וישמע יתרו. לפי דעתי שיתרו בא אל משה אחר שנבנה המשכן, כי יש כדמית ראיות, שאמר הכתוב לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים (פ' יב), ואמר משה בס' אלה הדברים, שאמר השם למשה רב לך שבת בהר הזה (דבר' א ו) ואומר אליכם בעת ההיא (שם שם ט) ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים (שם שם טו) ולא נוכל לומר כי התעכב יתרו עם ישראל חדשים רבים ואח"כ נתן העצה, כי הכתוב אומר ויהי ממחרת (פ' יג), גם יורה על יושר זה הפירוש, שאמר משח לחובב שהוא לפי דעתי יתרו כאשר אפרש במקומו, נוסעים אנחנו (במד' יא כט) ועוד והודעתי את חקי האלהים (פ' טז) לא יתכן קודם מ"ת כי בר"ח סיון באו אל הר סיני, כי כן כתוב בחדש השלישי (יט א), ולעולם יהיה ר"ח כאשר יהיה כתוב חדש בלא מספר ובפ' ובראשי חדשיכם (במד' כח יא) אפרש זה, והנה יום שני ומשה עלה אל האלהים (יט ג) ואח"כ היו נכונים לשלשת ימים (שם שם טו), וזאת הפרשה דבקה עם פ' ויבא עמלק, להפריש בין מעשה זה וזה:

אחר שלוחיה. י"א אחר ששלחה אל בית אביה מדרך מצרים, וי"א שנתן לה גט, ור' ישועה אמר ששלוחיה הם דורון ומנחה, כמו שלוחים לבתו (מ"א ט טז) והטעם אחר ששלחה דורנה וזה הקרוב אלי:

ואל תתמה על הכתוב שהוא אומר, אשר שם האחד גרשם, ואחר כן ושם האחד אליעזר, כי כן דרך הלשון לומר פעם השני ופעם האחד, כמו, ושם האחד בוצץ, ושם האחד סנה (ש"א יד ד), ואחר שפירשתי שאליעזר הוא הקטן, והוא היה בן שמונת ימים בלכת משה ממדין אל מצרים איך יאמר ויצילנו מחרב פרעה, וזה הטעם היה ראוי לבן הראשון, דע כי משה אף על פי שברח אל ארץ מדין היה לו פחד מפרעה כי שלום היה בין מצרים ובין מדין, וכאשר אמר לו השם לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים, וזהו וימת מלך מצרים, אז בטח לב משה ואמר ויצילני מחרב פרעה, ותחסר מלת אמר, וכן הוא, כי אמר אלהי אבי בעזרי או יהי כי אמר, אשר בפסוק הראשון מושך עצמו ואחר עמו:

ויאמר אל משה אני חתנך יתרו. במכתב:

ויבאו האהלה. הוא אהל משה הנקרא אהל מועד:

התלאה. מגזרת "ונלאו" רע שלא יוכל אדם לסבלו:

וַיִחַד. מגזרת חדות ה' (נחמיה ח י) כטעם וישמח והיה ראוי להיות ע"מ וירד מיעקב (במד' כד יט) ונפתח החי"ת בעבור שהוא מהגרון, ונשאר הדל"ת דגוש כאשר היה:

אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה. במצרים:

אשר הציל את העם מתחת יד מצרים, בבקיעת ים סוף:

ופירוש עתה ידעתי בפר' ואלה שמות:

כי כל זה היה בעבור אשר זדו עליהם המצרים שהעבידום בפרך, וכן כתוב "כי ידעת כי הזידו עליהם" (נחמי' ט י) כאדם שיעשה בזדון רצונו:

נבל תבל. מגזרת נובלת עליה (ישעיה א ל) והטעם שיפול מעצמו כנבול עלה:

עשהו. מלה זרה, ובאה על הדקדוק השלם בלי תמורה בתי"ו:

איעצך. כבר הזכרתי בס' מאזנים שבעלי היוד בתחלה על שני דרכים:

מול האלהים, מפאת השם:

והזהרת אתהם. מלת והזהרת, מטעם, כי נזהר (יחז' ג כא) וטעמו נשמר:

ילכו בה. אשר ילכו בה וכן כמים לים מכסים (ישעי' יא ט):

אנשי חיל. שיש להם כח לסבול וכן אלהים ה' חילי (חבקוק ג יח):

יראי אלהים. שלא יצא עליהם שם רע:

אנשי אמת. שאינם כוזבים:

שונאי בצע. ממון, כמו איש בצעו עד שלא יקבלו שחד,

י"א כי כולם היו אלף ומאה וששים ואחרים אמרו שהיו שמונה ושבעים ושש מאות ואחרים אמרו אחד עשר אלף ומאה ועשרה ולא ארצה להאריך להזכיר חשבון אלה כי דקדוק הלשון יכחישם

והאמת מה שאמרו הקדמונים שהיו כל השרים שמונה ושבעים אלף ושש מאות כי שר האלף הוא הגדול שבהם, ותחת ידו עשרה שרים משרי המאות, ותחת יד שר המאה שני שרים משרי חמשים, ותחת יד שר החמשים חמשה שרים משרי העשרות, והנה הזכיר בפ' אלה הדברים (דבר' א טו) "אנשים חכמים וידועים" והנה שמינית מחנה ישראל היו חכמים:

וצוך אלהים. שתעשה זה הדבר ברשותו:

ויכלת עמוד. שם הפועל כאלו אמר לעמוד וכמוהו עמוד פתח האהל (שופט' ד כ):

על מקומו. על מקום ארץ כנען וי"א שהוא אהלו, כמו אל יצא איש ממקומו (למעלה טז כט), והטעם כאשר יהיו דיינים וידינו בין אדם לחבירו תכיר כל מריבה ויהיה שלום ביניהם, כי אתה לבדך לא תוכל לדון כי עם רב הוא, והנה לא יהיה ביניהם מוכיח וכל איש יבא אל אהלו ואיננו בשלום עם חבירו:

ישפוטו הם. בשורק תחת חולם, כמו לא תעבורי מזה (רות ב ח) ויתכן שלא הונע הפ"א בשוא נע בעבור היותו סוף פסוק כי כמו מלה אחת היא, עם "הם":