אלהים לפרעה. כדמות מלאך, והנביא יהיה אהרן:

רבים תמהו ואמרו אחר שהשם הקשה לבו, ומה פשעו ומה חטאתו, ואנשי שיקול הדעת השיבו, כי פי' שאמץ לבו לסבול הצרות, ודעתי תדענה בפ' מי יתן והיה לבבם זה (דבר' שם):

ויאמר הגאון, כי נקרא השם אלהי הצבאות בעבוד ישראל, והעד והוצאתי את צבאותי, והנכון בעיני כי הם צבאות שמים:

וטעם ויעש משה ואהרן, כלל לכל המעשים שנעשו על ידם:

והשם ידע כי בפעם הראשונה לא יבקש פרעה מופת כי את השם יכחש ובשנית יבקש:

כמה נבונים תעו, שאמרו שלשה מטות הם, ואינימו כ"א מטה אחר, ונקרא מטה האלהים, בעבור האותות שהראה בו השם, ולא שהשם חקוק עליו הלא תראה אעפ"י שנטה משה את ידו על השמים בארבה (למטה י יג) לא בא הארבה עד שנהג השם יום ולילה רוה קדים (שם) וכן כאשר נטה ידו על הים במטה הוליך השם את הים ברוה קדים עזה (למטה יד כא), והנה מכת הערוב (למטה ה כ) והדבר (ט, ו) והשחין (שם פ' י) ומכת בכורים (יב כט) אין זכר למטה, ולא במן ששם עשרה ניסים, גם יקרא מטה משה בעבור שנעשו על יד משה בו אותות, והם עליונים ותחתיים, והעליונים, "ויט משה את מטהו על השמים, וד' נתן קולות וברד" (למטה ט כג) ואעפ"י שאין כתוב המטה כ"א נטיית יד במכת חשך יתכן להיותו כמו הראשונים, והתחתיים כמכת הארבה (למטה י יג) ובקיעת הים (יד טז) ולשוב המים (שם שם כו) ומכת בצור (יז ה), ונקרא מטה אהרן בעבור האותות שנעשו על ידו בצווי השם למשה, ומשה לאהרן, הלא תראה הכתוב אומר ומטך אשר הכית בו את היאור (שם) ואהרן היה המכה ואותות אהרן כלם תחתיים, והם התנין (פ' י) ומכת היאור (פ' כ) והצפרדעים (ח ב) והכנים (שם שם יג), גם יתכן שתהיה נטיית היד להראות הרואים שהנוטה ידו הוא העושה האות, ותחלת אותות המטה בעצמו שנהפך לנחש בהר סיני (למעלה ד ג) ואחרית אותותיו שהוציא פרח (במד' יז כג):

והנה הכתוב הפריש בין מעשה משה למעשה החרטומים שאמר, שהם לא עשו כי אם בדרך להט החרב, דבר שֶיִרָאֶה לעין רגע אחד ולא יעמוד, והכתוב אמר "ויעשו" על דעת החרטומים המצרים, כמו "והאנשים רדפו אחריהם" (יהושע ב ז), ואנשי שקול הדעת חשבו בלבם לדעת זה הפלא שהשם הסיר יבושת המטה, ודברו על הבלוע דברים שבדאו הם, והם לא ידעו כי חכמתם תתבלע כי קדוש ישראל התוו רק אנחנו נאמין כי כן הוה ולא נחפש איך היה, כי הנה בתולדות דברים רבים לא ידעום חכמי העולם, כאבן המושכת הברזל גם הבורחת מהחומץ, והמשמעת קול, והמלקטת תבן, והדג המרעיש, ואף כי בנפלאות ממנו כאשר פי' בס' איוב:

הנה יוצא המימה. יתכן שהיה זה קרוב מעת עלות היאור המעלות הידועות, והמלך יוצא לראותו, וצוה ד' לעשות זה המופת ביאור לעיני פרעה בצאתו שמה:

וטעם בזאת תדע, הוא הנה אנכי מכה במטה אשר בידי, וטעם מכה במטה אשר בידי, כי על ידו נעשה האות והשם עשהו בשבילו עד שיאמינו בו רואיו שהוא שליח השם:

והדגה. שם לכל שורץ במים:

י"א שמלת נלאו מגזרת לא ולא הוא רחוק:

וטעם אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך, שיכה היאור במטה, ויטה ידו כנגד כל הרוחות להפוך מימי כל נהר בארץ מצרים, והטעם בכל מלכות מצרים, ואמר יאורים, בעבור היותו מקומות רבים:

והאגמים מקומות שיתחברו שם מעצמם מי הגשם, ומקוה מים, הוא נקי מעשה בן אדם, ובעצים, יש רהטים מעצים, גם מאבנים, והם בגנות, גם בארמונים, ושם מים תמיד:

וטעם בלטיהם, כמו ותבא אליו בלט (שופ' ד כא) בדברי סתר, ויש שואלים, הלא כל המים נהפכו לדם, ואנה מצאו החרטומים מים והפכום, והתשובה, אמת כי כל המים הנראים למעלה מן הארץ נהפכו לדם, והעד שהיו שותים מהמים שחפרו, וג"כ הפכו הם:

וטעם וימלא, כי עמד הנגע שבעה ימים:

ואמר הכתוב, "אחרי הכות ד' את היאור", וזהו האמת:

בא אל פרעה. אל הארמון שלו ולא הזכיר אהרן כי ידוע הוא כי משה לא ידבר עם פרעה אם לא יבוא אהרן עמו:

וי"א שפי' צפרדע, דג ימצא ביאור לבדו והוא יוצא לחוץ והקרוב שהוא המין הנמצא סביבות הנהרות והוא ידוע, והעד שיעלה מכל נהר ואגם, כי כן כתוב ותעל הצפרדע (ח ב):

ושרץ היאר, פועל יוצא, וכן ישרצו המים:

ובַחֲדַר מלה זרה בדקדוק וכן מספח חֲמָתְךָ (חבקוק ב טו), וסגור דלתיך, (ישעי' כו כ) הבל הבלים (קהלת א ב):

ובמשארותיך. מקום הלישה:

וטעם ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו בלבד ולא בבני ישראל, והנכון בעיני שהוא כמשמעו שיעלו בכל מקום, ובין בגדיו ועל ראשו: