וטעם רבוע בעבור היות הארך כרחב:

סירתיו. כדמות סירות:

לדשנו. להסיר הדשן, והנה זאת המלה על שלשה דרכים, האחד הנזכרת, והשנית תדשן עצם (משלי טו ל) מגזרת והיה דשן ושמן (ישעי' ל כג), והשלישית ידשנה סלה (תה' כ, ד) ופירושה יקבל העולה ותשרפנה האש עד שתשאר דשן:

ויעיו. כמו ויעה ברד (ישעי' כח יז) והוא ידוע ג"כ:

מזרקתיו. לקבל הדם:

מזלגתיו. בעבור הבשר כמו והמזלג שלש השנים בידו (ש"א ב יג):

ומַחְתּתָיו. לקחת האש, והנה הכתוב לא פירש כמה הם, ויתכן היותם שנים, כי אין פחות מהם בלשון רבים:

מכבר. מגזרת, כאשר ינוע בכברה (עמוס ט ט):

כרכב המזבח. ידוע ואין לו חבר:

נבוב לחת. רֵק מבפנים וכן טעם איש נבוב (איוב יא יב) אדם רֵק מחכמה שאינו בקרבו:

כאשר הראה. מבנין שלא נקרא שם פועלו:

חצר המשכן. שם לבדו:

וטעם קלעים. כמו יקלענה (ש"א כה כט) והצורה ידועה:

ואמרו הקדמונים כי צורת הווין, כמו ווין במכתב הנמצא בידינו היום, והנה יחסר וי"ו החבור כי קשה היה על הלשון לחבר שלשה ווין:

וטעם וחשוקיהם כמו דבקיהם, כי טעם ותדבק נפשו כטעם חשקה נפשו.

והנה ארך החצר מאה, קצב אחד בשני הצדדין, וחמשים ברחב לפאת מערב, וכן בפאת מזרח ויהי המשכן בתוכו:

ופי' ורחב חמשים בחמשים. חמשים ברחב בכל צד לדעת מפרשים ואיננו כפירוש אלן דעולא וכאשר תחבר ארך המשכן שהוא שלשים, יהיה חמש ושלשים בארך מזה ומזה וברחב עשרים מזה ועשרים מזה ודעת הקדמונים שהמשכן אחר המזרח בחמשים והוא הנכון לבדו, כי הוא כמו וקומה ברוחב (למטה לח יח), וגובה פתח החצר חמש אמות, כי קומת כל העמודים כן, ושמו חמש עשרה קלעים לכתף החצר, וכן לכתף השנית, ואלה שתים כתפות לפאת מזרח, והעד החצר בתוך:

לכל כלי המשכן, אפרשנו בפ' וידבר:

טעם תצוה. מצוה על הצבור לתת תמיד שמן זית, וכן צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי (במד' כח ב) י"א כי זך תאר השמן ולפי דעתו שהוא תואר הזית שיהיה מובחר, והעד שיש אחריו כתית, גם הוא תואר, מגזרת וכתות (ויקרא כב כד): וטעם להעלות. בעבור שמנהג אור הנר להעלות להב, כי הוא מגזרת האש:

אשר על העדות. שהוא מסך על ארון העדות, כי כן כתיב ויסך על ארון העדות (למטה מ כא), ואין טעם יערוך אותו שיערכנו כל הלילה רק שיערכנו כדי שיהא דלוק מערב עד בקר:

וטעם אהרן ובניו. שיערכנו הכהן הגדול, או אחד מבניו שיעמוד תחתיו, ובס' שמואל פירשתי ונר אלהים טרם יכבה (ש"א ג ג), וטעם זה הפסוק שהוא ואתה תצוה, אחר והקמות את המשכן, וכבר תכנת החצר ידליק אהרן את הנרות: