Ibn Ezra on Proverbs Chapter 30
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דברי אגור - היה בימי שלמה הולך ביושרו יודע דעת ונכבד בדורו, על כן המלך שלמה אסף דברי חכמתו בספרו.
The words of Agur — he was in the days of Solomon, walking in righteousness, knowing knowledge, and honored in his generation, so the king Solomon gathered the words of his wisdom into his book.
בִּן - בחירק כמו בצרי, כמו ריש ורש בן נון בן לילה בן הכות.
son of — bin with a ḥiriq is equivalent to ben with a tsere. See also rish (Prov. 28:19) and resh (Prov. 13:18), bin Nun (Ex. 33:11 et al.), bin layla (Jon. 4:10), bin hakot (Deut. 25:2).
המשא - הנבואה כענין נושא השם לבן אדם.
the burden — the prophecy, as a matter the Name bears upon a human.
נאום - על משקל זבול.
**the saying of —**ne'um is in the same noun form as zevul.
הגבר - הוא אגור כענין שגברה חכמתו.
the man — (ha-gever), that is, Agur, since his wisdom was great (gavra).
אתיאל ואוכל - היו חכמים חברי אגור או תלמידיו.
Itiel and Uchal — were sages, fellows or students of Agur.
פרוש אחר: בן יקה - בן יקהת עמים, כי בשביל דוד נאמר לבן: שלמה בן יקה וקהלת ואגור - הוא נאם הגבר לאיתיאל בדבר הנשים והסוסים שאמר: ארבה ולא אסור לבבי ואוכל, כי בער, איתיאל מתנחם אח"כ ואמר: עשיתי כמי שלא למד חכמה ולא ידע דעת שחקים ובקש קהלת שידע במשפט להצדיק ולהרשיע בלא עדים ולא אמרה תורה אלא על פי עדים, ועל זה נאמר: בקש קהלת וגו' שיענה מן השמים ולא היה לו כן, או אמר וכתוב: יושר דברי אמת, בשביל התורה כל אמרת אלוה צרופה אל תוסף וגומר, ואני לא שאלתי דבר נכון ששאלתי דבר שלא היה לי לישאל, כיצד היה לו למשה שעלה שמים וירד ואהרן שאסף רוח שנא' ויעמוד בין החיים ובין המתים ואליהו שצרר מים בשמלה ויהושע שהקים כל אפסי ארץ שמש בגבעון דום?!
Another interpretation: son of Yaqeh — a son of peoples' obedience (yiqhat 'amim). For regarding David it was said of his son, Shlomo, son of Yaqeh, and Qohelet, and Agur — that is, the saying of the man to Itiel — about the matter of women and horses (Deuteronomy 17:16-17), as he said: "I will increase, but my heart will not stray, and I am capable,"1 which was foolish. Itiel repented after that and said, "I acted as one who had not learned wisdom nor known heavenly knowledge." And Qohelet sought knowledge in judgment to acquit and convict without witnesses, but the Torah says only with witnesses. And about this it is said Qohelet sought (Eccl. 12:10) — i.e. that he be answered from heaven, but it was not so. Or the verse says upright words of truth (ibid.) for the Torah: every word of God is forged, do not add etc. (Prov. 30:5-6). "But I did not ask the right thing, for I asked what was not mine to ask." What was he compared to Moses who went up to heaven and went down (Prov. 30:4), or Aaron who gathered the winds (ibid.), as it is said, and he stood between the living and the dead (Num. 17:13), or Elijah who bound the water with a cloak, or Joshua who established all the earth's ceasings — Sun be still in Gibeon (Joshua 10:12)!?
מי הוא שעלה שמים וירד - כלומר שיש בו כח לעלות אל השמים הגבוהים ולרדת אל הארץ שהיא לעומק, לא אדענו בחכמתי.
Who is it who ascended to heaven and descended? — that is to say, that he has power to go up to the high heavens and descend to earth which is of a depth I do not know with all my wisdom.
בחפניו - כדי שיבין השומע כי חפניו וידיו הם רצונו או שכלו, כלומר שיאסוף הרוח שלא תהיה נושבת.
With his palms — that the listener understand that his palms and his hands are his will or his cunning, that is to say that he would gather the wind that it not blow out.
מי צרר מים - כאילו צררם בעבים הדומים לשמלה להמטיר על הארץ.
Who bundled the waters — as if he bundled them in clouds, which are like a cloak, to rain down on the land.
כל אפסי ארץ - שלא ימוטו, והאפסים הם הקצוות העומדות על בלי מה.
All the earth's ceasings — that they not fail, and the ceasings are the ends which stand upon the void.
מה שמו - כי בניהם לא הגיעו לשמם ולדעתם, אף אני שאני מהם, ועתה שתים שאלתי מעמך.
What is his name — for their sons did not reach their name and their knowledge, even I, as I am one of them! and now I ask two things of you.
מה שמו ומה שם בנו - שידעהו בחכמתו.
What is his name and what is his son's name — that he know it in his wisdom.
כי תדע - אתה אתיאל אדם או בנו, הגד לי שם אחד מהם שידעהו. והטעם: אינו יכול לדעתו ואין בנבראים שידעו בחכמתו.
For you know — you, Itiel, a man or his son, tell me one name of theirs that you know. And the meaning: he cannot know it, and no creations know His wisdom.
כל אמרת אלוה צרופה - כענין: אמרות ה' אמרות טהורות והם המצות הצרופות כזהב המזוקק ובהם חכמת יראת השם ואין ראוי להתעסק בזולתה, על כן אל תוסף על דבריו אתה איתיאל, כענין לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו.
Every word of God is forged — meaning, the words of the LORD are pure words, and they are the commandments forged like pure gold, and among them are wisdom of the fear of the Name, and it is not worth it to engage in anything else. Thus do not add to its words (Prov. 30:6), you, Itiel, i.e. do not add to it nor remove from it (Deut. 13:1).
מגן - המ"ם נוסף, וכן מנגן כמו משברי אל.
A shield — the initial mem in magen is not part of the root, as in menagen (musician), mishberei el (divine waves).
אלוה, אל, שתים - [ה-ז] ג' דבקים, ע"ד תפלה.
God, do not, two — all three verses are connected, in the manner of prayer.
תוסף - מורכב מן יסף וספה שהוא ספות החטאת, והעד עליו השבא אשר תחת הסמ"ך. והפרוש אחר: והמורכב הוא מן תוסף ומן תוכף על משקל ירד. ועתה אשוב לפרש ואומר כי דברי החכם הם ז' חלקים וכלם ע"ד מוסר וכל חלק מד' דברים לבד שתים שאלתי וכן נהגו חז"ל באמרם ד' מידות באדם ד' מידות בתלמידים ובתוך אלה ששה פסוקים הדבקים ספר ד' יסודות והם שמים הן יסוד האש שהיא חמה ויבשה ורוח יסוד הלחות והחום ומים קרים ולחים וארץ יסוד הקור והיבושת, וכן הפירוש, דברי עומד במקום שנים כאלו דברי אגור דברי המשא והנבואה כענין עצת אחיתופל, כאשר ישאל איש בדבר האלהים, נאם הגבר יתכן ששאלוהו דברי חכמות אלהיות איתיאל ואוכל והגבר השפיל עצמו ואמר להם: איך תשאלוני כי אני בער יותר מאיש ואפילו בינת אדם אחד אין לי, ולא למדתי חכמה על ענין האלהי ולא דעת אל אדע, כלומר אין לי חכמה ודעת.
פן יוכיח בך - בעניין שעבר על מצות לא תעשה.
ונכזבת - תהי נכזב בהתעסקך בחכמה אחרת זולת חכמת מצותיו ונכזבת כענין: בנים כחשים ונקראו כן ממרים פי השם.
שוא - כמו שקר.
ודבר כזב - שלא אהיה עד כזב. וי"ו ועושר. תחת או, הטריפני מן ויהי טרף בביתי.
חקי - הראוי לי להעמיד בו הנפש.
וכחשתי - זהו ואמרתי מי ה', כענין: לא ידעתי את ה'.
ותפשתי - שאשבע על הגנבה, ואתפש בשבועת שם אלהי לשקר, והתפישה בהזכרת השם.
אל תלשן - בפסוק הזה הזהיר מן הרכילות והזכיר עבד הבורח, כי קשה מכל הרכילות.
אל תלשן - אל תגלהו ותודיעהו בלשונך והוא עבד הבורח מהאומות ע"ג לארץ ישראל להתגייר, שלא ישיבוהו לו, שנא' עמך ישב בארצך.
עבד אל אדניו - שניהם אינם ישרה כענין לא תסגיר עבד אל אדניו ושם הזכיר שלא ילשינהו אל אדניו.
ואשמת - וכבר אשמת בעבור שברח אליך לכבוד השם, לחסות תחת כנפיו.
דור דור, דור, דור, לעלוקה - [יא-טו] מי דור אביו יקלל מצואתו לא רוחץ - ד' דברים אלה דבקים בפירוש עם ד' בנות, והעד על זה: דור אביו יקלל עין תלעג לאב לעלוקה כמו עוות וראוי להיות עקולה מן משפט מעוקל והיא תהפך כמו: כשב כבש ירעף יערוף ושתים ושלש דרך אריכות:
לא יברך - כי גמלתו וראויה לברכה. ויש דור שהוא טהור ונכבד בעיניו ומצואתו לא רוחץ, כלומר ומי שלא יוכל לרחוץ את בשרו מצואתו ואיה ירחץ לבבו מרעתו, ויחשוב שהוא טהור?! רמז למתגאים.
חרבות - העשוקים האביונים.
לעלוקה - כענין העקולים והעוותים שעושין הד' דורות, יש בנות ותולדות ד' אשר בם ידינם השם.
בנות - תולדות, כלומר שהשם הולידם וכן בנותיו והון טעמו ממון. פרוש אחר: כמו רב לך הונך, ליקהת מן יקהת עמים וטעמו לחבור אם ופירוש: יש דור שאביו יקלל וראוי לכבדו.
שאול - שישליכו בו הדור המקלל וימותו בלא עתם, כענין: מקלל אביו ואמו מות יומת:
ועוצר רחם - שיעצור הרחם פה הבטן ולא יולידו, בעבור הדור שלא רוחץ מטומאת זנות, ושלא יהיה לו בנים ולא יהיה לו זרע.
וארץ לא תשבע מים - באין מטר ויבשו זרועים ויהיו מושפלים הגאים והרמים ברעב.
ואש - היא היורדת מן השמים לאכול הדור האוכלים העניים ועושקים האביונים, כאש שירדה עליהם בימי אליהו, וכן: ותצא אש מלפני ה'. או האש רמז לחום המייבש, כאש ולא ירד הגשם והזכיר האב והאם פעם שנית, כי זה הדור הלועג והמקלל רע מהג' דורות ועין שתלעג לאב המוסר אותו ותבוז לחברת אם המיסרת אותו, יהי חלל וינקרו עיניו עורבי נחל, שאין מרחמין על בניהן ולא יאסף לקבורה, כי המכבד אותם יאריכון ימיו.
בני נשר - שירחמו על אבותם ובניהם.
ושלשה, דרך, כן - [יח-כ] ג' דבקים:
נפלאו - נעלמו.
הנשר - לא אדע איך הוא מעופף ברקיע באויר השמים והוא לא ידע אנה ינוח על הארץ.
פרוש אחר: דרך הנשר - שלא יעזוב אחריו דרך שיראה אדם מאין עבר וכן כלם.
ודרך נחש - איך יתכן ללכת על סלע בלי רגלים ואינו יודע באי זה מקום יוכל לנוח.
ודרך אניה בלב ים - המסתכנת לעבור בלב ים ולא תדע לאי זה מחוז יוליכנה הרוח.
בעלמה - בזנותו עמה שלא יירא מהשם בעברו על מצות לא תנאף ולא יתבונן סופו.
ומחתה - מן מחיתי כעב וכן הפירוש: ד' הם שנפלאו ממני ולא ידעתי אותם בחכמתי.
ג"כ דרך אשה מנאפת – למה לא תירא מהשם כי הנשים בכלל האנשים וכאשר אכלה ומחתה מאכל מפיה, כדי שלא תדע שאכלה, כן תזנה ותכחש ואמרה: לא פעלתי און והאדם ראוי להשמר ממנה.
אשה מנאפת - יכול בעלה מכסה דבר בשתים ואחר בשלש ואחר בארבע.
תחת - בעבור רגז הארץ, רמז לעם הארץ.
תחת עבד - שהמליכו השם עליהם בעבור חטאם ואינו מרחם על משלו ירגזו העם.
ונבל - בהיות שבע ומושל בעבור פשעם.
ותחת אשה - כאשר היא בעולה, כי תשנא את שונאיה שמאסוה ולא יכילוה, על כן יפחדו. ויתכן שנבעלה בעבור עון שונאיה.
ושפחה - שהיא יורשת גבירתה ומושלת עליה בגלל פשע הגברת, על כן ראוי לאדם להישמר מעון ולא ימשלו הנבזים על הנכבדים.
ארבעה - חמשה פסוקים דבקים.
קטנים - קטנים מן הנבראים בארץ.
מחוכמים - והשם החכימם לעשות כן.
לא עז - שאין כח בהם.
ויכינו - מאכלם כפי יכלתם.
לא עצום - טעמו רב, כמו: וירבו ויעצמו.
בסלע ביתם - להסתר שם.
חוצץ - פועל עומד, כמו יורד כמו: חדשיו חוצצו, כלומר נקבצו ונאספו כענין: כי מלאו ימי וכן ויצא חוצץ יצא מאוסף ומקובץ כענין: אסף החסיל. פרוש אחר: מן חצצון תמר.
שממית - שם חיה. ויתכן שהיא החיה הנמשלת לאדם בצורה ובדמות והעד שהיא חיה בידיה תתפש, כלומר שתופשת מה שיתנו לה, היא נמצא בהיכלי מלך בעבור חכמתה, ואלה הד' הם מחוכמים והנוצר ראוי ללמוד מהם דרך ארץ.
שלשה - ה' דבקים: ג' וד'. דרך אריכות.
צעד ולכת - כפל, כלומר שהולכים בנחת.
ליש - מטיב לכת, בעבור שהוא גבור ואינו מפחד מבהמה כאריות ונמרים ודובים, ולא ישוב מפני כלם, כי הוא גיבור מכלם.
זרזיר - שם חיה סמוך למלת מתנים - כלומר זרזיר ממתנים והזכירו כי הוא קל ברגליו וייטיב לכתו, כי בעת הצורך יוכל להשיג טרפו.
פרוש אחר: דבורים. פרוש אחר: נשר, או תיש ייטיב צעדו בלכתו, כי הצאן לא תעבורנה לפניו והענין כעתודים לפני צאן.
אל - איננו לשון פיוס.
קום - פעול, כמו סוג לב, כלומר שאין אדם קום להלחם עמו אז ייטיב צעדו, כי בעבור צדקו אין שטן מוקם כנגדו.
אם נבלת - לנגד איתיאל ואוכל דבר ואם זמות שים יד לפיך ואל תדבר. פרוש אחר: אם נבלת - המלה לשון עבר תחת עתיד. והטעם: אם תהיה נבל, כלומר אם תעשה נבלה בעת שתתנשא למלוכה.
או אם זמות – וחשבת לעשות נבלה, שים יד לפה ולא תעבוד המזמה. פרוש אחר: ואם עברת שחשבת להתנשא לפניו.
ואם זמות - שים יד לפיך.
פרוש אחר: אם נבלת - חשוב בלבך בהתנשא בעזר הבורא.
ואם זמות – בעבור רשעך שים יד לפה.
מיץ - ג' שרשים: האחד אפס המץ, והשני ימצו וישתו, והשלישי למען תמוצו,
ומיץ החלב והאף - הטעם בהמץ אחד מאלה, יצא מהם הדבר העומד בכח לצאת על ידי מעשה, כחמאה והדם ואפים, יקראו נחרים בעבור שיראו בהם וטעמו כן מיץ אפילו שיחרה אפו בכל עת, כאילו ימיצנו המיץ יוציא ריב, כלומר שיריב עם בני אדם ורצה לומר הזהר מן הנבלות, כי הוא גורר הכעס והכעס גורר המריבה.