בא אל פרעה, אל הארמון:

כי אם מאן אתה. תואר השם, ואם הוא יוצא, וכמוהו, ושבח אני את המתים (קהלת ד ב):

דבר, שם כלל:

וימת כל מקנה מצרים. הרוב, כמו וכל הארץ באו מצרימה (ברא' מא נז) והעד בפרשת הברד, ועל כל עשב השדה (פ' כב), והעד במכת הארבה:

ואעפ"י ששלח והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד חזק היה לבו:

פיח הכבשן העולה למעלה, והוא האיד שיתחבר והוא שחור:

גם הפיח ישוב כדמות אבק שהוא עפר על כל מלכות מצרים, גם האבק יהיה לשחין פורח אבעבועות:

אבעבעת. האל"ף נוסף, והפ"א והעי"ן כפול, וכמוהו, מים תבעה אש (ישעי' סד):

גם מלת "לשחין" מושכת עצמה ואחרת עמה, וכן הוא לשחין פורח, שחין אבעבעת, והפסוק השני לעֵד גם הוא הפך זה:

ויחזק ד'. השם אמץ את לבבו בפעם הזאת:

השכם בבקר והתיצב בדרך. שיתכן שיצא ביום מועד ממצרים או לדבר אחר:

וטעם כל מגפותי, שתפחד אתה וכל עבדיך, כי עד עתה לא פחדתם:

ואך. כמו ואכה, וכן "ואט אליו אוכיל":

ולמען ספר שמי. איננו שב לפרעה, דק מלת ספר שם הפועל, כמו "אלה הם האלהים המכים את מצרים" (ש"א ד ח), כי על דרך הפשט טבע פרעה בים, ובמקומו אתן לך עדים נאמנים:

י"א מגזרת מתחזק, ויפרש מסלות לבית ד', כמו "מסעד", וי"א שהוא מגזרת מסילה והטעם דומם, והקרוב אלי שהוא מגזרת "סלסלה ותרוממך" "סלו לרוכב בערבות" וטעמו עודך משתבח, שלבך אמיץ והשם לא ינצחך לשלח עמו:

למן היום הוסדה, פירשתיו:

העז. יאסוף וכן "יושבי הגבים העיזו":

הירא את דבר ד'. בדרש שהיה איוב ולפי דעתי שהיה קודם אלה הימים:

ואשר לא שם לבו. עזב את מקנהו, וטעם הוי"ו כפ"א רפה בלשון ישמעאל ורבים כמוהו וכן, ויאמרו החרטומים אל פרעה (למעלה ח טו):

ותהלך אש, מהבנין הקל מלשון הליכה, וזה הפך תולדתה:

ואש מתלקחת. דבר שלא נראה כן בתולדות הפך בתוך הפך:

ואת כל עשׂב השׂדה. חרב, וכאשר ראה פרעה אותות בתוך אותות עמד הוא עבדיו, וזה טעם מגפותי (למעלה פ' יד):

וטעם העתירו אל ד'. ואח"כ קולות אלהים הידועים ע"כ אמר משה מפני ד' אלהים (פ' ל) וכבר הודעתיך:

כצאתי את העיר. לא התפלל בעיר בעבור אלהיה כי כי כתוב, ובכל אלהי מצרים (למטה יב יב):

ור' יהודה המדקדק הספרדי אמר, כי פי' טרם כמו לא, וכן, הטרם תדע (למטה י ז), על דעת הגאון כי וי"ו והפשתה נוסף, כאלו אמר קודם שתיראו את ד' כבר נכתה הפשתה, ובעבור שאמר לו אפרוש כפי ויחדלו הקולות, רק הפשתה והשעורה לא אוכל להעתיר בשבילם כי כבר נכתה והנכון בעיני, שפי' ואתה ועבדיךָ ידעתי כי בתחלה תיראון מהשם, וטעם טרם, כי טרם שאפרוש כפי תיראון, והטעם כי אחר שיחדלו הקולות לא תירא אתה ועבדיך, וכן כתוב ויכבד לבו הוא ועבדיו (פ' לד):

והפשתה והשעורה נכתה, ספר הכתוב מה שאירע:

אביב, עוד אפרשנו:

גבעל. מלה מרובעת, וי"א שהיא הפוכה, והטעם על גב, והטעם שתי מלות ופי' על דעתי כמשמעה, והיא מלה אחת גם היא אחת בכל המקרא:

נכו, כמו ושפו עצמותיו לא ראו (איוב לג כא) מהבנין שלא נזכר שם פועלו ובהראות זה חנון לאות כי המבולע בכ"ף "מכה" הוא הנון כמשפט חביריו:

אפילות. שהן עוד באפילה: