ויקחו לי תרומה. מלת לקיחה עם למ"ד כמו נתינה, וכן קחי נא לי מעט מים (שם) הלא תראה כי מלת סר, אם אחריה אל בשלש נקודות, יהיה הפך סור קשור עם מ"ם אחריו:

והזכיר הגאון כל התרומות ושיעורן, ואין צורך, כי זאת תרומת נדבה, ובעבור שיש תרומות חיוב, אמר בתחלה ויקחו לי תרומה ואח"כ פירש מה היא, והיא ששה עשר דברים, ואלה הם, זהב למלאכת כל דבר נכבד, והוא נכבד בעבור היות תולדתו ישרה, והוא עומד ואחריו כסף למלאכת האמצעי כאשר הוא שני לזהב, ואחריו נחושת למלאכת החיצונה כי הוא למטה מהכסף, ותי"ו נחושת נוסף, כי מצאנו נחושת ממורט (מ"א ז מה) ובלא תי"ו, אם בשרי נחוש (איוב ו יב) והנה אין במלאכת המשכן ברזל, וסודו ידוע וכן ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית (מ"א ו ז) וכן לא תניף עליהם ברזל (דבר' כז ה):

ותכלת. הוא עין קרובה לשחרות, והיא מעט דומה לשמים, על כן פתיל תכלת לזכרון במעשה ציצית, ויתכן שנקרא כן בעבור שזאת העין תכלית כל העינים, כי אין אחריה, כי הלובן תחלה:

וארגמן. עין. והוא קרוב מאדום ומצאנו זה הלשון בדברי הימים בוי"ו תחת מ"ם וכן בלשון ארמית, וכן רוב לשון קדר:

ותולעת שני. גם הוא עין והוא גרגר ושרשו תולעת, ויתכן היות פירוש שָׁנִי השני לעין הלובן כי זאת העין היא כמו אמצעית בין הלובן והשחרות, ומצאנו סמוך תולעת אל שני כמו זה, ויש הפך כמו ושני התולעת (ויקרא יד ו), גם ימצא תולעת לבדו, ובלא תי"ו, האמונים עלי תולע (איכה ד ה) גם שני לבדו, גם בתוספת מ"ם, אם יהיו חטאיכם כשנים (ישעי' א יח), והקרוב אל הדעת כי עין תכלת בפשתים, וי"א בצמר גפן והארגמן בצמר, ותולעת שני במשי ושש הוא הבד, והוא הפשתים רק הוא לבן ואיננו צבוע:

ועזים. שער העזים, והנו צמר עזים, וארגמן צמר הכבשים, ודע כי שש תרגמו הגאון מין ממיני פשתים במצרים והוא דק מאוד, ויפה תרגם, והעד וילבש אותו בגדי שש (ברא' מא מב):

וערת אילם. הם כבשים גדולים, ויש הפרש בין מאדמים ובין אדומים, כי האדומים הם כן בתולדותם, והמאדמים אדם צבעם והיא מלה על משקל משובצים, שהם פעולים מהבנין הכבד הדגוש, ונקמץ האלף ולא בא בשורק בעבור היותו מהגרון:

תחשים. עור בהמה שהוא עב, כי הנעל לא יעשה כ"א מעור עב כעור השור, ולפי דעתי שהוא שור, והכתוב אומר ואנעלך תחש (יחז' טז י):

ועצי שטים. חֻברה שטה במ"ם, כאשר חברו סאה, ואמרו שלש סאים (ברא' יח ו), ועצי שטים, י"א שמהמדבר כרתום, והנכון בעיני שהוציאום ממצרים, והעד וכל אשר נמצא אתו עצי שטים (למטה לה כד), והיו להעמיד האהלים, רק אהלים גדולים שהם גבוהים כי עשר אמות ארך קרש עצי שטים, והתימה הבריחים, וי"א מחוברים היו, וי"א ששטה היא ארז, והעד אתן במדבר ארז שטה (ישעי' מא יט) וזאת העדות איננה קיימת:

שמן למאר. למאור בלילה:

בשמים לשמן המשחה. והם ארבעה והסמים שהם נקראים גם הם בשמים בעבור ריחם הטוב:

אבני שהם. לאפוד:

ואבני מלואים. לחשן, ויאמר יוסף הבבלי כי טעם מלואים, בעבור היות החשן כפול והאבנים באמצע ואחרים אמרו כי נקראו כן בעבור היות החשן מלא אבנים, והאפוד איננו כן כי הוא גדול, ושתי אבנים לבד על שתי כתפותיו והגאון אמר כי טעם מלואים, הדבק האבנים בחשן ויהיו ערוכים ובראשית הנדבה הזכיר הנכבד והוא הזהב, ובאחרונה האבנים היקרות, והזהב לעשות כפורת עם שני כרובים, וזר הארון עם ארבע טבעותיו, והמנורה וכפתוריה וקנותיה ונרותיה ומלקחיה ומחתותיה, וזר השולחן וזר מסגרתו וארבע טבעותיו והקערות והכפות והקשות והמנקיות, וזר מזבח הקטרת ושתי טבעותיו, ושתי משבצות ושתי שרשרות ושתי טבעות לאפוד ושרשרות וארבע טבעות זהב לחשן, וציץ נזר הקדש וחמשים קרסי המשכן, וטבעות הקרשים גם ווי עמודי המסך, ופעמוני זהב גם ווי עמודי הפרכת וזהב במעשה האפוד והחשן ובשבוצים וצפוי הארון מבית ומחוץ וכן בדיו, וצפוי השולחן וכן בדיו, וצפוי עמודי הפרכת, וצפוי עמודי המסך, וצפוי מזבח הקטרת וכן בדיו, וצפוי קרשי המשכן ובריחיו והכסף לאדני המשכן, והוא הנקרא קדש, ואדני הפרכת, גם ווי עמודי החצר וחשוקיהם והנחשת לקרסי האהל חמשים ואדני המסך חמשה, וצפוי המזבח והסירות והיעים והמזרקות והמזלגות והמחתות ומכבר וצפוי בדי המזבח וששים עמודי החצר וששים אדניהם וכיור וכנו וכל היתידות, ותכלת למעיל האפוד, ופתיל הציץ ופתיל הריכוס ובגד שרד על הארון ועל השולחן ועל המנורה, ועל מזבח הזהב ועל כל כלי השרת, וכן במעשה המשכן והפרכת והמסך והאפוד והחשן, ורמוני המעיל וכל הלולאות ומסך השער ולאבנט וארגמן לבגד על מזבח העולה, ובמעשה המשכן והפרכת והמסך והאפוד והחשן, ומסך שער ולאבנט, ותולעת שני לפרוש על כלי השולחן, ובמעשה המשכן, גם הפרכת והמסך והאפוד והחשן, ורמוני המעיל, ומסך שער החצר, ובמעשה האבנט, ושש במעשה המשכן, גם הפרכת ומסך שער החצר ולאפוד ולחשן, וכל קלעי החצר, וכתנות אהרן ומצנפתו ואבנטו, וכתונת בניו והאבנטים ומגבעות וכל המכנסים, וחכם גדול בספרד, שטעה בפי' בד, כי אמר שהוא חוט אחד לבדו הפך משזר, והנה שכח, ואת מכנסי הבד שש משזר (למטה לט כח) ומצאנו משזר על תולעת שני במעשה רמוני המעיל, ועזים ליריעות האהל, ועורות אילם מכסה לאהל, ועורות תחשים מכסה על מכסה, וכן על הארון בנסעו, ועל השלחן ועל המנורה, ועל שני המזבחות ועל כל כלי השרת, ועצי שטים לארון ובדיו והשולחן ומסגרתו ובדיו, וקרשים וחמשה עשר בריחים, ועמודי הפרכת ארבעה וחמשה עמודי מסך פתח האהל, והמזבחות ובדיהם, גם יתכן שנעשה הארון מעצי שטים בעבור המשא, וכן השולחן, ומצאנו השלחן שעשה שלמה כלו זהב וכן מזבח הקטרת, והקדמונים אמרו שעשה משה ארון עצי שטים קודם זה הארון, ושם שם הלוחות ברדתו מההר, ובפרשת והיה עקב תשמעון אפרש זה:

מקדש. מקום קדוש:

מראה אותך. מראות אלהים:

ועשו ארון. לעולם סמוך כי לא יתכן כל מי שהוא על משקלו כמו אדון שימצא על שני משקלים, ורבים טעו בעבור שמצאו אֲרון אחד (מ"ב יב י) ולא ידעו כי הוא סמוך לאחד, וכן טעמו ארון של אחד מהכהנים, ופי' ארון עצם הדבר, וכמוהו נטע ארן (ישעי' מד יד), והנה היה צורת מרובע עומד על ארבע רגלים פעמי דלים (שם כו ו) כמו רגלי עני (שם שם), גם יתכן להיות תוספת חזר חלק משמינית התשיעי ויהי מחוץ חמש, וחמש שמיניותיו, ולא הזכיר הכתוב עביו:

וצפית אותו זהב טהור. וטעם טהור שלא יהיה מעורב עם שום דבר רק זהב לבדו,

זר מצאנו זאת המלה בפועלים, והיא, ארחי ורבעי זרית (תה' קלט ג):

וטעם עליו כי הזר גבוה מעצם הארון:

ויצקת. טעמו וגם יצק בו מים (יחז' כד ג) בעבור שיוצק הזהב החם והוא כמים על הצורה, ורבים אמרו כי שמונה טבעות הן ולפי דעתי שהן ארבע, כי ושתי טבעות הוסיף לבאר, כאילו אמר השתי הטבעות הנזכרות על צלעו האחת:

ועשית בדי עצי שטים. כמו ותעש בדים (יחז' יז) הם סעיפים מזה ומזה, גם לא הזכיר הכתוב מדת הבדים:

לא יסורו ממנו. רק כבלע הקדש כאשר אפרש:

וטעם ונתת אל הארון את העדות. כמי שיתן אל אדם הון להיותו מופקד אתו:

וטעם העדות, לחות הברית, כמו שטר עדות על הברית:

כפרת. הפירוש ידענוה מטעמו ומגזרתו וכפר עליו הכהן (ויקרא ה יח) כטעם כסוי חטאה (תה' לב א):

וכבר פירשתי מלת כרובים בס' בראשית, והנה הכתוב לא פי' הצורה, רק מטעם ודברתי אתך (פ' כב) ידענוה היטיב:

מקשה. פירושו שוה, וכן ותחת מעשה מקשה (ישעי' ג כד), כי פירוש מעשה גלוח מעט מהשער כדי להשוותו וכן ולא עשה שפמו (ש"ב יט כה), על כן הוא הקרחה להיפך ויש מקשה המקום שצמחו שם הקשואים, והנה מקשה תעשה אותם, שם, על משקל לאברהם למקנה (ברא' כג יח) וה"א מקשה היה ראוי להראות, ונעלם כהעלם ויקרא לה נובח (במד' לב מב) או יהיה השם על שני משקלים:

ועשה כרוב אחד. הוסיף לבאר:

וי"ו קצותיו שב אל מן, כאלו אמר מעצם או ישוב אל מלת מזה והוא הנכון בעיני:

והטעם אל הכפורת. כאדם שישפיל ראשו והיו הכרובים שנים כאשר הראיתיך, כי סוד האחד לא יראה כי אם בשנים על כן נקרא השם יושב הכרובים (ש"א ד ד) גם הארון נקרא שם וכן מפורש בדברי הימים, גם הוא יקרא עוז, אתה וארון עוזך (דה"ב ו מא) ויתן לשבי עזו (תה' עח סא), דרשו ה' ועזו (תה' קה ד) פירושו ודרשו עזו, כטעם לשכנו תדרשו (דבר' יב ה) כי מזמור הודו לה' (תה' קה א) על הארון נאמר:

נו"ן שלחן נוסף כנו"ן רחמניות (איכה ד י) גם עובי השלחן לא נזכר, והזכיר השם בתחלה הארן והכפרת שהוא נכבד מהכל, כי הוא לבדו מבית לפרוכת, והוא לבדו מקום קדש הקדשים בה"א כאשר פירשתי, ואחרי הארן השלחן והמנורה ומזבח הזהב והפרכת:

וטעם מסגרת ידוע, כי כן מנהג כל השולחנות:

לעמת המסגרת. באר מקום הנוכח:

לבתים. מקומות כמו הבית לאדם:

קערותיו. ידועות:

כפותיו. כלי קטן כטעם כף אחת וגו' מלאה קטורת (במד' ז יד) והוא צורת כף אדם:

וקשותיו. הם הכוסות, וטעם אשר יוסך בהן שב אל הקשוות, והעד שאמר הכתוב את קשות הנסך (במד' ד ז) וי"א שקסת הספר (יחז' ט ג) מגזרת קשות הנסך כי מצאנו שי"ן תחת סמ"ך כמו בשורי מהם (הושע ט יב) ורבים כמוהם:

מלת תעשה המנורה. מבנין נפעל לשון עתיד, והטעם תהיה עשויה, כי דרך דרש שהיא נעשית מעצמה וכן וכל נעשה במרחשת (ויקרא ז ט) לא היה נעשה מעצמו, והעד כן עשה את המנורה (במד' ח ד) וחסרי דעת הלשון חשבו שראויה זאת המלה להכתב ביו"ד, בעבור שמצאו בדרש כי היו"ד סימן עשר המנורות שעשה שלמה ומדקדוק הלשון לא יתכן שתכתב מלת תעשה ביו"ד, רק המדרש סמך על המבטא, וטעם ירכה שהיא עומדת עליה, וקנה הוא האמצעי ושם צורות וכפתורים ופרחיהם, והגאון יפרש כפתור כמו תפוח:

וטעם משוקדים. כמראה שקדים והמלה שבה אל ארבעה גביעים והנה הקנים שבעה ושנים ועשרים גביעים, וי"א כי משקדים מטעם כי שוקד אני (ירמי' א יב), ומפרשים אמרו כי כפתור ופרח פי' הגביע:

וטעם ממנה יהיו. שתהיה יצוקה:

נרותיה. והקדמונים אמרו כי נר אחד באמצע, והששה נערכים זה אחר זה בחצי עגול, ואחר שהכתוב אמר והאיר אל עבר פניה, והטעם אל עבר אחד הנה הצורה ברורה:

ומלקחיה. מגזרת לקיחה:

ומחתותיה. על דעתי שבע מחתות קטנות, כי המלקחים לתקן הפתיל, והמחתה תחת הנר, ואם הטעם להדליק הנר כדברי מפרשים רבים, לא נדע כמה מחתות הם:

והזכיר ככר זהב במעשה המנורה לא בארן ולא בשלחן בעבור היותה כלה זהב, ומדתה מהככר כי מדת הארון ידועה, וזהב לצפוי מה שיכיל, והכפרת שהיא כלה זהב הזכיר מדתה, ואין לה עובי כ"א מעט, וצפוי השלחן כצפוי הארון ושני הזרים כמדת הארון והשולחן, ובפ' אלה פקודי תשחק על דברי הגאון:

וגם הוא אמר כי שלשה עולמות הם, זה העולם הוא הגדול, והמשכן האמצעי והאדם הקטן א) שמים בעולם, יריעות במשכן, וכן כתוב נוטה שמים כיריעה (תה' קד ב), והראש באדם ב) ורקיע ופרוכת והמבדיל בין כלי הנפש לכלי המאכל ג) גם אור בעולם, ואור השכינה ואור הנפש ד) גם הארץ, ועפר באדם ואדני המשכן ה) ובעולם המלאכים, ובמשכן כרובים, ובאדם מחשבות ו) וצמחים ולחם הפנים ומאכל האדם, ז) ומאורות ונרות ועינים ח) ועוף בעולם ועוף בקרבן, וכנפי הריאה באדם ט) ובהמה וחיה בעולם, ובמשכן קרבן בהמה, ובאדם ידיו ורגליו י) ובעולם שמחות ואנחות, ובמשכן כלי שיר ושחיטה ושרפה, ובאדם כבד וטחול יא) ובעולם אדם, ובמשכן כהן גדול ובאדם הלב יב) ובעולם מלאכת שמים, ובמשכן ארון ולוחות, ובאדם חכמה יג) גם בעולם רוחות ובמשכן קלעים ויתרים ויתדות ובאדם מיני הכח יד) ובעולם מעשה יום שבת, ובמשכן חנוכת המזבח, ובאדם מילה, גם הוא אמר אם יטעון טוען עלינו איך ירצה השם להשכין כבודו עם בני אדם המגואלים, ויעזוב מלאכיו הטהורים, והנה התשובה, כי הכבוד שהשכין עם מלאכיו, הוא כפלי כפלים מהכבוד שהשכין עם ישראל, בעבור כי מעלת המלאכים גבוה וגדולה על כל בני אדם והנה הגאון הקיץ עתה משנתו שהיה אומר בחמשה ספריו שמעלת האדם גדולה מהמלאכים ואמר כי שכן הכבוד עם ישראל לאות ולמופת על דבר הענן, ועוד להיות מקום מיוחד מועד לדביר השם, ועוד שיראה מופתים, ועוד לעשות שם גדול לישראל, ועוד שיזהרו מהטומאות בדעתם שהשם עמם, ועוד שישמרו מהעבירות, ועוד שלא ישבעו בשקר בדינם, ועוד להתפלל בו לבקש ישועה בצרה, ועוד להיות התפלה נגדו, ועוד לבא הנכרי לשמו, ועוד שיבטח לבם ועוד להיותו לעד כי בסור הכבוד יגלו מן הארץ, וכל אלה הדברים שהזכיר הגאון ז"ל נכונים הם כנגד דעות אנשי דורנו, והנה גם אנכי עתה אורה אותך בדרך האמת, שים לבך לדעת סוד הכרובים כי אין לכפורת קומה, ולמה המנורה בימין והשלחן בצפון וכרכוב המזבח עד חציו, ומזבח הקטורת לא יעלו עליו עולה, ואחר שתבין אלה תבין סוד נחש הנחושת, כי בהיות הכבוד שוכן בישראל, תשרה רוה"ק על אציליהם ויתנבאו, וכל זמן שהם שומרים עבודת המקדש, חרב לא תעבור בארצם, מָרְאָה פעול מבנין כבד נוסף: