ואל משה אמר. השם עלה אל השם וכמהו מאת ה' מן השמים (ברא' יט), והיה יחזקאל לכם (יחז' כד כד) ואת יפתח ואת שמואל (שמ"א יב יא) וזה היה אחר מעמד הר סיני:

ושבעים מזקני. הבכורים, והם הכהנים הנגשים אל ה', וזהו טעם המה יעלו בהר (למעלה יט יג) ולא אל ראש ההר:

מרחוק. מראש ההר:

ונגש משה לבדו והם לא יגשו. אהרן ובניו והזקנים:

והעם לא יעלו עמו. עם משה שהוא העיקר, והטעם עמו ועם אהרן ובניו והזקנים, והנה צוה שלא יעלו חוץ מהנזכרים, על כן כתוב המה ולא כל העם:

את כל דברי השם. והם אתם ראיתם כי מן השמים (למעלה כ כב) והנה אנכי שולח מלאך (למטה פ' כ) כי מגזרה אחת הם שתיהם:

ואת כל המשפטים. הם ואלה המשפטים:

ויכתב משה את כל דברי ה'. על דעת המעתיקים שהיה יום מתן תורה:

לשנים עשר. למספרם כמזבח אליהו:

וישלח. טעמו וכבר שלח קודם עלותו וכבר הראיתיך רבים, וטעם וישלח שהם שלוחים לכפר על כל ישראל:

נערי. הם בחורי הבכורים שיש להם כח להעלות העולות כי הזקנים עלו למעלה יתירה מהבחורים:

ומלת פרים. על העולות ועל השלמים, וכפי דעתי שהיו עשרים וארבעה פרים:

וטעם ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל. בעבור שנים עשר:

ויזרוק חצי הדם על המזבח לשם, וחציו שם בכלים, ואין אח לאגנות, כי אם אגן הסהר (שיר ז ג) והוא עגול:

ויקח ספר הברית. הוא שכתב ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ובתחלה ספר להם וענו קול אחד כאלו קול אחד נעשה ועתה קראו באזניהם כל הכתוב והוסיפו ונשמע, והטעם נעשה כל הכתוב, ונשמע אותם תמיד שלא ישכח מפינו, והגאון אמר כי הוא מוקדם ומאוחר או נעשה המצות הנטועות בלב ונשמע מצות הקבלה, או נעשה כל המצות שציונו עד עתה, ונשמע כל המצות העתידות, או נעשה מצות עשה, ונשמע מצות ל"ת:

ויקח משה את הדם. שהיה באגנות:

ויזרק על העם. כמו ויז על אהרן על בגדיו (ויקרא ח ל) ובו היתה קדושתו ושם אפרשנו ואחרים אמרו כי על העם בעד העם כמו ויכפר על העם (במד' יז יב), והגאון אמר, כי זה רמז שדמכם מותר כדם הזה אם לא תשמרו הברית וזה דרך דרש:

ויראו את אלהי ישראל. אין זה במראה העין, כי אם בדרך נבואה, וכן ואראה את ה' (ישעי' ו א) אעפ"י ששם כתוב ראו עיני (שם שם ה), וטעם ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, הוא הכסא, וביחזקאל כמראה אבן ספיר (יחז' א כו) אדומה, והעד שכתוב במגלת איכה, ספיר גזרתם (איכה ד), כי בראשית הפסוק אמר משלג גם מחלב, וכנגדם פנינים וספיר ואל יקשה עליך אבני החשן בעבור אֹדֶם, כי יש אדום כדם, ואדום כירק וזה הוא הספיר, והגאון אמר שספיר לבנה, והעד לבנת הספיר, ולא אמר כלום, כי לבנת איננה מגזרת לבן, כי אם מגזרת קח לך לבנה (יחז' ד א), והראיה כי אמר יחזקאל כאבן, והראיה הגמורה שאמר כמעשה כי מה צורך למעשה עם הלובן, וטעם וכעצם השמים לטוהר, שהיתה לבנת הספיר זכה וטהורה כעצם השמים, וזה הכסא הוא הנטוי על השמים הנראים, והנה זה מפורש בס' יחזקאל שאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל (שם י כ) ובתחלה כתוב ואראה מראות אלהים (שם א א), וטעם אלהי ישראל יוצר בראשית אשר בידו נפש כל חי והמשכיל יבין:

ואל אצילי בני ישראל. אמר הגאון כי אמר הכתוב אצילי ולא אמר זקני להכניס עמהם משה, כי הם לבדם יקראו זקנים, ולפי דעתי שהדבר הפוך כי משה זקן היה, וטעם ואל אצילי אלה הבחורים מישראל לבד ממשה, ואמר אצילי להכניס עמהם נדב ואביהוא ופי' אצילי כמו ומאציליה קראתיך (ישעי' מא ט), והוא קרוב ממלת ויאצל מן הרוח (במד' יא כה) ובמקומו אפרשנה:

וטעם לא שלח ידו. שחיו ולא ארע להם שום פחד, כי לא התנבאו אלה קודם זה, ולא ראו השם, כי כבר התנבא משה פעמים לא נוכל לספור אותם.

וטעם ידו, כמו שלח נא ידך (איוב א יא, ב ה) וי"א כי פירושו ראוהו ולא שלח ידו להם, כאשר שלח יד למשה ונתן לו הלוחות. וטעם ויחזו. כמו במחזה (ברא' טו א) והנה התברר פירושי ויתכן שאכלו אלה האצילים השלמים על כן הזכיר ויאכלו:

ואמר ויאכלו וישתו. על אלה האצילים להפריש ביניהם ובין משה, כי משה ראה השם כאשר ראו גם הם, ולא הוצרך לאכול ארבעים וארבעים לילה, רק האצילים כאשר ירדו הוצרכו לאכול, והמתרגם ארמית אמר, כי פי' את אלהי ישראל כבודו והנה בעצמם כתיב, ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני כל ישראל (פ' יז), ופי' ויאכלו וישתו כאלו היו אוכלים ושותים, כי הטעם שנהנו מזיו השכינה, וי"א כי פי' ויאכלו וישתו שעשו משתה ויום שמחה כאשר יעשה כה"ג בצאת יום הכפורים:

ויאמר ה' אל משה עלה אלי. זה אות שירד עם הזקנים, ואח"כ אמר לו השם עלה אתה לבדך והיה שם, וכמה השתבשו ואמרו כי הלוחות היו שנים פעם ופעם ישובון אחד וסמכו על לוחות אבן, ולא אמר אבנים והנה כתוב שני לוחות אבנים כראשונים (למטה לד ד), וטעם אבן המין, ולא לוח ארז, או השם גזר מאחד שני לוחות:

והתורה והמצוה. י"א תורה שבכתב, והמצוה שב על פה, והנכון כי על הלוחות לבדם ידבר, והראיה הגמורה אשר כתבתי והשם לא כתב התורה, רק משה כתבה על פי השם, וי"א שטעם התורה, על דבור אנכי, והמצוה על התשעה, ואחרים אמרו כי התורה הלאוין והמצוה זכור וכבד, ולפי דעתי, כי התורה והמצוה שתיהן ידריכו בדרך ישרה על כן כתוב "אשר כתבתי להורתם" והתורה בעבור שהוא דבר אחד כצרעת והטמאה וכו':

ויקם משה ויהושע משרתו. ומשה עלה אל ההר, והניח יהושע סמוך להר, כי כן נמצא ברדת משה טרם שיקרב אל המחנה דבר עם יהושע, ויהושע לא ידע כי עגל נעשה במחנה:

ואל הזקנים אמר. הם השבעים ואינם הנזכרים בפ' בהעלותך:

וטעם שבו לנו בזה. שישבו מחוץ למחנה באהל משה:

עד אשר נשוב. הוא ויהושע שיהיו תחת משה לשפוט העם באהלו הנקרא אהל מועד, ויהיו הזקנים יחד עמם על כן אמר עמכם:

ויש מהקדמונים שאמרו כי חור היה בעלה של מרים הנביאה ולא ידענו מי הוא וכתוב בדברי יחיד שהוא בן כלב בן יפונה, וחור אבי אורי שהיה אבי בצלאל, ובעבור שאמר כלב, בן ארבעים שנה אנכי (יהושע יד ז) הנה נמצא בצלאל בעשותו המשכן בן שלש עשרה שנים וזה רחוק מאוד, ואני אתן לך ראיות שלא זה הדרך, ולא זאת העיר, רק מה שהעתיקו קדמונינו ז"ל על הביאה, הוא אמת מדברי קבלה ואין צורך לראיה מהכתוב, ועתה שים לבך, דע כי חצרון בן פרץ הוליד בנים כלובי וירחמאל, וזה כלובי יקרא כלב, וכן כתוב כלב בן חצרון (דה"א ב יח) ועוד וכלב אחי ירחמאל, והוצרך הכתוב לומר כן להפריש בין כלב בן חצרון, ובין כלב בן יפונה, בעבור היות שניהם משבט אחד, ודרש שפנה עצמו מהמרגלים דרש הוא, הלא תראה כי בֶן בשלש נקודות בעבור שהוא סמוך, ותלד בֵן שני (ברא' ל ז) בשתי נקודות כי שני תואר הוא, ואיך יקרא האב על המעשה שיעשה הבן רק זה כלב הנשיא הוא בן יפונה, ויפונה בן קנז, על כן נקרא הקנזי (במד' לב יב),, ויש שואלים למה לא הזכיר הכתוב יחוסו, א"כ למה לא נכתב יחוסי כל הנביאים, הלא תראה, כי שמות בני כלב בן יפונה, ושמות בני בניו אינם כשמות בני כלב בן חצרון, והנה בצלאל רביעי ליורדי מצרים והראיה הגמורה שכלב בן חצרון אינו כלב בן יפונה, שאמר הכתוב כי כלב בן חצרון היתה לו אשה ושמה עזובה וכאשר מתה לקח אשה אחרת והוליד ממנה חור, וחור הוליד את אורי, ואורי הוליד את בצלאל, ואמר אחר כן, ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד והוא לקחה, והוא בן ששים שנה וזה לא יתכן, כי אם היה כלב בן הנשיא בן חצרון, וחצרון היה מיורדי מצרים, וכן כתוב, ויהיו בני פרץ חצרון וחמול (ברא' מו יב דה"א ב ה), ואבותינו ישבו במצרים מאתים שנה ועשר שנים, והנה כאשר תחבר ארבעים שנה שהם שנות כלב הנשיא בלכתו עם המרגלים בשנה השנית לצאתם ממצרים, הנה הולידו חצרון והוא בן מאה ושבעים שנה והכתוב אמר כי אחר שלקח כלב את אפרת והוליד כלב שהוא על דרךְ הדרש כלב הנשיא אמר על חצרון שהיה בן ששים שנה, ובימי אברהם היה לתימה, הלבן מאה יולד (ברא' יז יז) ואלו היה הפלא הזה שיוליד בימי משה חצרון והוא בן מאה ושבעים שנה, היה כתוב בתורה, והנה העד הנאמן ספר דברי הימים ויאמר הגאון כי טעם בעל דברים שלא ידעו השרים הנזכרים בפרשת וישמע וזה לא יתכן כאשר פירשתי כי יתרו לא בא עד אחר מתן תורה:

ויאמר הגאון כי טעם ויכס הענן את ההר. בעבור מעלת משה, כי אלו היה ההר מכוסה בענן בעלות הזקנים לא היו רואים את הכבוד, והנה שכח "ויכסהו הענן ששת ימים" (פ' טז) שהם על דעת קדמונינו גם על דעתו מיום שבאו אל הר סיני עד שהיה יום שבר הלוחות בי"ז בתמוז והנה נשחת פירושו, רק הוא כפי הקבלה הנזכרת:

ויעל משה אל ההר. וכבר כסהו הענן, ושכן הכבוד על ההר, ואחר כן אמר פעם שנית ויכסהו הענן לבאר הימים:

ויקרא אל משה ביום השביעי. שהוא ממחרת יום מתן תורה ויאמר הגאון שלא יתכן להיות אלה ששת ימים אחר מעמד הר סיני, כי היה נראה שהשם מתאנף במשה בעבור שלא קראו עד יום השביעי:

וטעם ויבא משה בתוך הענן. שעלה ולא נראה, וישב שם ארבעים יום וארבעים לילה, והם הראשונים ובמשנה תורה אמר לחם לא אכלתי (שם שם):