ובעבור שאמר יערך אותו אהרן, אמר ואתה הקרב אליך. כי זה אהרן הוא הנבחר, ואח"כ הזכיר בניו, ואח"כ הזכיר דרך קדושתם עד שיכהנו, ואח"כ הזכיר כהנתם שהיא עולת תמיד ואח"כ הזכיר מזבח הקטרת אחר שהזכיר עלת מזבח הנחושת, כדי להזהיר שלא יעלה עולה או נסך על מזבח הזהב, והנה כל הפרשה דבוקה:

וטעם ואתה הקרב אליך, כי הוא ילמד אותם שהוא כהן הכהנים:

לכהנו לי. הוי"ו נוסף כוי"ו למעינו מים (תה' קיד ח) ולא ישרו בעיני דברי האומר שהוא יוצא לשני פעולים ואף כי לכהנו שבפסוק השני ואחר שאמר בניו פירש שמותם:

מלאתיו. כמו רחל מבכה על בניה (ירמי' לא יד) והנה טעמו אשר מלאתי כל אחד ואחד מהם או יהיה וי"ו מלאתיו שב אל לב גם הוא נכון:

וטעם לקדשו. להיות מופרש וניכר בבגדים שלא כמוהם אחר:

והזכיר בתחלה החשן כאשר הזכיר הארון, כי בו משפט האורים והוא על לב, והלב נכבד משתי הכתפות, וזאת מלת חשן לא מצאנוהו כי אם במקום הקדש, והגאון פי' אותה כמו גובה, רק אפוד מצאנו, ודוד חגור אפוד בד (ש"ב ו יד), ועוד ויאפד לו בו (ויקרא ח ז) שהוא טעמו כמו ויחגור, על כן נקרא אפוד בעבור חשב האפוד באלה פקודי פיר"ש ויקרעו את פחי הזהב וקצץ פתילים (למטה לט ג) במעשה האפוד וכמוהו מעשה החשן, והנה פירש, כי החשן זרת ארכו וזרת רחבו (שם שם ט) ולא פירש מדת האפוד, כי איננו צריך, כי מדתו כנגד כתפות כל אדם אמצעי ולא מהענקים שיוסיפו על כל בן אדם יותר מהכפל כאשר אפרש במקומו, והעד שאמר הכתוב שתי כתפות חברת (למטה פ' ז), ושתי האבנים על כתפות האפוד על שתי כתפות אהרן לזכרון:

ורב שלמה מפרש התורה מ"ב אמר, כי האורים והתומים מכתב בשם המפורש, והאמת כי הם בחשבון עגול, ועתה פקח עיניך, כי הכסא על שני סדנים נתון, והחשב הוא הקו הישר, וששה בצפון, וחלוקתם במחשבת בעבור הקו וכן בדרום, רק בחשן ששרש המשפט עליו הם נראים, כי יש הפרש ביניהם, על כן טעם ולא יזח החשן (פ' כח) שפי' מהטעם כמו יסור, ואין לו אח במקרא:

ולדעת אלה האבנים אין לנו דרך, רק הגאון פי' אודם מאדום והאבנים שהם אדומות הם רבות, ופי' פטדה כרצונו בלא ראיה, וברקת מגזרת ברק, ורבות הנה ככה, ונופך שחור, מגזרת ותשם בפוך (מ"ב ט ט) וזה רחוק, גם ספיר אבן לבנה, מעדות לבנת הספיר (למעלה כד י), ולא פירש נכון, ויהלום, אמר הגאון כרצונו בלא ראיה, ויותר קרוב היה להיותו מגזרת והלמה סיסרא (שופ' ה כו), והיא אבן הולמת כל האבנים, וי"א כי "אחלמה" אבן שתולדתה להראות חלומות, והגאון אמר כי ישפה בתמורת השי"ן בסי"ן בלשון קדר וכלנו נמשש קיר כעורים, והאמת שלא נוכל לדעתם, והנה בחלק יוסף השהם שממנו אבני האפוד, והנה הוא חשיב כנגד כל ישראל, כאשר הודעתיך, והנה אבני האפוד ואבני החשן לזכרון לכסא ולרקיע הכתוב בספר יחזקאל שהוא על ראשי החיות:

מסבות. שתהיינה משבצות זהב סביבות האבן ולא פי' הכתוב אם היא מרובעת או עגולה, ולפי דעתי שהיא עגולה מעדות מסבות

וטעם זכרון יתברר לך בסוד:

ועשית משבצות זהב. הן שתים כדמות עינים:

מגבלת. להיותן שוות והוא מגזרת גבול:

מעשה עבת. מגזרת כל אלה עבותה (יחז' ו יג) והתי"ו שרש והשרשרות ידועה והחשן רבוע:

ולפי דעתי זרת ארכו וזרת רחבו רמז למדת העגול או כמדת מלואת האבנים והנה יהיה על לב אהרן, ואין זאת דעת רבים, והנה האפוד כדמות בגד, ויש באמצעיתו עשוי עליו חשב ובו יחגור אהרן, וסוד האפוד והחשן סתום, ואני אגלנו ברמיזות, מצאנו כתוב שמונים איש נושא אפוד בד (ש"א כב יח) ורבים פירשוהו שהיו ראוים לשאת האפוד וזה הפי' איננו נכון, כי אפוד משה איננו בד לבדו, רק היה מחמשת דברים, והנה עשו הכהנים אפודים כדמות אפוד משה, והתורה לא אסרה זה, והעד שאמר אפוד ירד בידו (ש"א כג ו) ולא אמר האפוד כאשר אמר שאול הגישה האפוד (שם שם ט), כי שם כתוב שהארון היה שם וזה טעם "ושאל לו במשפט האורים לפני ד'" (במד' כז כא), ואם היה אפוד אביתר אפוד משה, הנה עמו החשן, כי כן כתוב ולא יזח החשן (למטה פ' כח), והנה אפוד אביתר בארץ פלשתים, ואיך אמר שאול גם באורים (ש"א כח ו) והשואל באפוד, הכהן היה שואל בשתי אבנים רק באפוד משה במשפט האורים, על כן נקרא חשן משפט, כי הוא ישפוט ויוציא לאור כל ספק, ואם הדבר תלוי בחשן לבדו, למה אמר "הגישה האפוד", גם הוא נכון כי שניהם דבקים ולא יתפרדו, ולא ישאל שואל בחשן אלו היה מתפרד מהאפוד והטעם תבינהו מסוד האפוד שאגלה לך, ועוד כי האפוד היה גדול מהחשן ועתה שים לבך, כי צורת האפוד בגד, ובשתי קצותיו שתי כתפות מחוברות ועליו חשב אפודה באמצעיתו ובו יחגר אהרן, על כן נקרא אפודה, ושתי אבני שהם על שתי כתפות האפוד, והם על כתפי אהרן, ושתי שרשרות נתונות על שתי משבצות, והמשבצות נתונות על כתפות האפוד למעלה, וזה טעם "אל מול פניו" (פ' כה) ושתי טבעות על שתי הכתפות, הכתף מלמטה ממול פניו, וחשוב כי האפוד צורת מרובע, ויש לו ארבע מקצועות נראות בצד אחד ומשבצות עם עבותות במקצעות שלמעלה ושתי טבעות כאשר הוא למטה והכל מול פני החשן, והם ממעל לחשב האפוד, והחשן כפול, ועליו שתי שרשרות נתונות על שתי טבעות, והטבעות על שני קצות החשן, ושתי טבעות עוד על שני קצות החשן אל עבר האפוד מבפנים כאשר הראיתיך, כי החשן תחת האפוד בשפה אחת ולפי דעתי כי שרשרות גבלות (פ' כב) הם שתי שרשרות הזהב שהם על משבצות כתפות האפוד, על כן כתוב ויתנו שתי העבותות הזהב (למטה לט יז):

וטעם ומלאת. להיות הפתוח בשם כמדת האבן, ולא יהיה שם מקום רֵק ואם ישאל אדם יש ראובן גדול מגד, יתקן בפתוח להוסיף:

ודע כי שרשת גבלת כמו שרשרות, ועל דעתי שהם הנזכרות, והרי"ש האחרון כפול ואחר שימלאו החשן באבנים הנזכרות, אמר, ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים (למטה פ' ל):

וירכסו את החשן. כל המפרשים אמרו שטעמו ויתפרו ור' משה הכהן הספרדי פי' אותה מגזרת מרכסי איש (תה' לא כא) והוא הנכון, כי כן משפטו, ופתוח האבן ידוע, והגאון אמר כי שהם אבן יקרה לבנה, והיא בלשון קדר כלשון ארמית, רק הרי"ש קודם הלמ"ד בארמית, והנה על האבן האחת, ראובן שמעון לוי יהודה דן ונפתלי, ועל האבן השנית גד אשר, יששכר זבלון יוסף ובנימין, וזה טעם כתולדותם:

ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים. כמו ונתת אל הארון את העדות (למעלה כה טז) וכן במעשה, וימלאו בו (למטה לט י) והנה אבני החשן נתונות בו, ואמר אח"כ על משה, וישם עליו את החשן, ויתן אל החשן את האורים (ויקרא ח ח), והנה אינם האבנים הנזכרות בארבעה הטורים, ועוד מדרך דקדוק הלשון, אין התומים כמו האורים, רק הם אחרים, כי אילו היו הם בעצמם, היה כתוב את האורים התומים, והנה מפורש לאורים ולתומים (עזרא ז סה):

מעיל האפוד. כמשמעו:

כליל. כלו:

והיה פי ראשו. כמו על פי מדותיו (תה' קלג ב):

כפי תחרא. כדברי המתרגם ארמית:

רמני. צורת רמונים, ולא הזכיר הכתוב כמה הם:

ופעמני זהב. מהטעם ידועים, והנו"ן נוסף:

ונשמע קולו. קול המעיל וי"א כי כאשר ישרת באלה הבגדים, ישמע השם קולו למלאות תפלתו בבואו אל הקדש:

ועשית ציץ. מגזרת בציצת ראשי (יחז' ח ג):

ופתיל תכלת, וכל המעיל תכלת, כמו בציצית תכלת:

ונשא אהרן. יכפר, ועוד אפרשנו, וזה כתוב עליו קדש, והוא יכפר על עון הקדשים, והטעם על המחשבה שתחלתה על המצח:

וטעם והיה על מצחו תמיד. בבאו אל הקדש:

ושבצת הכתונת שש. י"א ששם זהב ולא אמרו אמת, רק היא כתונת משבצת מעצמה:

ואבנט תעשה. מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש:

תעשה כתנת. ארבע וכן אבנטים והם כדמות האבנט הנזכר לפי הדעת ואין שם ראיה:

ומגבעות. גם הם ידועות, גם הגבעות נקראו כן בעבור רומם וגבהותם:

ומשחת אותם. בשמן משחת קדש:

ומלאת את ידם. אמר הגאון פירושו חיובם וכן ומלאו את יָדָו (יחז' מג כו) על המזבח, והקרוב אלי שפירושו על המעשה, הלא תראה כי בימי המלואים למד הכהן המעשה להרגיל ידו בעבודה אז תהיה שלמה במעשיה ולא חסרה ויד יחזקאל פירשתיו במקומו, וכן טעם מלאו ידכם היום (למטה לב כט) שתעשו דבר שלם לשלוח יד להרוג:

מכנסי בד. חמשה: