זכור – הזכור בלב והמבט בעין. והטעם כל הצרה שעברה עלינו קודם הגלות והחרפה שאנחנו בה:

נחלתנו – שדות וכרמים, מכורה לזרים שהם בארצנו:

יתומים – ועוד היינו עם הגרים עלובים כאילו יתומים היינו:

ואין אב - ידוע שמנהג משפחת האב לעזור היתומים:

מימינו – אפילו המים והעצים שאינם ברשות אדם נקנה אותם במחיר רב, כי העיר יושבת במצור מן אויב:

על – ואם אנחנו מביאים המים או העצים, על צוארנו נרדפנו, הצר רדפנו ויגענו חנם, כי לא יניח לנו מה שהיינו מביאים:

מצרים נָתַנּוּ יד – דגשות הנו"ן במלת נתנו תחת נו"ן השרש, כי זאת הנו"ן סימן המדברים. ונתינת היד שבועה וְהִנֵּה נָתַן יָדוֹ (יחזקאל יז יח) והטעם כתקיעת כף כי נשבעו למצרים ואשור ואולי נשׂבע:

אבותינו – זאת הרעה הבאה עלינו בעבור עונותינו שהתחברו עם עונות אבותינו והם נמלטו ולא אנחנו, כטעם פוקד עון אבות על בנים:

עבדים – ועבדינו נותני מס לנו כאדום משלו בנו:

פורק – כמו מציל, כמו ויפרקנו מצרינו (תהלים קלו כד), ושניהם מגזרת מפרק הרים (מ"א יט יא):

בנפשנו – בתחלה היו עבדינו מביאים לחמנו ועתה אנחנו בעצמנו. והישר בעיני שטעמו בסכנת נפשנו וכן כי בנפשותם הביאום (דהי"א יא יט):

עורנו – ואם לא נסתכן להביא לחם נמות ברעב:

נכמרו – כמו יבערו ויקדו. ונכמרו כי נכמרו רחמיו (בראשית מג ל):

נשים – לא די לנו צרת הרעב עד שעינו העבדים נשינו. וכל שכיבה באונס והיא כדרכה תקרא ענוי:

שרים – אין לנו שרים שיושיעו נשינו כי אפילו הם נתלו בזרועם. ויש אומרים כי בידם שב אל העבדים הנזכרים למעלה:

נשאו – בחורים לטחון, ויהיה טחון שם הפועל, כמו נלאיתי נשוא (ישעיה א יד), וכשל כח הנערים בהניע עץ הטחנה. ויש אומרים שהוא כמשמעו, והטעם כי כל מחנה צריכה לטחון ולעצים:

זקנים – מנהגם היה לשבת בשערי ירושלים:

שבת – על הקרבנות שנכרתו:

ומחולנו – המחוללים והמשוררים:

נפלה – בית המקדש מקום השכינה:

על זה היה דוה לבנו – והעין חשכה מרוב הבכי:

על הר ציון ששמם – פועל עבר, כמו כאשר אהב (בראשית כז יד):

שועלים – מנהגם להיות בחורבנות:

הלכו בו – המהלכים, כמו ויחנטו אותו (בראשית נ כו). ויהיה הלכו כטעם הליכה מהבנין הכבד והוא פועל עומד. ובעבור שמצאתי עָרוֹם הִלְּכוּ (איוב כד י) הוצרכתי לדקדוק הראשון:

אתה ה' – ידענו כי מלכותך לא תסור, ולדור ודור אתה יושב על כסא המלוכה:

למה – בעבור שאתה עומד לנצח למה תשכחנו סלה:

השיבנו – לעיר משכן שמך, ונשוב לעבדך כימי קדם:

כי – השיבנו מהרה, אלא אם מאסתנו בעונינו כבר קצפת עלינו קצף גדול. והישר בעיני להיותו כי אם מאוס מאסתנו בעונינו כבר קצפת עלינו יותר מדאי, והוא ברחמיו ירחם עלינו ועל האומללים, ויעמיד השר מיכאל, להליץ טוב על ישראל, ובא לציון גואל: