וטעם עתה תראה אשר אעשה לפרעה, תשובה על והצל לא הצלת את עמך, ואח"כ אמר השם התשובה על מלת למה זה שלחתני:

וידבר. המלאך בשליחות ד':

אני ד' שלחתיך להודיע שמי הנכבד, כי לא נודעתי לאבות בו כראוי להם:

גם שלחתיך בעבור שנשבעתי לתת להם את ארץ כנען, וטעם להם לזרעם, כי זרעם כהם יחשבו ועוד שלחתיך בעבור שצעקו אלי:

והבאתי אתכם אל הארץ, הם או בניהם, וי"א על תנאי ואין צורך, כי רבים מיוצאי מצרים שהם פחותים מעשרים שנה נכנסו לארץ, גם בני המתים במדבר:

י"א כי השם אמר למשה "ואנכי אהיה עם פיך" (למעלה ד טו) וסר כובד לשונו, ואין פירושו כן, כי אם בשעת הצורך, או יורה פיו שלא ידבר באותיות קשות על לשונו והעד שאמר אח"כ "ואני ערל שפתים" וטעמו כמו כבד, וכן ערלה אזנם (ירמי' ו י):

י"א שצוה שלא יכעסו על ישראל כי קצרה רוחם:

והחל מראובן ושמעון, וכשהגיע אל לוי הזכיר הראשים:

ואחר שהזכיר שדברו אל פרעה, הקדים משה לגודל מעלתו, כי אהרן למשה הוא כמו נביא והשם אמר אם יהיה נביאכם, לא כן עבדי משה (במד' יב ו ז):

ויאמר משה. הן אני ערל שפתים. י"א כי השם אמר לו תחלה בא דבר, וכאשר השיב ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים, לא השיבו השם תשובה עד שאמר לו פעם שנית, והשיב כפעם הראשונה, אז השיב השם ראה נתתיך אלהים לפרעה, והנכון שכל הפרשה היא דבקה, וכן היא, ויהי ביום דבר ד' אל משה בארץ מצרים, וידבר לו אני ד', גם בא דבר, אז השיב משה: