וטעם למען יאמינו. עשה כן במטה:

ידענו כי השם ידע כל העתידות, רק הדבור כנגד משה, אחר שאמר השם "ושמעו לקולך", אמר משה אפחד אני שלא ישמעו כולם לקולי:

ואם לא יאמינו. טעמו אם תאמר שלא יאמינו, וכן והיה אם לא יאמינו (פ' ח):

בי ד'. כבר פירשתי בי:

לא איש דברים. לא אוכל לדבר צחות, כי ראוי לדבר לפני מלך בצחות, וכן הייתי מיום היותי:

גם מאז דברך. זה לנו האות כי כל הנבואה הזאת לא היתה ביום אחד:

כבד פה. בתולדות:

וכבד לשון. בלשון מצרים, בעבור שיש לו שנים רבות שלא דבר בה):

מי שם פה לאדם. הוא המדבר וכנגדו אלם, ופקח כנגד עור, גם פקח הוא כנגד חרש, כי כן מצאנו בלשון הקדש, "לפקוח עינים עורות" "פקוח אזנים":

וטעם שלח נא ביד תשלח. שלח נא ביד מי שתשלח אליהם בכל עת וזה אות כי אהרן קודם שיתנבא משה שלחו השם לישראל, גם כתוב בס' יחזקאל שהתנבאו נביאים על ישראל במצרים ומתשובת השם ידענו טעם שלח נא:

וטעם הלוי. יתכן שהיו אנשים רבים בישראל נקראים בשם הזה:

כי דבר ידבר הוא. כי הוא יודע לדבר צחות וגם אצונו שיצא לקראתך, ואל תחשוב שיקנא בך בעבור שאתה שליח, רק וראך ושמח בלבו.:

ודבר הוא לך אל העם. מזה הפסוק נלמד כי לא דבר משה עם ישראל רק על יד אהרן, ויתכן כאשר מת שהיה במקומו אלעזר בנו:

ואת המטה הזה. הוא אשר נהפך לנחש, ואם השם נטע לך בלבך לב חכמה תדע דרך הסנה, והיד, והמים, גם המטה:

יתר, הוא יתרו, שלמה הוא שלמון:

במדין. אחר ימים רבים או חדשים שנראה המלאך בסנה:

כי מתו כל האנשים. זה פירוש "וימת מלך מצרים", הטעם כאשר מת מלך מצרים שברח משה מפניו, גם מתו עבדיו היודעים משה, כי כן כתוב כי מתו, וכבר נאנחו בני ישראל ויצעקו אל השם אז שלח משה והוא היה רועה:

ויקח משה. ואל תתמה כי אין הנביא יודע הנסתרות, והנה דוד היה עם לבבו לבנות בית להשם, גם אמר לו נתן הנביא עשה וד' עמך, ואח"כ הוגד לנביא בדרך נבואה שלא יבנה דוד הבית, גם משה לקח אשתו ובניו להביאם אל מצרים, גם זאת לא היתה עצה נכונה, כי היו ישראל אומרים, איך בא להוציאנו והנה הוא בא עם ביתו לגור:

וירכיבם על החמור. אליעזר עם אמו, והוא בן שמונת ימים ואל תתמה על מ"ם וירכיבם, כי כן תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אותך בהן (ברא' ל כו) על נשי וכן בעמוד ענן (תה' צט ז) על משה ואהרן, כי פירוש שמרו עדותיו שהיו משה ואהרן שומרים בלבם המצות והחקים שנתן להם השם, והיו אומרים אותם לישראל, גם זה טעם לאמר בכל מקום שימצא אחר וידבר:

וטעם בני בכורי. זה הגוי הראשון שיעבדני כי עם אשור ומצרים יהיה ישראל שלישיה על דרך הפשט, ודרך התרגום כדרש הוא:

והנה גלה השם למשה המכה שיצאו ישראל ממצרים בבואה על מצרים והיא סוף המכות:

וטעם את בנך בכורך. הוא "מבכור פרעה היושב על כסאו" (למטה יא ה):

ויהי בדרך במלון ויפגשהו. י"א שהוא על אליעזר, ולא הזכירו הכתוב כי עוד לא נקרא וכן "ויהי בלדתה ויתן יד".

וזה הדבר עשה משה כי לא היה יכול להתאחר שלא ילך בשליחות ד', ובאותם הימים נולד אליעזר ובעבור סכנת הדרך לא מלהו, והיה ראוי שיעזבהו עם אמו וילך אל מצרים הוא לבדו, ולפי דעתי כי ויפגשהו הוא על משה, כי אלו היתה זאת הפגישה לַבֵן היה משה מל את בנו, אך יראה כי רעדה אחזה משה, ע"כ לא יכול למולו ומלתהו צפורה:

צור. דבר חד, כמו חרבות צורים" "אף תשיב צור חרבו" הפוך, וזה וזה נכון, וחלילה להאמין כי משה הסכים עם צפורה כדבר יחיד שיהיה הבן האחד שלו וימול אותו, והשני לצפורה ולא ימול ונביא לא יעשה כן, ואף כי נביא הנביאים אכן שלח השם מלאכו להזכירו במצות מילה, וישיב אשתו ובניו ולא יוליכם אל מצרים, וכן מצאנו שיתרו הביאם אליו אל מדבר סיני וכן אמר הכתוב וישב ארצה מצרים ושב לספר מה שאירע בדרך, כמו "וילך חרנה" (ברא' כה י):

ותגע לרגליו. י"א לרגלי אליעזר, והקרוב אלי להיות רגלי משה, ובפסח מצרים ארמוז לך סוד, והמפרש שאמר ויפגשהו על אליעזר הוא יפרש כי חתן דמים אתה לי בעבור שהיה קרוב למיתה, והנשים קוראות לנער כאשר יכנס לברית חתן וכאשר סר החולי ממנו אז אמרה אין אתה חתן דמים כי אם דם המילה, ועל דעתי כי חתן דמים, פירושו שאמרה לבנה אתה חתן דמים שעל ידך ימות בעלי:

וירף ממנו. ממשה:

אז אמרה. אתה עתה חתן דמי המולות, ולא חתן דמים:

ויעש האתת לעיני העם. המטה, ואות היד, ולקח מים מהיאור והיו לדם ביבשת, כי פעם אחרת השליך אהרן את מטהו ויהי לתנין, והפך את מימי היאור לדם: