ויהי עתיד מפועל קל ומשפטו ויהיה והוי"ו משיב אותו ללשון עבר ובא מן ויהיה ויהי בחסרון הה"א למ"ד הפועל כמו שבא מן ויחיה ויחי יעקב:

בימי אחשורוש. ר"ל בזמן אחשורוש. ואמ' כי המעשים שיבואו בזה הספר היו בזמן המלך שהיה שמו אחשורוש ובעבור שאולי היה מלך אחר ששמו אחשורוש באר ואמ' הוא אחשורוש שמלך מהודו ועד כוש. והודו וכוש הם שני גבולי ארצות מלכותו. ויכול להיות שהיה אחשורוש אחר שלא נתפשט מלכותו כהתפשטות מלכות זה. לזה אמ' הוא אחשורוש שמלך מהודו ועד כוש שהיו תחת ממשלת מלכותו שבע ועשרים ומאה מדינה. ומדינה כוללת תחתיה ארצות רבות וכל מדינה נבדלת מחברתה בלשון ובכתב והענין שאע"פ שהם תחת כתב אחד ולשון אחד מכל מקום בעבור ריחוק המדינות זו מזו יתחדש קצת שינוי בלשון ביניהם לדמיון מה שישתנה לשון אנשי ספרד ואנשי צרפת ושאר הלשונות שהם תחת לשון אחד זו מזה. וכן בענין הכתב אע"פ שכולם הם תחת מכתב אחד מכל מקום יש הבדל בצורת האותיות שיכתבו בה במדינה אחת ובין האותיות שיכתבו בה במדינה אחרת אע"פ שהן הם עצמם האותיות שיכתבו בהן שתי המדינות כמו שאנו רואים שהאותיות שיכתבו בהם אנשי ספרד מאומתינו נוטות מעט מצורת אותיותינו אע"פ שהמכתב אחד וממה שיורה על זה שאמ' שכל מדינה היא שונה בקצת ממדינה אחרת בלשון ובכתב הוא אמרו בזה הספר וישלח ספרים אל כל מדינות המלך אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו. הורה שיש קצת שנוי בצורת האותיות ובלשון שלמדינה אחת ממדינה אחרת וזה מבואר:

ובאמרו שבע ועשרים ומאה מדינה. דרשו רז"ל שהמאה מדינות מכלל השבע ועשרים ומאה היו ביבש' והשבע עשרים היו איים מאיי הים. ומצאו גדולי הדור רמז לזה העניין בפסוק וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים. והעניין שמספר המדינות שהיו לו על הארץ כלומ' ביבשה היו מאה כמספר מ"ס והכ"ז מדינות שהיו לו בים היו כמספר ואי"י שהוא כ"ז. והזמן שהיה בו זה אחשורוש הוא אחרי שעלתה הגולה מבבל בימי כורש מלך פרס. וכן מצינו שבימי דריוש בן זה אחשורוש כתבו שטנה אותם שרצו לערער על השלמת בניין עיר ירושלים. וזה אחשורוש מלך על מלכות מדי ועל מלכות פרס שבתחילה היו שתי מלכיות ומלך דריוש הזקן על מלכות מדי. וכורש על מלכות פרס אמנם אחרי שנתחתן כורש עם דריוש בסוף מלכות בבל והחריבו בבל בימי בלשצר שבו שתי המלכיות מלכות אחת וזה אחשורוש שהיה מבני בניהם מלך על שתי המלכיות ולכן אמ' חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו. ויכתב בדתי פרס ומדי וכיוצא בזה. ויש אומ' שהוא ארשחתסתא. ומלת אחשורוש וכיוצא בה מן השמות הבאים בזה הספר לא נדע להם גזרה אע"פ שאפשר שהם נגזרות מעניינם לא התבארו לנו אמנם נוכל להבין בעבור שמצאנו אחשדרפנים. אחשתרנים שמלת אחש ישימוה בקצת שמות פרסיות או מדיות על הדרך שנוהגים העבריים לשים בתחלת השמות אל כמו אלנתן אלעזר אלצפן אלחנן וכיוצא בהם או על הדרך שאנו משימים אחי כמו אחירע. אחיטוב. אחימלך או אבי כמו אביאסף. אבימאל. אבירם. וכן יו"ד ה"א כמו יהושע. יהורם. יהואחז. יהונתן וכיוצא בהן. ומו שיש הוראה בקצת השמות העבריות כן אולי יש במלת אחשורוש אחשתרני' אחשדרפנים קצת הוראה מורה גדולה ומעלה וכאלו מלת אחשור' מורכבת מן אחש ומן ורוש ואם היינו יודעים לשון מדי ופרס היינו יכולים לדעת הוראת המלות הנזכרות על בוריים:

וממה שצריך להודיע הנה בתחיל' הספר הוא שצריך לחקו' הסבה מדוע לא נכתב בספר הזה שם מן השמות הקדושים והיה ראוי הספר הזה להיותו כולו מלא מהודאות ותושבחו' וספור חסדי הש' ית' שהפליא חסדו עם הדור ההוא לרוב הניסים והנפלאות שהראה להם האל ית' והסבות שסבב להצילם. ויש לומ' בתשובת השאילה הזאת שכל זה היה בכוונת מכוון והוא שהמלכים הראשונים שהיו בדורות ההם היו בתכלית הגאות והיו מיחסים הטובות והרעות שהיו מתחדשים בזמנם אל גבורתם ויכלתם וחכמתם לא היו מיחסים אותם אל המסבב הראשון שהוא עלת העלות וסבת הסבות וכן תמצא שקצתם היו מיחסים אליהם אלהות והיו מצוים שיעבדו ומי שלא הגיע מגאותו לצות שיעבד היה רוצה לפחות שיעבד אלוהו ושייחסו הטוב והרע הבא במציאות אל אלוהם ולפיכך ראה מרדכי בחכמתו לחבר המגילה הזאת דרך ספור כאלו לא היתה שם סבה אחרת רק מקרה שקרה כך. כי אלו רצה לייחס אותם לבורא ית' אולי היה מכעיס המלך בזה. וגם אולי מי שהיה רוצה להעתיקה אל לשונו היה מייחס הכל אל אלהי העמים כמו שעשו הכותים שכתבו תחת בראשית ברא אלהים ברא אשימה ולפיכך ראה בחכמתו לכתוב ספור העניין בלבד כאלו היה מעשה שאירע כך ולא הזכיר היות שם סבה אלהית:

אמר כי בזמן ההוא בתחלת מלכותו כשנתיישב והתחזק בכסא המלוכה וקבע עיר מושבו בעיר ששמה שושן הבירה וזה היה בשנה השלישית למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו. וזה המשתה שעשה בשנה השלישית למלכו לא באר הבתו' הסבה ויכול להיות שאז הניח לו השם מכל אויביו מסביב ואז שקט ממלחמת הודו וכוש כי גבור היה ויורה על זה וכל מעשה תקפו וגבורתו. או נשא אז ושתי המלכה והוא הפי' הנכון בעיני ויורה על זה אמרו ביום השביעי כטוב לב המלך ביין וגומ' להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכת' מלכות להראות העמים והשרים את יופיה כי טובת מראה היא כי זה יורה שהעמים והשרים לא ראוה עדיין כי נשאה מחדש ואולי באה ממקום רחוק ואפי' אם ראוה פעם אחת או שתים לא ראוה לרצונם שידעו אם יופיה כליל ולכן רצה המלך להראות העמים והשרים את יפיה. ואמרו ביום השביעי כטוב ר"ל ביום השביעי לנשואיה ואותם השבעה ימים היו בסוף השמוני' ומאת יום. כאמ' ובמלאת הימי' האלה עשה המלך וגומ' משתה שבעת ימים. כי אחרי שקרה זה הענין שאמ' להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה ונטרדה ושתי ממלכותה לא נעשה עוד משתה אם כן המשתה והשמחה שהיו שמונים ומאת יום היו לפני הנשואים ובגלל נשואי ושתי:

עשה משתה הסעודה הכוללת המאכל והמשתה קורא בלשון משתה בעבור היות השתיה עקר הסעודה כי יין ישמח לבב אנוש:

חיל פרס ומדי כבר ביארנו כי זה אחשורוש מלך על מדי ועל פרס ובא מן חיל חֵיל בצירי כמו מן בית בֵית יי ומן זית זֵית שמן ומן שיש עמודי שֵש וכיוצא בהם:

הפרתמי' הם אנשים נכבדים גדולי המעלה ויורה על זה אמרו ומזרע המלוכ' ומן הפרתמים ולא נדע אם המלה פרסית או ערבית כי לא מצאנוה רק בספר דניאל ומגילה. וכתב אבן גאנח הפרתמים הם השרים הגדולים המיוחסים:

ושרי המדינו' הם שרי הנצבים שהעמיד על כל מדינה ומדינה:

ואמרו לפניו ר"ל עשה משתה לכל שריו ועבדיו ולחיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות שהיו לפניו כלומ' שבעבו' מעלתם היו יושבים לפניו ואפשר שעל הפרתמים ושרי המדינות בלבד אמ' שהיו יושבים לפניו גם אפשר שמלת לפניו דבקה עם עשה משתה כלומ' עשה משתה לפניו לכל שריו ועבדיו ולפרתמים ולשרי המדינות:

בהראותו את עושר כבוד מלכותו דבק עם עשה משתה לכל שריו ועבדיו כלומ' עשה משתה לכל הנזכרים בעת שרצה להראות את עושר כבוד מלכותו. או יהיה באור בהראותו בעבור הראות את עושר כבוד מלכותו. ופי' עושר רבוי ור"ל בהראותו את רבוי כבוד מלכותו או ר"ל את עשרו וכבוד מלכותו:

ואת יקר תפארת שם בתוספת תי"ו בראש ובסוף וכמוהו תלבושת תפלצת ודומ':

ימים רבים ר"ל שעש' משתה לכל שריו ועבדיו ימים רבים ופי' אחר זה כי הימים רבים הנזכרי' היו שמונים ומאת יום שהם ששה חדשים ואין הכוונה שעשה משתה לכל אדם ששה חדשים רק בעבור שרצה שזה המשתה יכלול כל אנשי מלכותו עשה לאנשי מדינה אחת משתה ימים ידועים ואחר זה עשה משתה לאנשי מדינה אחרת זמן ידוע עד שבששה חדשים השלים לעשות משתה לכל גדולי מלכותו:

ובמלאת הימים האלה. ר"ל ובתשלום הימים הנזכרים שהם שמונים ומאת יום עשה משתה שבעת ימים לכל העם אשר בשושן הבירה שהיא עיר מלכותו וזה המשתה עשה בחצר גינת ביתן המלך שזה החצר היה מספיק לאנשי עירו בלבד ולכן הזכיר בזה בלבד שהיה בחצר גנת ביתן המלך מה שלא הזכיר כן בשאר כי שאר הסעודות עשאם בכל העיר לרבוי האנשים שהיו שם:

ומלת ובמלאת נכתבה באל"ף ונקראת בה"א כדין כל בעלי הה"א בסופם כמו בעשות בכנות כן אתה קורא במלות ובעבור כי זאת המלה נשתמשו בשתי ענינים בה"א בסופה כמו שאמ' מלו תוכך. ובאל"ף בסופה על כן כתבוה בבעלי האל"ף וקרואה בעלי הה"א כי אלו נקראת כבעלי האל"ף היה אומ' במלו את על משקל שנאת:

הנמצאים מלה זרה בדקדוק כי באה הצד"י בשוא וכמוהו הבדרך אבותיכם נטמאים:

בשושן הבירה שושן הוא שם העיר. ובירה הוא שם חצר המלך וייחס כל העיר אל הבירה ואמ' שושן הבירה למעלת הבירה ההיא:

למגדול שבעת ימים. בא התי"ו שלא בסמיכות ומשפטו שבעה ימים:

בחצר גינת ביתן המלך. אמ' כי הסעודה שעשה לאנשי עירו עשאה בחצר שהיא בתוך הגן שאחרי בית המלך ומלת חצר וגנת הם סמוכות. וביתן אפשר שהוא שם נגזר מן בית ובעבו' שהיו בתי המלך בתים רבים. קורא כללם ביתן המלך. ור' יונה פי' ביתן מן מבית ומבחוץ וכל אחוריהם ביתה. ואמרו שב מגינת הביתן ר"ל בחצר הגנה הפנימית ובא ביתן סמוך ומוכרת סמוך זה והמוכרת והמלך שב מגינת הביתן ואפשר שרוצה בו ביתן בית המלך ובא קצר:

חור כרפס ותכלת אמ' כי בחצר גינת ביתן המלך היו שם פרושים בגדים נכבדים לכבוד ולתפארת להגן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וחור כרפס ותכלת הם שמות בגדים נכבדי' וכל אחד מהם אחוז בחבלי' שלבוץ והוא השש הנכבד שבארצות ההם ובחבלים של ארגמן כלומ' חבלים שלבוץ או שלמישי וכיוצא בו צבועים בצבע ארגמן:

כרפס פירשו בו מישי ואינינו בעיני כי אם מין ממיני הצבעים:

וארגמן ובלשון ארמי ארגמנא דלבש והוא צבע אדום ובערבי ארגו"ן והוא ידוע:

על גלילי כסף ועמודי שש אמ' הבגדי' הנכבדי' הנזכרי' שהיו פרושים למסך אחוזים בחבלים שלבוץ וארגמן והיו נתונים על גלילי כסף והם לדמיון מרכבות קטנות נוסעות ממקום למקום והיו עמודים שלשיש נתונים על הגלגלים ההם ועל אותם העמוד' היו פורשים הבגדים הנזכרים והיו קושרים אותם באותם העמודים עם חבלי בוץ וארגמן. והסבה שעשה גלילי כסף כדי שיוכלו להסיעם ממקום למקום כפי נטיית השמש ועלייתו וירידתו:

ומלת חור פירשו בה מן לובן שתרגו' לבן חיוור וכן חורי יהודה כלומ' בגדים נכבדים לבנים. ויש שפירשו חור מן ויקוב חור בדלתו והם מסכים ממישי עשויים לדמיון הרשת ונקביה דקים ביותר שאינם מעכבים האורה והם חוצצים בעד הזבובי' והשרצים הפורחים באויר ואם יהיה חור מן חור יהיה פעול כמו סוג לב. חום בכשבים. מול בערלה:

כרפס לא ידענו לו דומ' והוא שם לבגד יקר. או ר"ל בגדים צבועים בצבע דומה לכרפס והוא הדמות הירוק. והיו כולם בגדי מישי:

אחוז בחבלי באה החי"ת פתוחה בפתח גדול להבדיל בינו ובין חבלי יולדה:

ותכלת בגד נכבד צבוע בצבע תכלת:

ועמודי שש. ר"ל עמודים משיש ובא מן שיש שש כמו מן זית זית שמן כאשר כתבנו:

מטות זהב וכסף אמ' כי היו שם מטות פרושים עליהם בגדים מרוקמ' בזהב וכסף. או הזכיר שגוף המטה שבגדי המטה נתונים עליה. לא היו מעצים רק היה מזהב וכסף. והרצפה שהמטות היו עליהם היתה של בהט ושש ודר וסוחרת:

ומטות שם נגזר מן נטה. ומשפטו מנטות מנטה כמו חטה שמשפטו חנטה ויורה על זה אמרו בלשון ארמית חנטין ונקרא מטה לפי שהאדם נוטה אליה ומיסב עליה. גם אפשר היות שורש מטה מטות מטט ובא על דרך סבה סבות דבה דבות מדה מדות מן סבב ודבב ומדד:

רצפת מן מרצפת אבנים:

ובהט הוא שם למין ממיני השיש. ולכן סמך אותו למלת ושש שהוא השיש. שדרך האנשים לרצף הקרקע במינים שונים ממיני השיש וכן ודר וסוחרת הם שמות לאבנים שדרך האנשים לרצף בהם חצרות המלכים. ואפשר כי חור כרפס ותכלת דבק עם בהראותן את עושר כבוד מלכותו ונכנס פסוק ובמלאת הימים האלה ביניהם:

והשקות מקור מהבניין הכבד הנוסף או יהיה כמו הרבות גנותיכם שעניינו רבוי גנותיכ' ועניינו וההשקאה שהיו משקי' האנשים היה בכלי זהב ולא תחשוב שכל הכלים שהיו משקים בהם האנשים היו על צורה אחת רק היו כלים רבים בצורות שונות. וכאלו אמ' וכלים שונים מכלים. ושונים הוא שם התואר. כדמות פעול. וכן ועם שונים אל תתערב. ור"ל וכלים מכלים היו משונים. ואם שונים הוא פועל יוצא. יאמ' כי המשקים היו משונים. כלים מזהב תמיד לרוב כלי זהב שהיו לו:

והסבה שאמר והשקות בכלי זהב ולא אמ' והשתיה בכלי זהב לפי שאין דרך המסובין להניח לפני כלי זהב אמנם דרך האנשים להשקות האנשים עם כלי זהב כדי שהכלי זהב לא יצאו מתחת ידי המשקים:

ויין מלכות ר"ל יין מעולה ביותר שדרך המלכים לשתותו. והזמין ממנו רב כלומ' הרבה כיד המלך. ר"ל כפי השגת יד המלך או ר"ל בכח המלך. כי הכח ביד יראה:

והשתיה על משקל בכח האכילה ודגשות היו"ד בעבור היוד המובלע שהוא תחת ה"א השורש. ר"ל וענין השתיה לא היה מי שיאנוס האנשים ויאמ' להם שיעשוה כדת ובמשפט ולא דרך זוללות וסבאות רק היה עניין השתיה תלוי בבחירת כל איש מהם. כי כן יסד המלך. כלומר כי כן קבע וגזר ועשה יסוד דת קבוע המלך על כל רב ביתו לעשו' כרצון איש ואיש. והעניין שצוה על כל גדולי ביתו והם מנהיגי הסעודה שיניחו על כל איש לעשות כרצונו ויהיה עניין הפסוק כן והשתיה לעשות אותה כדת לא היה שם אונס ומכריח בזה. ויש מפרשים והשתיה היתה כדת כלומ' שכל אדם היה שותה לרצונו ולא היה שם איש שיאנוס האנשים לשתות יותר מרצונם והוצרך לומ' זה מפני שעוד היום מנהג בקצת מלכיו' כשיזמנו איש לשתות יתחיל לשתות הגדול המזמן והאיש המזומן הוא מוכרח לשתות פעם ופעמ' ושלש כשיעור מה שישת' הגדול ההוא. ולכן אמ' הנה כי כל איש היה רשות בידו לשתות לרצונו ולא היה שם אונס ומכריח לשתות שלא ברצונם.

ומלת רב ר"ל גדול והיא מן רבי המלך. קרית מלך רב:

גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים. ר"ל עשתה משתה לנשים בית המלכות ר"ל בבית המלכות ובא בית בחסרון הבי"ת כמו כי ששת ימים עשה יי' שענינו בששת ימים וכן הנמצא בית יי' ורבים בהם ואמ' גם בעבור המשתה שעשה המלך לאנשים:

ר"ל ביום השביעי שהוא היום האחרון מן השבעה ימים שעשה המלך משתה לכל העם הנמצאי' בשושן הבירה למגדול ועד קטן משתה שבעת ימים. כטוב מקור מהבניין הקל מהפעלים השניים או ר"ל כשהיה טוב לב המלך בסבת היין ששתה. והטובה הזאת אינה על הדרך האמתי אמנם נראה בעיני השכור והשתוי שיהיה אז לבו יותר טוב ממה שהיה קודם השתי'. ור' אברהם פי' כטוב פועל עבר יחיד מגזרת מה טובו אהליך:

חרבונא הוא שם פרסי כשאר השמות ויש שפירשו שהיה שמו חרבונא בעבור שהיה חרבו שלהמן במהרה כי נא הוא עתה ורבותי' ז"ל שאמ' כי הוא אליהו כוונו לומ' שעשה מעשה אליהו ודבר טוב באמ' גם הנה העץ וגומ':

שבעת הסריסים הם השרים הנכבדים כי סריס ימצא בענין הגדול והשררה כמו ויקנהו פוטיפר סריס פרעה והוא לא היה סריס כי היה לו אשה. וכן והיו סריסים בהיכל מלך בבל שעניינו גדולים ומשרתים והם דניאל וחביריו:

המשרתים את פני המלך. ר"ל המשרתים לפני המלך. ואפשר שאמ' את פני לרמוז שהשבע' הנזכרים היו משרתים גוף המלך ממש והפנים יבואו במקום העצמות:

להביא את ושתי המלכה. דבק עם אמ' למהומן כלומ' אמר למהומן וחביריו שיביאו את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות:

לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים. ר"ל לבוא בעבור דבור המלך אשר שם בפי הסריסים שיצוו לה זה הדבר בשמו. ואפשר כי צווי המלך היה כתו' על קלף ונתנהו בידם המלך להוליכו לאשתו ולכן אמ' לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסי' ולא אמ' אשר בפי הסריסים והסבה שמאנה המלכה ללכת שם בדבר המלך בעבור שאולי ידעה שכרות המלך ויראה ושתי ללכת לפניו בעת שכרות כן בסבת שכרותו תצוה אליו לעשות דבר נבלה לפני השרים ואמ' בלבה כשיעבור שכרותו ידע כי דרך שכרות עשה הצווי ההוא ולא יחוש עליו. גם אפשר שלא היתה דרך נשי מקומה ללכת בין האנשים כאשר צוה המלך. כי דרך קצת מקומות שהנשים מסתתרות. ועל הכל כי מאת הש' היתה סבה לחזק לבה לבעבור תמלוך אסתר להצלת ישראל:

וחמתו בערה בו. ר"ל שחמתו היתה בקרבו כאש בוערת:

לחכמים יודעי העתים. ר"ל שהם יודעים העתים שעברו על המלכים הקדומים. או ר"ל שהם יודעים המנהגות והראוי לעשו' בכל המעשים המתחדשים לעתים חלוקים. והנכון שהחכמי' יודעי העתים הם הדיינים והשופטים והראיה על זה הוא אמרו כי כן דבר המלך לפני כל ידעי דת ודין. ויש מפרשים יודעי העתים חכמי המזלות. ועתים ועת שרשם ענת וממנו אמ' התרגום וכענת ודגשות עתים וכן עתי עתך עתו להביא הנו"ן עי"ן הפועל:

כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין. ר"ל כי כן דרך המלך להביא כל דבריו ועסקיו לפני כל יודעי דת ודין שהם יבחרו לו הטוב. ודת הוא המנהג כמו והשתיה כדת. ודין הוא הצדק והמשפט:

והקרוב אליו ר"ל והחכמים יודעי העתים שהיו קרובים בעבור מעלתם אל המלך היו אילו כרשנא שתר וגומ' ואמ' והקרוב אליו בלשון יחיד לרמוז כי הקרוב מכולם הוא כרשנא ואחריו שתר וכן כולם הזכירם הכתו' לפי מעלתם:

שבעת שרי פרס ומדי ר"ל שאלה השבעה שרים קצתם היו מפרס וקצתם היו ממדי. או היו שרים ממונים על מלכות פרס ומדי:

רואי פני המלך. ר"ל שתמיד היו עם המלך בביתו והם שהיו רואי' פני המלך תמיד אמנם שאר האנשים לא היו רשאים לראות פני המלך בכל עת כמו שיאמר אחר זה כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית. ואפי' אסתר אמרה ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום:

היושבים ראשונה במלכות. ר"ל שבעת שהיו יושבים השרים והסגנים עם המלך בביתו אלה השבעה היו יושבים אצל המלך ראשונה בבית המלכות. או ר"ל שהיתה מעלתם רמה ונשאה על כל שאר שרי המלכות והיו נקראים ראשונה ליישב ולעיין על כל צרכי המלכות ואפשר שר"ל כי מעלות השרים הם רבים והמערכת הראשונה יושבת בתחלה לפני המלך וזה טעם היושבים ראשונה במלכות כלומ' במערכת המלכות:

כדת מה לעשות במלכה ושתי. דבק עם אמרו ויאמר המלך לחכמים והעניין ששאל לחכמיו כדת מה לעשות במלכה ושתי. כלומ' אתם יודעי העתים ויודעי דת ודין כלומ' כפי הדת והמנהג מה יש לעשות במלכה ושתי שלא עשתה את מאמ' המלך או יאמ' כדת אי זו אומה ואי זו לשון או כאי זה דת יש לעשות ולדון במלכה ושתי. ואמ' כן לפי שדתות מדינה ומדינ' שונות ויש מחייבות הממרה את פי המלך בעניין אחד ויש מחייבות אותו בענין אחר. ולכן אמ' כדת מה כלומ' כפי אי זה דת וכפי אי זו אומ' יש להתנהג בעניין המלכה ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך ר"ל בעבור שלא עשתה כפי מאמ' המלך אחשורוש שהיה ביד הסריסים:

ויאמר ממוכן. הזכיר כי ממוכן שהוא הקטן במעלה מכולם השיב בראשונה ואולי כי כן היה מנהג המקומות ההם שהקטן במעלה ישיב בראשונה כדי שהגדול מכולם יהיה הסוגר והחותם. או הזכיר המקרה שהיה אז:

לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה. ר"ל לא אל המלך לבדו חטאה ושתי המלכ' במעשה הזה. כי על כל השרים ר"ל כי חטאה גם אל כל השרים ואל כל העמים אשר בכל מדינות המלך ומלת עותה משרתת במקום שנים כלומ' לא על המלך לבדו עותה כי על כל השרים עותה ומה הוא העוות שיצא וישמע זה הדבר. והתי"ו במלת עותה הוא למ"ד הפועל ויורה על זה מעות לא יוכל לתקון שהוא על משקל קן משולח. את אשר עותו שהוא על משקל בזדון דברו הנביא. ומשקל עותה בדתה זכרה ירושלים. ואפשר שיהיה עותה מן עוה כמו עשתה מן עשה:

כי יצא דבר המלכה על כל הנשי'. ר"ל כי יתפשט עניין המלכה ומה שחטאה למלך אל כל הנשים והעניין שיתפרסם הדבר אצל כל הנשים ומתוך כך יבואו להבזות בעליהן בעיניהן כלומר פנים בפנים בהיותם מביטים זה לזה בעין. וכל שכן שתמאננה לעשות מצות בעליהן שלא בפניהן. ולפי זה הפי' יהיה אמרו כי יצא דבר המלכה על כל הנשים שיוודע זה הדבר שעשתה ושתי לשאר הנשים ומתוך כך יבואו להבזות בעליהם בפניהם. או יהיה פי' כי יצא דבר המלכה כלומ' כי ידבק זה החולי וזה המעשה הרע לשאר הנשים שילמדו ממנה:

באמרם המ"ם במקום נו"ן. ור"ל והוא שתאמרנה הנשים הנה המלך אחשורוש שהוא מלך אין כמהו אמ' להביא את ושתי המלכה לפניו שהוא צווי נקל ועם כל זה לא באה וממנה נלמוד שלא למלאות מצות אנשים כמה שיכבד עלינו:

ר"ל ומהיום הזה והלאה תאמרנה שרות פרס ומדי ששמעו את דבר המלכה במאנה מצות המלך לכל שרי המלך דומה למאמ' ושתי:

וכדי בזיון וקצף. ר"ל וזה יהיה רבוי בזיון ורבוי דבר מביא קצף או יהיה ענין הפסוק כן כלומ' מה שקרה ביום הזה שושתי מאנה מצותך תזכורנה אותו ותאמרנה אותו שרות פרס ומדי אשר שמעו עניין המלכה לכל שרי המלך:

ואמרו וכדי בזיון וקצף. פי' ר' יונה המדקדק מלשון הספקה ועניינו ומספיק זה לבזיון. ואולי כי הכ"ף במלת וכדי יתירה ור"ל ודי זה הבזיון והקצף שיהיה בין איש לאשתו:

אם על המלך טוב. ר"ל אם על המלך טוב בעיניו זה. יצא דבר מלכות מלפניו. כלומ' תצא עתירה מוחלטת מלפניו. ואומ' דבר מלכות לרמוז שלא תהיה כגזירת שאר האנשים רק תהיה גזירה יוצאת מפי מלך שלא תשוב ריקם. ופי' מלפניו מן לפניו כלומ' מן המקום שהוא לפניו:

ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור. ר"ל וזה דבר מלכות שיצ' מלפניו יכתב בין שאר נימוסי פרס ומדי כדי שזה דבר מלכות לא יעבור כלומ' שלא יפסוק ולא יסור זה החוק ולא ישתנה ומה הוא דבר מלכות שיצא מלפניו הוא שלא תבוא עוד ושתי לפני מלך אחשורוש כלומ' שלא תהיה עוד לך לאשה. ואמ' אשר לא תבא בעבור שהיה דרך אותם המלכים שלא לעמוד עם נשותיהם בבית אחד או בחדר אחת ובעת שהיה חפצם בהם היו שולחים לקרוא להם. ולכן אמרה אסתר ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום:

ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. ר"ל שהמלך ימליך תחתיה ויתן הוד מלכות או יתן עטרת מלכותה לרעותה כלומ' לאשה אחרת שתהיה חברתה ביופי ושתהיה טובה ממנה. ופי' טובה יפה או רמז באמרו הטובה כי זאת לא היתה טובה שמאנה מצותו ולפיכך ועטרת מלכותה יתן המלך לאחרת שתהיה יותר טובה ממנה ומזומנת לעשות מצותו. והוי"ו במלת לרעותה תחת יו"ד רעיתו שהוא תחת ה"א השורש:

פי' פתגם דבר וכן תרגו' דבר פתגם ור"ל ויהיה נשמע או וטוב הוא שישמע פסק דין שיפסוק המלך בכל ערי מלכותו כי זאת הרעה שעשתה המלכה היא רעה רבה. או יאמ' כי רבים ילמדו ממנה אם לא תעשה זה ומתוך כך כל הנשים השומעות יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן:

או יהיה אמרו כי רבה היא כלומ' טוב הוא שתוודע לכל גזרת המלך אע"פ שושתי המלכ' היא גדולת המעלה ומלת יתנו הוא במקום תתנה או יתנו שב אל מלת כל יקר ר"ל כבוד למגדול:

ובמסורת ונשמע ג' בקריה. נעשה ונשמע. ונשמע קולו בבואו. ונשמע פתגם המלך. ופירשו מפרשי המסורת כי זה בא לרמוז אל אמרם ז"ל שמבטלי' תלמוד תורה ובאים לשמוע מקרא מגילה. וכן כהנים מניחים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה וזה רמוז בעניין זה כלומ' תלמוד תורה הנרמז מן הנעשה ונשמע. והעבודה הנרמזת מן ונשמע קולו בבואו. נדחות מפני מקרא מגילה הנרמזת מן ונשמע פתגם המלך. ואמרו כי רבה היא רמז כי האומ' זה הדבר היה רבה והוא שאמ' אמ' רבה כהנים מבטלים עבודתם ותלמידי חכמ' מבטלים תלמודם ובאים לשמוע מקרא מגילה:

ויעש המלך כדבר ממוכן. שהסירה מגבירה ולא הזכיר הכתו' מה נעשה בה. ויש להאמי' שנתן אותה ביד שומר צרורה עד יום מותה אלמנות חיות:

אמ' ששלח אל כל מדינה ומדינ' מכתב כתוב בכתב המדינה ההיא כי אפשר שבשבע ועשרי' ומאה מדינה היו שם קצת מדינות חלוקות בכתב ובלשון ולכן הזכיר ששלח אל כל מדינה כתו' נימוס המלך בכתבם שידעו הכל לקרותו ובלשונם שיהיה שגור בפי הכל ולא היו צריכים לפותר ולמליץ. ואם היו לכל השבע ועשרים ומאה מדינה לשון אחד וכתב אחד בעבור שמכתב מדינה אחת ולשונה נוטות בקצת ממכתב ולשון מדינה אחרת אמ' ששלח לכל מדינה ומדינה ספר כתו' כפי מכתבם ולשון כפי לשונם ממש. ובספרי' ההם כתב זה הנימוס להיות כל איש שורר בביתו כלומ' שיהיה כל איש יהיה מי שיהיה נחשב לשר ולנגיד ולמצוה בביתו ואשתו תהיה נכנעת לו והזכיר שנית כי זה הנימוס היה מדבר כלשון עמו כלומ' היה כתו' בלשון העם שהיה שלוח אליו. אע"פ שכבר הזכיר זה באמרו אל מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו. ויש מפרשי' ומדבר כלשון עמו. שלא ישנה ממנהג אנשי לשונו אפי' לדבר בלשון אחרת ואמ' כן בעבור שושתי לא רצתה לשנות מנהג נשי מקומה המסתתרות. ויש אומ' כי ערב דבר אחר עם זה המעשה שלא יהיה קלון למלך: