצלינו בתלמודנו והשם יכפיל שכר הקדמונים שהסירו כל ספק והעמידו כל דבר על מתכונתו, ועל דרך הפשט שמצות שבו איש תחתיו שלא יצאו ללקוט כאשר עשו:

וטעם וישבתו. שלא נמצא אחר כן מחלל שבת חוץ מן המקושש שהזכיר:

כזרע גד. פירושו ידוע וי"א חרדל, מגזרת גידין, מלשון מרירות, ואנכי לא ידעתי, ויאמר הגאון כי פי' כצפיחית רקיק לחם עם דבש ויפה פירש:

צנצנת אחת. אחת היא במקרא כדברי המתרגם ארמית וזה הדבר צוה ה' אחר שנעשה המשכן, כי כן כתוב לפני ה', גם לפני העדות שהם הלוחות והזכיר זה הדבר להזכיר במקום אחד נסי המן:

עד באם אל ארץ נושבת. יהיה זה, כי כל ישראל אכלו את המן כי אין להם לחם אחר עד שבאו למלכות מלכי האמורי וזה טעם עד באם אל ארץ נושבת, אז היו מישראל שהיה אוכל לחם הארץ, ויש מהם שהוא אוכל את המן עד שבאו אל ערבות יריחו בגלגל ומצאו תבואה חדשה אז פסק המן:

והעמר עשׂרית האיפה. מאכל איש אחד: