וטעם לא תשא שמע שוא. שלא יוציא מלבו דבר שוא, ולא יזכיר דבר שלא נתברר:

אל תשת ידך. שלא יתחבר עם רשע להעיד, בעבור שידע כי על פי עד אחד לא יקום דבר, יש אומרים שאסור לעד לבקש מי שיעיד שקר עמו:

ומלת להטות. לגנאי בכל המקרא, גם נמצאה בלא משפט ומטי גר (מלאכי ג ה) וחז"ל פי' כי מזה נלמוד כי הלכה כרבים, ומה שהעתיקו הוא האמת, וזה הפסוק שמוהו לזכר כאשר פירשתי בפ' לעם נכרי (לעיל כא ח) ואחר שהכתוב אמר לא תהיה אחרי רבים, רק לרעות, מזה נלמד, כי אם לא יהיו הרבים לרעות שהוא מצוה ללכת אחריהם:

וטעם להטות המשפט:

ובעבור שאמר לנטות אחרי רבים וידוע כי אהבי עשיר רבים, כאשר הזכרתיך, שלא תעזור העשיר, גם כן אל תעזור הדל בריבו:

כבר הוציאו לאור רז"ל דבר השור והחמור התועים:

וטעם וחדלת. כמו חדל, וכן ושמרת, וטעם חדל שתעזוב הדבר לו לבדו, רק תתיר קשר המשא, כי המנהג כאשר תתיר הקשרים, אז יעזבהו המשא ויפול בארץ, על כן אמר עמו, ואחרים אומרים שפי' כמין מעיכה ואמרו כי כמהו בעזרא ויעזבו ירושלים (נחמיה ג ח) והוא רחוק בעיני:

לא תטה משפט אביונך. עם הדיין ידבר, והכהן או השופט יזהיר:

מדבר שקר תרחק. על דבר העדים שתחקור היטב:

ונקי וצדיק. באותו הדבר:

אל תהרוג. אל תעשה לו חמס, בעבור שנתברר לך בראיות כי הוא רשע כדמות הדבר ההוא, ותאמר הואיל ורשע הוא:

כי לא אצדיק רשע. והטעם כי אם הוא רשע בדבר אני אקח הנקמה ממנו:

ויסלף דברי צדיקים. אמר הגאון שהיה ראוי להיות דברים צדיקים ואין לנו צורך, רק כאשר עיני סמוך כן דברי, והטעם כי השחד יעשה בנפש הצדיק מה שירצה הנותן, וטעם שופט צדק לאמר הצדק, והשוחד יוציא מפיו סלוף:

וגר לא תלחץ. גם עם השופט ידבר בעבור שלא יחשוב השופט כאשר יריב הישראלי עם הגר לעזור תורת ישראל גם כן דברי יחיד אמר הכתוב לא תלחץ והעד ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו (דבר' א טז):

תשׁמטנה. זהו שמוט כל בעל משה ידו (דבר' טו ב):

וטעם ונטשׁתה. שתעזבנה כאשר היא כאלו איננה שלך והיה ראוי להיות ובשביעית, וכן ששת ימים (למעלה כ יא) כי הה"א סימן הארץ:

וטעם ששת ימים תעשה מעשיך. על עבודת האדמה, והעד למען ינוח:

והגר שהוא שכיר לחרוש ולזרוע ולקצור, על כן הזכירו אחר העבד:

ושם אלהים אחרים לא תזכירו. שתשביעו בהם:

לא ישמע על פיך. שתשביעו בו אחרים, וכן כתוב בס' יהושע:

ובעבור שמנהג כל עובדי ע"ז לזבוח לאלהיהם בימים ידועים, אמר הכתוב שלש רגלים, והטעם כמו פעמים, גם טעם פעמים, כמו הרימה פעמיך למשואות (תה' עד ג) והטעם שלש הליכות, על כן אמר לי ולא לע"ז:

והחל מהעיקר את חג המצות:

וטעם תחג. תזבח, כמו אסרו חג בעבותים (תה' קיח כז):

וטעם למועד חדש האביב. בזמן שימצא אביב השעורים:

אין פני פעולים רק יראו הבאים לחוג, והעד יראה כל זכורך את פני (דבר' טז טז):

וחג הקציר, בכורי קציר חטים:

וחג האסיף. ששם תשלם השנה, ותחל ממרחשון לזרוע, ואחר שאמר שלש רגלים תחג לי, שב לפרש כי המצוה על הזכרים:

וטעם האדון. שילכו כעבד ההולך אל אדוניו ובפ' ראה אנכי ארמוז לך סוד:

לא תזבח על חמץ דם זבחי. הוא זבח חג הפסח והנה אסר שימצא חמץ בשעת השחיטה, וטעם דם זבחי, הזבח שהוא עלי, כי דמו יזרק על המזבח, ובעבור היות העת קצרה צוה להיות הקטרת חלב חג הפסח עד הבקר:

אמרו המכחישים כי גדי מגזרת מגדים וזה לא יתכן, כי מ"ם מגד שרש, ולשון רבים לעד, ואמר כי לא תבשל, מטעם כי בשל קציר, (יואל ד יג), גם זה איננו נכון, כי בשול הקציר הוא בכח השמש לא בכח בן אדם ועוד מה טעם בחלב, והנה מצאו שנקרא הלחם חלב, והנה מה טעם אמו, ואנה מצאו כלשון הזאת, וכל זה למה הוצרכה בעבור שהוא דבק עם ראשית בכורי אדמתך, והלא קראו במשנה תורה שהוא דבק עם הבשר, בפ' לא תאכלו כל נבלה (דבר' יד כא) ובמקומו אפרשנו, ועל דרך הפשט גדי הוא הקטן בעזים ובכבשים, וכן ונמר עם גדי ירבץ (ישעי' יא ו), ובעבור זה יסמכנו הכתוב לומר גדי עזים, והשם צוה שלא יבשל הגדי בחלב אמו, כי היום מנהג הישמעאלים לבשל הגדי עם החלב, והם אומרים שהוא תבשיל ערב, וטעם אסורו בעבור שהוא כמו אכזריות בלב כטעם אותו ואת בנו לא תשחטו (ויקרא כב כח) כן זה, אעפ"י שאין בכתוב לא תאכלו כי כאשר הוא ידוע שבשר שלא נשחט אסור הוא, כן הוא ידוע שבשר שאיננו מבושל לא יאכל, רק הדבר חמור, כי השוחט או המבשל אעפ"י שלא אכל ממנו כבר עבר בלאו ומנהג המחבר החלב מצאנו, שיחבר חלב זאת עם זאת, כי חלב גדי אחת מעט היא, והקונה לא ידע חלב כל שה ושה, על כן הוא אסור לאכול גדי קטן עם כל חלב, והזכיר הכתוב הקטן, כי ממנו נלמוד על הגדול כי הכתוב דבר על הנמצא ברוב, כי בשר כבש עם חלב לא יתערב היטיב, והנה מה שהעתיקו קדמונינו שאסור כל בשר בחלב הוא אמת, וכן ובשר בשדה טרפה (למעלה כב ל) דבר הכתוב על הנמצא ברוב כי החיות הטורפות הם בשדה, ומשפט הטרוף בעיר ובבית אחד הוא, וכן מקרה לילה (דבר' כג יא) אשר יצוד ציד חיה (ויקרא יז יג):

הנה אנכי. נאום אברהם הספרדי הנזכר הנה אנכי שולח יד לשוני בגאון שהעתיר על נכבדים ממנו בדבריו, ויצא עתק מפיו שאמר שבני אדם נכבדים ממלאכי השם, ואמר כי בעבור בני אדם נבראו, וראיותיו דברי חז"ל, והם לא אמרו רק על המלאכים המתחדשים בכל רגע ודבריהם אמת, ועוד הביא ראיותיו שאמר שולח מלאך לפניך, והנה שכח דברי השם לכורש, אני לפניך אלך (ישעי' מה ב), ועוד לשמרךָ בדרך. ואמר כי השמור נכבד מהשומר, והנה לא ידע כי יעקב אבינו, גם משה אדונינו, ודוד מלכנו היו שומרי הצאן וכתוב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תה' קכא ד), אם ה' לא ישמר עיר (שם קכז א) גם השם אמר ושמרתיךָ בכל אשר תלך (ברא' כח טו), והכתוב ידמה השם למלך, גם המלאכים לשרים, ובני אדם עבדים, והנה כתוב ושר מלכות פרס (דניאל י יג) יעמוד מיכאל השר הגדול (שם יב א) כי אם מיכאל שרכם (שם י כא) ולמה נקרא שר על ישראל וישראל נכבד ממנו, ואיך יצוה השם לנכבדים בעיניו שישמרו מפני הקטן במעלה מהם, כי הכתוב אמר השמר מפניו, ומה טעם כי לא ישא לפשעכם, כי מה יחוש הנכבד מהנבזה, וידענו כי אין בבני אדם נכבדים מהנביאים, והנה יהושע שנכתב עליו, נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך (דבר' יח יח) כאשר ראה המלאך נפל על פניו והשתחוה לו ואמר, מה אדני מדבר אל עבדו (יהושע ה יד) וכן זכריה גם דניאל אמר איך יוכל עבד אדני זה (דניאל י יז), והתקועית אומרת, ואדוני חכם כמלאך האלוהים (שם יד כ) ולא באת לחרף את דוד, ועוד כתוב, ובית דוד כאלהים (זכריה יב ח) שפי' כמלאכים, ועוד כתוב ובמלאכיו ישים תהלה אף כי שוכני בתי חמר (איוב ד יט), והנה טעמו כי תהלה ישיב במלאכיו שהם נכבדים ואין למעלה מהם, אף כי הקרוצים מחמר אשר מבקר לערב יכתו ויאבדו, ודוד אמר, כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך (תה' ח ד) דרך משל, בעבור היות השמים ושמי השמים עם כסא הכבוד עשרה, וטעם להזכיר הירח וכוכבים, ולא הזכיר השמש, כי מרוב להט השמש לא יוכל לראות כי אם השמש לבדה, ואמרו חכמי הספירות שככב אחד גדול מכל הארץ המיושבת ושאינה מיושבת תשעים פעמים, גם חכמינו אמרו שכל העולם תחת ככב אחד עומד, ואמר דוד, כאשר ראיתי הירח והכוכבים שהם גדולים, וטעם כוננת (שם) כמו, נכון כסאך מאז (שם צג ב) תמהתי ואמרתי מה אנוש כי תזכרנו שהוא הבל כנגד הכוכבים, ותחסרהו מעט מאלהים בממשלה ידמה מעט למלאכים שהם מושלים, וזה כנגד התחתיים, והם צנה ואלפים כלם והנה גם זה הכתוב יכחיש הגאון שאמר ותחסרהו מעט מהמלאכים, והנה הוא חסר לא נכבד, וכתוב וכוכבים לא זכו בעיניו, אף כי אנוש רמה (איוב כה ו), והכוכבים שהם בני האלהים נכבדים ממנו אף כי המלאכים הנקראים אלהים כי השם הוא אלהי האלהים, ובדניאל ומצדיקי הרבים ככוכבים (דניאל יב ג) ובס' תהלות, הללוהו כל מלאכיו (תה' קמח ב), ואמר עליהם ועל בניהם כי הוא צוה ונבראו (שם שם ה) חק נתן ולא יעבור (שם שם ו) ועל נבראי מטה, והחל מהנבזה ובסוף הזכיר האדם, ואמר כי נשגב שמו לבדו (שם שם יג), בעבור כי אלה יאבדו, והמלאכים עומדים בכסא הכבוד, ואינמו מתים, כי הם דבקים בשם הקרובים אליו והכתוב אמר אדם להבל דמה (שם קמד ד), אך הבל בני אדם (שם סב י), ואם נבראו המלאכים בשבילו כדברי המתרועע בשכרות הגאוה במתת שקר למה עמדו הם והוא איננו ואיך יברא הנכבד בעבור הנבזה, והטוב כלו הרב, בעבור טוב מעט מעורב ברע, ואם האדם הבל וכזב, הנה נבראו המלאכים בעבור הבל וכזב חלילה לאל מרשע, כי האדם נברא מטפה סרוחה, ודם מעפש וכלו מגואל ומטונף בחייו, ואפילו בנקבי ראשו שם טנוף שאין למעלה מהראש בבן אדם על דרך האמת, כי על דברי הגאון מבושי איש נכבדים מהראש, וזאת בשת עולם, כי אמר, כי השמים העליונים נבראו בעבור הארץ שהיא מתחת, והכתוב אומר, השמים כסאי (ישעי' סו א), וראיותיו גרעיני כל פרי שהם העיקר, על כן הם בתוך התפוח והענבים, ומי הגיד לו, כי הצמחים הם עיקר, עד שיהיו לראיות על כל חי, ולא די שאין עץ הפרי ראיה על כל הגוף, עד שישים ראיה ממנו על כל נכבד מהגוף, וידוע כי האמצעיים נשמרו כן בעבור היותם מורכבים, ולא יבא להם נזק מחוץ בעבור שיש תולדות הפך תולדת ועוד ראיתו היא הפוכה, כי הנאכל מפרי התפוח הוא העקר והוא כבר יצא אל הפועל, ולהיות הפרי בזרע הוא בכחו, רק לא יצא, והנמצא נכבד מההוה בכח להמצא, והנה זרע איש במבושיו ומה שאמר על הלב, יש לו לדעת כי הראש נכבד ממנו, ואמר על הביצה שמהאודם יצא האפרוח, וראיות גמורות יש, כי הלובן עיקר האפרוח, ואלו היה מבין סוד העולם, או ראה הוא שגם אנחנו כדמות צלם למערכת העליונה, וכן הכתוב אומר אך בצלם יתהלך איש (תה' לט ז) כי בהשחת המערכת ימות האדם, והלא יפקח עיניו ויראה, כי כל גופות התחתיות הם חשך וחלקלקות, ואין אור כי אם מהעליונים, והנה גם הוא אמר בספרו, כי יש לאדם מעלה גדולה לא בעבור גופו, כי גופו כגוף החיות הוא, רק בנשמתו שהיא דומה למלאכי עליון, ואמר בספר אחר, כי הכבוד שהשכין השם עם המלאכים, כפלי כפלים מהכבוד שהשכין עם ישראל, כי המלאכים נכבדים מהם, ואני אומר אל יתגאה ילוד אשה שיחשוב כי השיגה ידו בחכמתו אל מדרגה גבוה, וכדבריו כן הוא רק נגד הבהמות והעופות, כאשר הוא כתוב, מלפנו מבהמות ארץ (איוב לה יא) ואם יגבה לבו באומנותו, הנה העכביש שאין בו דבר, יארוג קורים עגולים שילאה כל חרש לעשות כמוהם בכלי מחגה, גם הדבורים יעשו בתים ששיים, ואם בעבור שידבר צחות, עיקר הדברים רמיזות הם, ודעת הלשון איננה דעת בעצמה, כי אם כנגד אחר שיבין, ואם בעבור דעתו משפטי נזיקין, גם הם לא נתנו, כי אם ליישר המעוותים, כי אילו היינו במקום שאין שם שור, אין צריך למשפטי שור נגח, ואלו היינו יושבים באהלים כקדריים, אין צורך למעקה ומזוזה, ואם בארץ הודו אין צריך למשפט גנבה, ורציחה, ועשק, ועדות שקר ואם בעבור דעת התורות והמצות אין חכם שיבינם עד שידע למה יתענה בעשור וחלקי הקרבנות, והעד שאמר משה לדור המדבר אחר שאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו ארבעים שנה, ולא נתן ה' לכם לב לדעת (דבר' כט ג), והנה גם הוא אמר בשנת מותו שהיה נביא הנביאים וחכם החכמים, ה' אלהים אתה החילות להראות את עבדך (שם ג כד), והנה יעיד כי עתה יחל לדעת כי מי יודע מחשבות ה', כי הם עמוקות, ונשגבו מכל הנבראים, גם אסף אמר, בער אני ולא אדע (תה' עג כב) ואם יתהלל חכם בחכמת הספירות, הנה דבר קל, והוא לדעת שרש שנים הנקרא גדר, אין כח לאדם לדעתו גם בחכמת המדות יש מחלוקת לדעת החוט הסובב, ואין מי יתן ראיה גמורה עד שתתברר האמת, גם בחכמת המזלות לא הכירו מהכוכבים חוץ מאלף ותשעה ועשרים, והנה מספרם לא ידענו, אף כי חקיהם ותולדותם, אף כי, למה מקום אחד בגלגל מלא כוכבים, ואחד איננו כן, ויש גדולים ויש קטנים, וגם יש לבנים ואדומים, והכל כגלגל אחד, ובחכמת התולדות, והיא לרפואות לא ידעו איך ירגיש האדם ואיך יצחק ומאיזה אבר יולד, ולמה ישלשל עיקר חם ויבש, ויוצא המרה האדומה, והיה ראוי להוסיף בה, וכהנה רבות, רק לא אחפוץ להאריך, וכללו של דבר, הנה האדם לא ידע מה היא נפשו, אם עצם או מקרה, ואם תמות בהפרדה מעל הגוף, ולמה נדבקה בו, ומי שלא יבינו וישכילו בלבותם, חוץ הדבור הדבק בפיהם להשמעות אזנים:

ולפי דעתי כי דגשות המ"ם תמר נוסף, כי הנה בא כמשפט בעלי הכפל, גם יתכן להיותו כן, והטעם מגזרת תמורה, וימירו (תה' קו כ) וזה המלאך הוא השר הגדול ולהיותו חנוך דרש הוא:

כי שמי בקרבו. ואיננו דבוק עם כי לא ישא לפשעכם, רק עם אל תמר בו, כמו שלם ישלם אם אין לו (למעלה כב ב) ורבים כמוהם, ועתה אפרש לך סוד השם הנכבד והנורא, וסוד המלאכים, ואמשול לך משל באור הנפש היוצא מן העין דע כי שבע מעלות היא העין והפנימי הוא גרגר הלבן והנה האור איננו גוף, ואור הנפש צריך לאור אחר חצוני, ואם היתה יכולת בך להבין איך תראה העין צורות ומשונות רגע אחד, ואיך יכילו השמים בגרגיר הלבן אז תחל להשכיל, וראה השמש כי האור הנראה ממנה היא, והיא הפועלת ולא יחסר עצמה גם יש ראיות גמורות שאור הלבנה מהשמש, כי אין לה אור בפני עצמה והשם לבדו הוא בלא אחר, והמלאכים הם בשם, ואינם גוף כלל רק הככבים גופות להם, על כן יאמרו העברים, וירא מלאך ה' אל גדעון (שופ' ה יב) ואמר אחר כן ויאמר ה' אליו לך בכחך זה (שם שם יד) ובהיות הנפש מכוונת לכבוד, אז תתחדש לה תמונת צורות ומראות בדבר השם, וטעם ה' שמו, הוא הכבוד שקבל הכבוד, וכן טעם כי שמי בקרבו:

את מספר ימיך אמלא. טעמו שהשם נתן כח לכל גוף כמה יעמד, ואם הוא דבק בשם אשר לו נתכנו עלילות יסבב סבות לשמור הגוף ויחזק הרוח המכלכל, והפך זה ברחקו ממקור החיים, וכן, יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה (משלי י כז), ואם השם ידע בטרם היות הנער כל אשר יבחר, אין דעת השם מסבבת לאדם שיבחר ברע ויעזוב הטוב, אחר שנתן בידו ממשלה ויכולת:

הצרעה. חולי בגוף כי כבר אמר אימה בנפש, ויתכן בעבור שהזכיר שלשה גוים מהשבעה שהמכה תהיה קשה באלה:

ויאמר הגאון כי טעם "פן תרבה עליך" סימן הזמן שישלח הצרעה, כי אמר והלא השם יכול להמעיט חית השדה ואין לנו צורך, כי השם לא יחדש אות ומופת אם לא היה להצדיק שלוחו, כאשר אפרש בפסוק ובא האות והמופת (דבר' יג ג):

עד הנהר, הוא נהר פרת.

וטעם לא תכרות להם. כי אני אגרשם מעט מעט עד כלותם, ובין כך וכך לא תכרות להם אתה ברית להחיותם:

וטעם ולאלהיהם. אם יאמרו נתן לכם הארץ על מנת שלא תהרסו או תשברו מצבות אלהינו, ומה שיכלת להרגם הרג, ומה שלא תוכל להרג כי אם לגרש גרש:

לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך. שתעבוד את אלהיהם: