מקטר קטרת. שם הפועל עם השם כי משקלי שמות הפעלים משתנים ואף כי הסמוכים:

ואמתים קומתו. להיותו גבוה כחצי אמה על השלחן אשר בצפון, כי המזבח הזה הוא בין השולחן ובין המנורה:

את גגו ואת קירתיו. וכתב גגו ולא רחבו:

על שני צדיו. תוספת לבאר, ג"כ ה"א לשאת אותו בהמה:

בבקר בבקר. בכל יום בבקר:

וטעם בהיטיבו את הנרות. לתקן הפתילים עד שיהיה אור הנר טוב:

קטרת זרה. מהקטרת הנזכרת בפרשה השנית:

וכפר אהרן. העומד תחתיו מבניו:

אחת. פעם אחת בשנה בעשור לחדש השביעי:

וטעם חטאת הכפורים. חטאת הפר והשעיר, כי כן כתוב על כן מלת הכפורים:

וטעם קדש קדשים הוא. לד' כי מזבח העולה הוא קדש קדשים ומזבח הקטרת קדושתו לשם בעבור שהוא נכבד, ואין אחר הארון נכבד ממנו:

הזכיר בפרשה הזאת כסף הכפורים על כל ישראל, והזכיר אחריו הכיור וכנו, וטעם להזכיר כסף הכפורים, כי היא תרומת חיוב, וכל תרומת המשכן היא נדבה חוץ מזאת:

וטעם להזכיר כיור נחשת אחר כן, כי לא נעשה מנחשת נדבת ישראל, רק מנחשת הנשים החכמות הן העושות מלאכת הקדש, ואח"כ הזכיר הבשמים והסמים שהביאו הנשיאים לבדם, ואחר כן הזכיר בצלאל ואהליאב שהם ראשי החושבים לעשות כל המלאכה, וטעם את שבתותי תשמורו, שלא יאמר אדם בעבור שהיא מלאכת הקדש לעשותה גם בשבת, ואחר כן סיפר מה שאירע טרם רדת משה, ותפלתו ורדתו, ושריפת העגל, והריגת עובדיו, ושובו אל השם להתפלל בעדם, ובקשתו להכניס השכינה ביניהם, ורדתו מההר לפסול האבנים, ושובו אל ההר, ועבר השם עליו, וטעם להזהיר על ע"ז ולהזכיר המועדים פעם שנית בעבור שאמר, כי לא אעלה בקרבך (למטה לג ג), והמשל בבעל נעורים קצף על אשת בריתו בעבור שעברה חוק, והפרה התנאי שהיה ביניהם, ועתה בשובו אמר לה השמר לך אל תפרי עוד התנאי כאשר עשית, ואני אחדש עמך ברית שנית, ע"כ כל פרשת שמר לך (למטה לד יא) עד לא תבשל גדי (שם שם כו) כמו הפרשה באלה המשפטים והזכיר אחר כן פרשת כי קרן עור פניו (למטה לד כט) שהוא פירוש אשר לא נבראו בכל הארץ (שם שם י):

כי תשא. כנוי על המספר ומנהג אנשי הספירות לכתוב השמות טור אחר טור וישא בראש כלל המספר, ובעבור היות שר המשקים שר על אחרים שמוהו נשוא בראש, ותחתיו כל המשקים, וכן שר האופים, והכתוב אמר כפר נפשו וזה פי' לכפר על נפשותיכם (פ' טז):

וטעם נגף. במלחמה, כי המת במלחמה לא בא יומו, וי"א כי כל דבר שיספר יחסר וטעם נגף דבר והעדות מספר יואב ודעתי אחרת:

זה יתנו. זה השעור, וכן וזה אשר תעשה אותה (ברא' ו', טו):

ונתת אתו על עבדת אהל מועד. כי הנה מפורש הוא בפ' אלה פקודי, כי כל האדנים גם הווין היו מכסף הכפורים, ויאמר הגאון א"כ מה פי' זהב וכסף עם כל איש אשר ידבנו לבו, והשיב כי עשו ממנו חצצרות ומזמרות ואגרטלין כאשר מצאנו אלה הכלים בס' עזרא, ואם אינם מפורשים חוץ מהחצצרות, ולפי דעתי בעבור היות החמשה עשר דברים תרומת נדבה לא הפריש הכתוב את הכסף כאשר הראיתיך בפ' אשר יֻלד לו (ברא' לה כו):

וטעם לזכרון. על האדנים, וקדמונינו ז"ל העתיקו, כי מצוה על כל איש ישראל לתת מחצית השקל בכל שנה קודם ניסן לכפר כל איש על נפשו, ואם לא יתנו יהיה בהם נגף, ואחר שיתנו אינם חוששים אם ספרם מלכם שיתנו שנית והנה מצאנו עד נאמן על דברי הקבלה "מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלים את משאת משה עבד ד' (דה"ב כד ו) על ישראל במדבר, וצורך הכסף לתמידין ולמוספין ויאמר הגאון בעבור שבא אחרי כסף הכפורים הכיור, כי יוקח ממנו לצורךְ הברֵכה והתעלה, ובעבור שהזכיר בצלאל והחכמים להורות כי החכמים והמלמדים את הכהנים הלכות שחיטה וקמיצה, גם הם יקחו הוצאתם מכסף הכפורים, ובעבור שאמר מחלליה מות יומת ע"פ בית דין, גם ב"ד יקחו הוצאתם מכסף הכפורים:

כיור נחשת. צורתו ידועה:

כנו. מגזרת, על כנך (ברא' מ יג) והיא מקום לכיור וגדול ממנו ופי' כַן כמו מכונה, כי כן בבנין הבית ולא הזכיר ארכו ורחבו רק יעשה כדי המראות כאשר אפרש, והושם בין האהל ובין המזבח שישמר שלא יכנס באהל עד שירחץ:

ורחצו אהרן ובניו. ולא אחרים, ובאלה פקודי, משה עמהם, כי הוא כהן הכהנים הגדולים, והוא כיהן קודם אהרן וקדמונינו ז"ל אמרו כי שני צנורים היו בכיור וזה טעם ממנו:

בבאם אל אהל מועד ירחצו מים. ויחסר בי"ת כבי"ת הנמצא בית ד' (מ"ב יב יא) או בעת הקריבם האשה על גבי המזבח:

וטעם ורחצו ידיהם. על בניהם העומדים תחתם:

ואתה קח לך. י"א כי הבשמים והסמים משה הוציאם והכתוב אמר כי הנשיאים הביאום, וטעם ואתה קח לך שלא יפקידם ביד אחר או שיבקשם ויקחם מכל הנמצא אתו:

בשמים ראש. שיהיה כל בושם ראש לבשמים או טעמו כמו, עם כל ראשי בשמים (ש"ה ד יד):

אמר הגאון מוס"ק ועדותו צרור המור (שם א יג) רק מה יעשה בפסוק אריתי מורי (שם ה א) והנה הוא מלוקט ואין המוס"ק כן, גם וידי נטפו מור (שם שם ה), ור' יהודה בן בלעם הספרדי אמר, כי מר יתפרש לשני פירושים, ולפי דעתי שהוא כמשמעו בלשון קדר, וכן בלשון רומי, ונבחר כי הוא יעמיד הכלי ובגד לא ירקב:

וטעם דרור, כמו וקראתם דרור בארץ (ויקרא כה ו) לארץ שלא יעבד:

וקנמן בשם. אמר הגאון כי הוא עץ רטוב:

וקנה בשם. ידוע שהוא קנה:

וקדה. ידועה בפי' הגאון בלא ראיה:

הין. מדה מצרית:

רוקח. שם הפועל:

מרקחת. שם:

וטעם מעשה רוקח. לבשלם במים עד שיחסרו וישאר השמן):

ומשחת בו. כמו ממנו, וכן הנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח לב):

את אהל מועד. הוא המשכן, ואת כל אשר בו כי כן כתוב:

שמן משחת קדש. שיעשו תמיד כמוה לקדש המכהנים:

לא ייסך. הטעם כמו וסוך לא סכתי (דניאל י ג) כי משיחת הכהן יציקה על ראשו והזייה, ותֵראה זאת המלה כאילו היא מבנין שלא נקרא שם פועלו, והיה היו"ד ראוי להיותו מאוסף בשורק, ועל דרך רבים ויישם בארון (ברא' נ) כמוהו או יהיו שני שרשים:

ובמתכנתו. במשקלו:

קדש הוא. לשם קדש יהיה לכם:

איש אשר ירקח כמהו. יש עליו כרת, גם כן הנותן ממנו על זר מישראל והטעם שמלכי ישראל ימשחו בשמן המשחה כאשר הוא מפורש בשלמה, ולא מלכי עכו"ם, כי הנה הכתוב אמר למשוח את יהוא ואת חזאל, והגאון אמר שפי' זר מזרע אהרן חוץ ממשפחת דוד ואין בכתוב זכר:

קח לך. כחבירו יתכן להיותו על שני פירושים, האחד להיותו סמים שם כלל ואח"כ פרט נטף ושחלת וחלבנה:

סמים. פעם אחרת כאלו אמר אלה הסמים ולבונה זכה עמהם:

בד בבד יהיה. כל אחד לבדו זה כמו זה והנה הם ארבעה והפירוש השני כדברי קבלה והם ששה ועל הפי' השני עדים נאמנים והוא האמת:

וטעם ממולח. לתת בהם מלח טהור שלא יהיה ממקום מגואל:

ונתת ממנה לפני העדות. רמז למזבח הקטרת:

להריח בה. ויאמר הגאון כי להריח בה במקום ידוע, הוא אסור, והכהן היה מזהיר, וזה מדבר הקבלה נכון, רק הכתוב לא אסר להריח בה רק אסר לעשות אחרת כמותה להריח בה: