לך עלה מזה. שב לבאר טעם לך נחה את העם (לעיל לב לד) וכן אמר ושלחתי לפניך מלאך ולא הזכיר גוי אחר דרך קצרה:

אל ארץ זבת חלב ודבש. שב אל הארץ, וטעם זבת מגזרת, זב מבשרו (ויקרא טו ב) דבר שיצא בלי יגיעה, והטעם כמו יטפו ההרים עסיס (יואל ד יח), ומפרשים רבים אמרו כי טעם דבש, התמרים:

והנה אמר לא אעלה בקרבך. וכל טעם הפרשה, אתה התפללת אלי בעד ישראל להביאם אל הארץ, הנה מלאכי ילך שמה להביאם, ואם תרצה לך נחה אותם, כי אני לא אעלה בקרבך עתה, פן אכלך, כי מחמלתי עליך לא אעלה בקרבך, בעבור שאם עשית פעם שנית מה שעשית אשמידך ודקדוק אכלך, שבא פתח קטן תחת גדול כמו ויאמר ד' (פ' ה) והיה הלמ"ד ראוי להדגש ובא קל להקל על הלשון:

וישמע העם. פי' אחר ששמע העם שאמר השם למשה אתם עם קשה עורף ורבים כמהו, וכן ויצו שחקים ממעל (תה' עח כג) כאשר פי' בס' תהלות:

ויתאבלו. הטעם שפשטו בגדי התפארת ולבשו בגדי אבל כל ימיהם על מעשה העגל, וזה טעם מהר חורב:

ויאמר הגאון כי טעם הורד עדיך. שיעשו זה תמיד ולפי דעתי אין צורך, והגאון אמר כי פי' ואדעה מה אעשה לך. אודיעך, ולא אבה הדקדוק להיותו כן, רק הוא כמשמעו, כאדם שיאמר לעבדו שחטא לו, אחר שאראה שנחמת על חטאך אז אדע מה אעשה לך, והנה אפרש לך ידעתיך בשם:

ומשה יקח את האהל. יתכן שלקחו ברדתו מן ההר והוציאו מן המחנה בעבור מעשה העגל ואח"כ סיפר הכתוב:

והיה כצאת משה אל האהל. אחר שירד עם הלוחות השניות וי"א כי כן עשה אחר שהסיעם מים סוף ונכתבה הפרשה במקום הזה, בעבור והנחותי לך כאשר אפרש:

ופי' פנים אל פנים. בפ' הראני נא את כבודך (פ' יח):

ומלת ראה אתה אומר אלי. כדברי בן אדם:

את אשר תשלח עמי. מי המלאך, כי איננו מיכאל שאמר עליו כי שמי בקרבו:

ואתה אמרת. כאשר היה בהר אמר לו כן, ואם איננו מפורש:

והנה אמר ואתה אמרת ידעתיך, ואני אפייסך שאדעך, ואתה אמרת כי מצאת חן בעיני ופיוס למען אמצא חן בעיניך, ועתה שים לבך לדעתי, ודע כי צבאות מעלה ומטה באמונת מחשבת השם, וכנגד המחשבות הצורות החקוקות גם כנגד הצורות הכללים, והיודע מתאחד עם הידוע, על כן אמרו בדעת עליון שהוא יודע וידוע ודעת הנבראים איננה כן, כי אין היודע הוא הידוע בעבור העצם, והנה טעם ידעתיך בשם. שמעלת משה דבקה עם הכל, ע"כ חדש ד' על ידו בעולם אותות ומופתים:

וטעם הודיעני נא את דרכיך. כי יוצר בראשית אין כח בנברא לדעתו כי אם בדרכיו, ומי שידע דרכיו ידענו כי אז יהיה כמו צורה וע"כ אמר הודיעני, ואח"כ ואדעך:

וטעם וראה כי עמך הגוי הזה. זהו תפלתו בעדם:

וטעם פני ילכו. כבודי ילך עמך:

והנחותי לך. ולא להם:

פני ילכו. י"א יסור קצפי, כמו ופניה לא היו לה עוד (ש"א א יח) ואחרים אמרו שר הפנים, ועדותם ומלאך פניו, (ישעי' סג ט) ולפי דעתי שפי' אני בעצמי, כמו ופניך הולכים בקרב (ש"ב יז יא) ויאמר הגאון כי טעם הפרשה שאמר לו, לא אעלה בקרבךָ במקום הזה, רק אחר שתסעו מהנה ותחנו אז אעלה בקרבך, ע"כ אמר משה אל תעלנו מזה, כי בקש לסלוח עון ישראל במקום שעשוהו שם והנכון מה שפירשתי לך, כי אין מקום נבחר במדבר כהר סיני שהיו נגדו:

והשיב משה אם אין פניך הולכים. עם ישראל:

אל תעלנו. בלשון רבים, והפסוק הבא אחריו לעד אני ועמך:

ואמר כי טעם ונפלינו. בעבור כי כל עם ועם יש לו שר, כשר מלכות פרס ע"כ ביקש משה שלא יהיה לישראל שר, והנה שכח, כי אם מיכאל שרכם (דניאל י כא), אני שר צבא ד' (יהושע ה יד), רק טעם ונפלינו בשכינה שהיא על הכרובים וישראל נוסעים וחונים עפ"י השם, ולא עשה כן לכל גוי:

והשם השיב גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה. על כן אמר משה ילך נא ד' בקרבנו (למטה לד ט) וטעם כל הפרשה, כי השם אמר למשה קודם מעשה העגל, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (למעלה, כה ח) וכאשר עשו העגל אמר לא אעלה בקרבך (פ' ג) והנה לא יעשה המקדש וכאשר התחנן משה אל השם אמר לו שהשכינה תהיה על האהל שהוא אהל משה, ופייס שנית על ישראל, אז אמר לו שהוא ישכון בקרב ישראל, ודע כי לעולם מחנה שכינה בתוך המחנות היתה בנסוע הארון ובנחה רק שלשה ימים כאשר אפרש והנה יעשה המשכן:

וטעם כי מצאת חן. כל אשר דברת אעשה רק בשבילך לבדך: וטעם בשם. דעת החלק מדרך הכל ויאמר הגאון כי ידעתיך (לעיל פ' יב) עשיתי לך מעלה גדולה בלא ראיה:

ויאמר הראני נא את כבודך. פירוש כמו עצמך, וכן והיה בעבור כבודי (פ' כב), והעד שאמר עד עברי, ואמר ויעבור ד' על פניו (למטה לד ו), ויאמר הגאון כי כבודך הוא אור בראו השם לעתו, ופי' עד עברי, עד עבור כבודי:

וטעם אעביר כל טובי. הם הפנים:

וקראתי בשם. נפסק גם ויקרא בשם ד' (למטה לד ה), והטעם כי השם קרא השם בשם:

וטעם וחנותי. אעפ"י שאומר לך כי אני חנון ורחום, לא אחון רק אשר ארצה שאחון כאשר גזרתי בחכמתי:

וטעם על הצור. הוא הגבוה:

בנקרת הצור. מקום מנוקר בצור, והוא הר סיני, וכן כתוב הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב (למעלה יז ו) וטעם בנקרת הצור בצלו:

וטעם ושכתי כפי. כעב שתכסה אור השמש, ולא תראינה אותה העינים, והנמשל בו כי המתאחד לא ירגיש, ובאותה העת יסור כח הנשמה מעל הגוף, וקרוב מזה הטעם וגם איש אל ירא בכל ההר גם הצאן והבקר אל ירעו (למטה לד ג) וזה היום היה למשה כיום מעמד הר סיני לישראל, גם קרן בו אור, ועל דעת הקדמונים שהיה ביום הכפורים ודעתי תדענה במשנה תורה, כי אמרו ששלש פעמים עמד בהר ארבעים יום וכשאתה חושב כי עלה בשבעה בסיון וירד שתי פעמים האחת בדבר העגל והשנית להתפלל והשלישת לפסול האבנים, ודע כי כל גוף הוא מורכב יש לו פנים ואחור, והנה השמש שאין בנבראים גוף נכבד וגדול ממנו אין לו פנים ואחור, אף כי הכוכבים אף כי יוצר בראשית, כי כל כבוד דבק בשם, והוא לבדו אין לו ראשית ואחרית, והדבק בו אין לו אחרית מפאת השם, ויש לו ראשית מפאת כבוד אחר גם אין לו אחרית כנגד הכבוד האחר ויש לו ראשית בעבור הדבקו בשם:

וטעם וראית את אחורי. האחרון מהאור כמו אחריתו, כי ראשיתו לא יוכל לראותו, ולפי דעתי שהכתוב דבר כמנהגו כי ידענו דעת ברורה כי אין השם גוף, ואחרי שאיננו גוף לא יתכן שירָאה בעין, כי העין איננה רואה כי אם המקרים שהם בגוף, על כן אמרתי שמלת הראני איננה במראית העין, גם ודבר ד' אל משה איננו בפה, רק הוא הדבור האמתי, כי דבור הפה דמיון הוא וטעם כאשר ידבר איש אל רעהו (פ' יא) שלא היה ע"י שליח שהוא מלאך, וזה דבור עם יוצר בראשית ידבר לא עם מלאך והטעם להתאחד בצורות שאין עצם להם, כי הם הסלם לעלות אל הנשגב, וזה לא יתכן לחי בעבור הגוף על כן לא יראני האדם וחי (פ' כ):