ותעל הצפרדע. שם המין והוא לשון נקבה ומחברתם במ"ם כמו פלגשים:

ג"כ עשו החרטומים רק בלטיהם ויעלו את הצפרדעים. פועל יוצא מהבנין הכבד הנוסף:

העתירו. תפלה לרצות השם בדברים:

התפאר עלי אעשה לך תפארת בעולם שיסורו בעת שתרצה:

וטעם אעתיר לך ולעבדיך, בשבילך ובשביל עבדיךָ כמו אמרי לי אחי הוא (ברא' כ יג): וְאֵחַר הדבר למחר, כי חשב כי כבר הגיע עת סור המכה ומשה ידע:

וסרו. באה זאת המלה מלרע הפך המנהג, וכן "כי שמו אותי בבור", והנה אמר פה ממך, כמו ובכה ובעמך:

ויצעק משה אל ד'. למחר:

חמרים חמרים, כמו חמור חמרותים:

הרוחה, פירשתיו:

והכבד את לבו. שם הפועל, כאילו אמר והכבד, הכביד את לבו:

ותהי הכנם, שם המין והמ"ם נוסף, או הוא תחת ה"א ואיננו שרש, והעד כנים:

להוציא את הכנים, טעמו להולידם מן הארץ:

ולא יכלו. פועל עבר מהבנין הקל, והאות הגדול, כי הנה העפר במקום אחד, והיה הכנים בכל מלכות מצרים, ואין זה מעשה מטה כ"א מעשה עושה ארץ בכחו, ולמה אמר שנית, ותהי הכנם, זה טעמו, כאשר היה הכנם באדם ובבהמה, אמרו החרטומים אצבע אלהים היא, זו מכת אלהי הארץ היא ולא באה ע"י משה, כי הנה המכה גם היא בבהמה: וכבר הודעתיך, כי פרעה ועבדיו היו מאמינים באלהים רק כחשו השם ע"כ חזק לב פרעה:

ובס' תהלות ישלח בהם ערוב ויאכלם (תה' עח מה) והוא מין בהמה דקה, גם יתכן היותה מינים רבים, ע"כ קראה בשם ערוב:

וטעם וגם האדמה, בכל מקום שיהי' חוץ לבתים, גם במדבר:

והפליתי. וטעמו להפריש:

ושמתי פדות. גם זה יהיה אות בתוך אות, כי יכיר הערוב מי הוא מעמי ומעמך, וזה נאמר על מי שהיה במצרים ולא בארץ גושן:

הן נזבח, טעמו כמו הנזבח, וכן הן היתה כזאת:

התל. שם הפועל מהבנין הכבד הדגוש ואם הוא קל, וטעמו לעג:

ויכבד פרעה, הוא חזק לבו: