ואת המשכן, נקרא כן שהוא משכן הכבוד:

משזר, שאיננו חוט לבדו, ולא מצאנו זאת המלה חוץ למשכן:

מעשה חושב, בפרש' כי תשא:

חוברות, כמו וחברת וכן אלה חברו, וכבר הראתיך כי פירוש איש עצם הדבר, על כן והאיש גבריאל, ועל הככבים איש לא נעדר, וכן איש בליעל, וכן איש דמים, ואם המלה בלשון נקבה כן משפט אשה, וכן בחיות. וטעם אחותה שהיא כמוה אין הפרש ביניהם:

לולאות, פירושו ידוע מטעם המעשה וכן הקרסים והקיצונה מגזרת קצה לחמש יריעות, והיא באמצע המשכן:

מקבילות, זה לנוכח זה, וזאת הלשון ידועה בארמית, ומחי קבלו, המכה כנגדו ויש אומרים כי קבל עם מגזרתם.

דקדוק מלת עשתי עשרה בס' הדקדוק:

חמש היריעות. סמוך כמו שלש סאים (ברא' יח ו) דרך קצרה, ובעבור היות המשכן נכבד מהאהל, כי האהל כמו מכסה הוא בעבור הגשם על כן קרסיו זהב, וקרסי האהל נחשת, גם הקרשים הם מצופים זהב וטבעותיהם זהב, ואחר שאמר וכפלת את היריעה הששית, מזה למדנו כי גובה פתח המשכן עשר אמות, והנה יריעות המשכן ברחב ארבעים אמה, הוצא מהן עשר אמות לפאת מערב והנה נשאר ארך המשכן שלשים:

וטעם וסרח העודף. שישימו הסרח ביריעות האהל כמו חצי היריעה, ותסרח על אחורי המשכן ויכפול השתים האמות וי"א כי פי' וכפלת לעשות אחרת כמוה וידביקם ולמה זה, כי אלו היה כן היה אומר שתי יריעות:

תסרח. כמו סרוחי טבולים (יחז' כג טו) כטעם משך:

וכבר פירשתי נגב, ותימן מגזרת ימין, גם פאת צפון תקרא שמאל וים מערב בעבור הים הגדול הספרדי שהוא מערב א"י:

וטעם אדני כסף. בפ' אלה פקודי:

ותמים. על משקל דלים. ודגשות המ"ם להתבלע הפעל והתמים תמימים:

גם הבריחים מצופים זהב ועמודי הפרכת כן על כן אדני המסך נחשת:

והבריח. נודע:

והנה מבריח. מהבנין הכבד הנוסף גם לברוח (למטה לו לג) מבנין הקל על כן המפרשים בריחת יונה מזאת הגזרה לא דברו נכונה:

עתה שים לבך ואני אפרש לך בדרך קצרה צורת המשכן, הנה עשרים קרש נערכים זה דבק עם זה, כי כן כתוב, כי לכל קרש שתי ידות, וזה יכנס בזה להעמידם או ידות למטה מהקרש דבק בו על האדנים:

משלבת. אין לו אח, כי אם "בין השלבים" (מ"א ז כט) ורוחב כל קרש אמה וחצי האמה, ולפאת דרום עשרים קרשים, וכן לפאת צפון, הנה השני צלעים שוים, והמשכן מרובע, והנה ארך המשכן שלשים אמה, ובפאת מערב ששה קרשים, ומפאת מערב נדע הרוחב, והנה תשע אמות, והמקצוע כחצי אמה, והם שני מקצועות שהם הזויות ואמר עשר אמות ארך הקרש והנה הקומה ידוע, והנה היריעות שמו ארכם כנגד רוחב המשכן, כי מצלע דרום עשר אמות כנגד ארך הקרש, וכן לפאת צפון, ונשארו שמונה באמות אמה מזה ואמה מזה, ויתכן שנעשה כן להיות רחוק מהארץ בעבור הגשמים, ויריעות העזים אחת עשרה הם, והנה הם עשר כנגד עשר, כי חצי הששית כפולה היא לפתח המשכן, וארך יריעות האהל שלשים באמה, גם שמו ארכם כנגד רחב המשכן, על כן אמר והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעת האהל (למעלה פ' יג) וטעם בעדף בנוסף על מדת יריעות המשכן, לכסות המשכן שעקרו הקרשים והעד על פירושי על צדי המשכן (שם), וכל קרש עומד על שני אדנים, וטעם לשתי ידותיו (פ' יט) כי כל קרש היו לו שתי ידות מפנים ומאחור משולבים, ובצד האחר בכל קרש מקום להכנס היד ואמר על שני קרשי המקצועות שהיו שני תואמים מלמטה ויהיו דבקים בראש אל טבעת אחד ומדת שני התאומים בכל הקרשים במטה, ועובי הקרש אמה, וקרש הירך מסתיר מהעובי, ושמו טבעות לקרשים להיותם בתים לבריחים, והנה בפאת דרום חמשה, וכן בפאת צפון, ובריח גדול באמצע שתי הצלעות, והבריחים החמשה מפאת מערב ובפאת דרום שנים בריחים מן הקצה אל הקצה והנה מדת הבריח ט"ו אמה והם במעלה וכן במטה והגדול באמצע וכן בצפון, ג"כ במערב כמדתן אולי היו דבקים:

גם מלת פרכת ידועה ואין רע לה חוץ מהקדש.