ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו. לפי דעתי שהוא אחי צפורה, כאשר אפרש בפ' ויאמר משה לחובב (במד' י כט):

חרבה. הוא הר סיני, וכן כתוב ד' אלהינו דבר אלינו בחורב (דבר' א ו), זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב), גם יתכן שנקרא חורב שיש שם חורב רב, גם נקרא סיני בעבור הסנה:

בלבת אש. י"א שהוא חסר ה"א וזה לא יתכן כי אין הה"א מאותיות המשך, כי לא ימצא נעלם כי אם בסוף, והנכון בעיני שהוא כמו לב, כי כן מצאנו "מה אמולה לבתך", ורובי המפרשים אמרו כי הסנה קוץ כאטד, וטעם הסנה בתוס' הה"א, מתוך הסנה שהיה שם, ויפרשו שוכני סנה ששכן בסנה, ומה טעם להזכיר זה בברכת יוסף, ועוד כי פירוש שוכני שהוא שוכן שם תמיד, על כן אמר הגאון, כי סנה יתחלק לשני חלקים, האחד קוץ והשני שמים ואחרים אמרו כי הסנה שמים, ואמרו כי טעם בוער באש כמו "וההר בוער באש" (דבר' ה כ), והנה שכחו איננו אֻכָּל, גם מדוע לא יבער הסנה (פ' ג) כי פירושו ישמר ויסור, מטעם כאשר יבער הגלל (מ"א יד י) על כן אין במלה זכר אש ואלו היה שם, היה הכתוב הופך את דברו ואני אומר לך הסוד ברמז בפרשה הזאת:

והנה המלאך נראה אליו, והוא אלהים הקורא מתוך הסנה, וטעם וירא ד' כי סר לראות שצוה למלאך שיאמר לו אל תקרב הלום, וטעמו פה, כמו הבא עוד הלום (ש"א י כב):

ויאמר אנכי אלהי אביך. כי השליח ידבר כדברי השולח:

ויאמר ראה ראיתי. אלה דברי המלאך, תראה אמר יעקב "האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו" (ברא' מח טו) הוא המלאך כאשר אמר הכתוב השמר מפניו ושמע בקולו (למטה כג כא), והטעם כי מלאך השם היה עם האבות, והם הולכים אל המקום אשר יוליכם, כאשר היה עם בניהם, וטעם "הרועה אותי" (ברא' מח טו) הוא המוליכו ממקום למקום, ונותן לו צורכו, והושיעו מכל צרותיו, ואל תתמה איך יהיה המלאך רועה, כי הכל בצווי השם, ולמה לא תמחת על מלת "הגואל אותי מכל רע" (שם פ' טז) והשם הוא הגואל רק הוא כאשר אמר דוד "חנה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם (תה' לר ה), ועוד אל תפחד איך יהיה מלאך אלהים נביא, כי הנה משה אלהים לאהרן ושניהם בני אדם ע"כ נקרא השם אלהי האלהים (דבר' י יז) וצוה השם על השם, ואמר בתחלה כל מקלל אלהיו ישא חטאו (ויקרא כד טו), והמפרש כי זה בסתר, לא היה ראוי שיאמר הכתוב ונשא חטאו, רק ונכרתה, כי הנה נוקב השם יסקל באבנים, ועתה שים לבך, כ גר שער אין אנחנו מצווין להכריחו על מצוה, רק ניתֵן לו הנבלות ויאכלם רק על דבר השבת נכריחנו בעבור שהוא ברשותנו, ואם הוא יחלל שבת לעינינו, לא נכנו נפש ואפילו מלקות לא ילקה רק נוציאהו מגבולנו, ואם הוא יקוב את השם נהרגנו מיד,:

ויאמר כי אהיה עמך. אמרו גאונים וזה לך האות, שב למלת כי אהיה עמך, ואחרים אמרו כי הוא רמז לאש הסנה גם זה אות היה, אם היה המדבר עם משה בספק במחשבתו, והנכון בעיני כי אות יתחלק בלשון הקדש לטעמים רבים כדבר יהונתן "וזה לנו האות" (ש"א יד י) וכן "וזה לךָ האות אכול השנה ספיח" (ישעי' לו ל) לאותות ולמופתים בישראל (ישעי' ח יה), והטעם וזה לך האות למה שלחתיך, להוציא את העם שתעבדו אותי על ההר הזה, וכן הכתוב אומר המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים (ויקרא כב לג) וכן אמר משה לפרעה "דרך שלשת ימים נלך במדבר" (למטה ה כג) כי ממצרים עד הר סיני ג' ימים, ואל תספור ממקום המדינה, כי הכל יקרא מצרים, כי במדבר ילכו שלשת ימים ואל יקשה עליך שהלכו מים סוף שלשה ימים ולא הגיעו אל הר סיני כי לא הלכו על דרך קרוב כאשר הוא כתוב, גם אין הליכת מחנה גדול' כמהלךְ ידוע, גם יתכן להיות פי' וזה לךָ האות רמז לסנה כי זה מקום מובחר שתעבדוני שמה:

כי אהיה עמך. תשובת מי אנכי:

ואמרו לי מה שמו. הנה נא הואלתי להאריך כי לימוד מוסר אני צריך, כל יש עצם וצורה וגבול העצם שהוא עומד בעצמו והצורה הפך הדבר, על כן כל שנים הם אחד ואין כל אחד שנים, והנה כל יש והוא גוף הוא משולש כי יש לו אורך ורוחב ועומק, וכל אחד מאלה יעשה שתי פיאות וכל הדמיונות שהם עד אין חקר מורכבים הם מהשלשה, ואין מספר אחריו כי המרובע כאחד והנה שם כל נקרא עצם או תואר, והתואר על דרכים רבים, כאדם מאדמה, ואשה מאיש, והנה התואר נלקח משרשו ויש דרך אחרת על דבר מקרה כמו בריעה (דה"א ז כג) ואי כבוד (ש"א ד כא) ומשה ויש תאר כנגד אחרים כמו מלך וגם אלוה, ויש שהתואר בעצמו כמו חכם גבור וזקן וטעם כל שם רמז לנקרא והקורא הוא נושא כל שם בפה או במחשבה והנקרא לא ישתנה בעבור שינוי השמות, ע"כ האומרים כי בשם יעשו מעשים גדולים לא ידעו השם וחלילה מהאומרים כי השם היה חקוק על המטה ובו בקע הים, והראיה מהשלשה פסוקים שהם ויסע מלאך האלהים (למטה יד יט) ויבא (שם שם כ) ויט (שם שם כא) רק אלהינו ב"ה לבדו קרע את הים, ואני אגלה לך סוד הפסוקים הנזכרים, דע כי כל הנבראים מהארבעה שרשים לא יעמדו רגע אחד על מתכונת אחת, ותנועות המסבה משתנות כנגד המוצק, והאחד שהוא בלא צורה הוא העומד לבדו גם השנים האחד מעמידם, כי אין מעמדם בעצמם, והנה יש אחד, גם אחד בשנים, וכאשר תספור השנים תמצאם שבעה ע"כ היא השבועה, ואם תספור השם הנכבד והנורא תמצאנו שנים ושבעים, ובעבור שאלה הג' פסוקים משבעים ושתים אותיות כל אחד, על כן אמרו הקדמונים שֶׁשָׁם השם וכן נאמר בס' הרזים כל שואל שאלת חלום יקרא פסוק ויהי בשלשים שנה (יחז' א א) גם הוא משבעים ושתים גם אם תקח חצי השם במבטא יהיה ככל השם במספר, וזה השם ידעו אברהם אבינו, וכן כתוב "אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים" (ברא' טו ז), והוא אומר "ד' אלהי השמים" (שם כד ז), וכן יעקב, כי כן כתוב "אני ד' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק" (שם כה יג) וכן בפרשה הזאת, ד' אלהי אבותיכם אלהי אברהם וגו', והטעם כי השם נראה לאברהם בשם, גם פעמים רבות באל שדי, על כן לא נדע זה השם דעת ברורה, עד שבא משה רבינו ע"ה, והוא הודיעו לכל העולם, וכן כתוב, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ד' (למטה ו ג) ובי"ת באל שדי מושך עצמו ואחר עמו, וכן הוא ובשמי ד' לא נודעתי להם, ע"כ אמר אחריו "לכן אמור לבני ישראל אני ד'" (שם שם ו), וגם פרעה ידע כי יש אלהים, רק לא ידע זה השם, ע"כ לא תמצא זה השם במעשה בראשית, גם לא תמצאנו בס' קהלת, וזה השם הנכבד והנורא בעבור שהוא אחד עומד בעצמו ובעבור שימצא בשנים יִסָמֵךְ, ע"כ אמרו, ד' אלהים (ברא' ב ד) וכן ד' צבאות (ישעי' א ט), ואל תשים לבך אל דרש כי הוא אות בצבא שלו כי סוד יש לו וכן האומרים שהוא שם הלא תראה הכתוב אומר אלהי האלהים אלהי הצבאות (עמוס ג יג) ואל יקשה עליך פסוק, ד' אלהים צבאות השיבנו (תה' נט) כי הכתוב אחז דרך קצרה וכן הוא הטעם ד' אלהים אלהי צבאות, וכן והנבואה עודד הנביא (דה"ב סו) ויותר ממאה כמוהם במקרא, וטעם דברי יעקב והיה ד' לי לאלהים (ברא' כח כא) כי יש כח במשולש לקבל ואין צורך לשנים ע"כ יכול משה להראות אותות ומופתים שלא נבראו בכל הארץ כמוהם בכח השם, על כן אמר יתרו, עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלהים (למטה יח יא), וזה טעם כי מי בשחק יערוך לד' (תה' פט ז) כי לא יאָמר ליוצר אין בכליֶךָ כמוך והנה כח השם מראה אותות ומחדש גופות כנגד המקבל והמבין סוד זה השם ודע נבואות וירא אליו ד' (ברא' יה א) גם ויאבק איש עמו (ברא' לב כה) גם פלא הסנה, ועל דעתי שהוא השני, ולא אוכל לפרש, והנה אין במקרא שם עצם כי אם זה לבדו, על כן לא נזכירהו בכל מקום כ"א בכנוי אדון או אלוד, ודרך קריאתו ידענה כל מבין בדקדוק הלשון כי קריאות כזה על שלש מאות ועשרים קריאות משתנות הם והמשכיל שידע סוד הנוע והנוח ידע דרך השם ואיך הוא במבטא, והנה מהשנים השמות נוכל לדעת דרךְ קריאתו גם אליהו הנביא יורה צדק, וזה סוד, וטעם אהיה, כאשר פירש שהוא אשר אהיה, כי כל יש לא יעמוד כי אם השם, או בשם, וכן "כי נשגב שמו לבדו" (תה' קמח יג):

ושמעו לקולך. כי כן האמינו בו ישראל:

אלהי העבריים. הם השלשה אבות:

נקרה. נפגע, כמו נקרא נקריתי (ש"ב א ו), והטעם כאשר אמר משה פן יפגענו (למטה ח ג), ובתחלת ספר ויקרא אבאר זה הטעם:

ידי מכתי כי המכה ביד היא:

ונתתי את חן העם. בעת שישלח אתכם, כאשר הוא כתוב למעלה:

ונצלתם. כמו "ויצל אלהים" (ברא' לא ט) הכל מטעם הצלה בעבור חמס שנעשה: