ומרדכי בא לפני המלך. במצות המלך:

ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי. ידוע כי בעת שנתלה המן הוסר טבעתו מעל ידו וניתן ביד אחר וכאשר בא מרדכי לפני המלך אחר זה שהודיעה אסתר מה הוא לה כלומ' שהוא דודה הסיר המלך ממקומו אותה הטבעת שהעביר מיד המן ונתנה ביד אחר אחר שנתלה ונתנה למרדכי:

ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. ר"ל שהושיבה אותו בבית המן והעניי' שהמשילה מרדכי על בית המן כי עושר רב היה לו גם עבדים ושפחות. כי אין אחר המלך גדול ממנו. או ר"ל שהמעלה שהיתה להמן נתנה לו:

ותוסף אסתר אמ' ותוסף בעבור שכל שאילתה היה להשמיד המן:

ותתחנן לו להעביר את רעת המן האגגי ר"ל כדי להעביר אותה מעל היהודים וכדי לבטל מחשבתו אשר חשב על היהודים. או ר"ל התחננה אליו שיעביר רעת המן ומחשבתו:

וכשר ר"ל טוב. וכמוהו אי זה יכשר. בכושרות:

איככה. הכף כפול ויש אומ' שהם שתי מלות כמו איכה כי מצאנו איכה תרעה:

וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי. בעבור היות את סימן הפעול לא נוכל לפרש רק ברעה אשר תמצא את עמי ואמ' על הרעה ואם היה לשון נקבה ימצא בלשון זכר ולולי היות את סימן הפעול היינו יכולים לפרש ברעה אשר עמי ימצא אותה. גם אפשר שמלת את במקום הזה הוא סימן הפעול כמו ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר:

באבדן מולדתי. אבדן הוא שם בתוספת נו"ן כמו קרבן שלחן ודומ'. או הוא שם הפועל כמו והרג ואבדן והנו"ן נוסף ור"ל באבוד מולדתי. ואם הנו"ן כנוי הוא במקום מ"ם ור"ל בעת שיאבדו הם ר"ל אנשי מולדתי. או הוא לשון נקבות והטעם באבדן נפשות מולדתי:

ואתם כתבו על היהודים. בעבו' ששאלה אסתר מהמלך שיכתב להשיב את הספרים מחשבת המן האגגי השיב המלך ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכ' כלומ' בעבור שדתי מדי ופרס אין מדרכם לשוב אחורנית תמצאו דרך ראוי לכתוב בעניין היהודים במה שיהיה כבודי ולא יסתור דתי מדי ופרס שהם קיימים לעולם כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב. ואחרי שנחתמו האגרות הראשונות ונחתמו בטבעתי איני רואה דרך להשיבם ולפיכ' תמצאו דרך להשיבם כחכמתכם ומלת ונחתום שם הפועל והטע' ונחתום נחתם כעניין כי נכסוף נכספת:

ויקראו ספרי המלך בעת ההיא וגומ' הגיד הכתו' כי אחרי שאמ' המלך למרדכי ולאסתר שימצאו דרך ראוי והגון לכתוב לתועלת היהודים בעניין שלא יהיה גנאי ושפלות לדתי מדי ופרס מצאו זה הדרך שקראו סופרי המלך וכתבו ספרים כפי מה שצוה מרדכי אל היהודים והאחשדרפ' והפחות. ליהודים צוה שיהרגו בשנאיהם כמו שיזכיר אחר זה. ואל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות צוה להיות ידם עם היהודים ולעזרם ולתמכם:

ויכתוב בשם המלך אחשורוש. ר"ל שמרדכי צוה לכתוב בשם המלך ספרים ויחתום אותם בטבעת המלך:

וישלח ספרים ביד הרצים ר"ל ששלח הספרים שצוה לכתוב ושחתם בטבעת המלך ביד הרצים הידועים להיות הולכים בשליחות המלך:

בסוסים רוכבי הרכש. ר"ל שהרצי' ששלח מרדכי היו רוכבי סוסים וקצתם היו רוכבי הרכש הם הסוסים שהם מעטים בשנים ויש מפרשים שהם מרכוש המלך שאין כמותם:

האחשתרנים בני הרמכים. יש מפרשים האחשת' הפרדים. והרמכים הם הסוסיות. וכן בלשון ישמעאל שרוב מתכונתה היא על דרך לשון הקודש. ובני הסוסיות הם חזקים מבני האתונו'. והזכיר עתה שהרצים ששלח מרדכי היו רוכבי סוסים מה שלא הזכיר כן בעניין הרצים ששלח המן כי המן [שלח] הספרים בי"ג בניסן והגורל נפל לו לאבד היהודים בי"ג באדר שהיה זמן ביניהם י"א חדשים ולפיכך לא הוצרך לשלוח הספרים ביד רוכבי הסוסים. אמנם הספרים ששלח מרדכי נכתבו בכ"ג בסיון והיה מאז עד י"ג באדר פחות מט' חדשים ולפיכך נתירא מרדכי פן לא יגיעו הרצים במדינות הרחוקות אשר תחת מלכות אחשורוש קודם י"ג באדר ולפיכך שלח הספרים ביד רוכבי סוסים:

ומה היה כתוב באותם הספרים ששלח מרדכי חתומים בטבעת המלך. היה כתוב בהם אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר רשות להקהל ולעמוד על נפשם. כלומ' לעמוד על הצלת נפשם שהיא הריגת שונאיהם והוא אמרו להשמיד להרג ולאבד את כל חיל עם מדינה הצרים אותם טף ונשים ושללם לבוז. וזה יהיה ביום אחד בכל מדינות המלך אחשורוש בשלשה עשר ימים לחדש שנים עשר הוא חדש אדר:

והסבה שצוה מרדכי לכתוב הספרים בעניין זה שהיהודים ישמידו ויהרגו שונאיהם בי"ג באדר ולא כתב בהם שלא יהרגו היהודים בלבד היה כי מרדכי חשב אם נכתוב שהיהודים לא יהרגו זה הוא גנאי ופחיתות לדתי מדי ופרס כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב אם כן לא נשאר לחשוב דרך אחרת אלא לכתוב שהספרים הראשונים שהכתיב המן וחתמם בטבעת המלך היו במצות המלך אלא שהמן זייף הספרים ההם כי המלך צוה שהיהודים יהרגו בשונאיהם כרצונם בעבור אהבת אשתו שהיתה מעם ישראל ובעבור אהבת מרדכי שהגיד על בגתנא ותרש והמן כמו פסול ומסור כתב הפך מכונת המלך וכתב שיהרגו היהודים ולפיכך צוה המלך ונתלה על העץ:

זו היא הדרך שחשב מרדכי שיהיה יותר נאות בעבו' שכתב שנכתב בשם המלך ונחת' בטבעת המלך אין להשיב כי אלמלא זה לא היה חושש מרדכי שיהרגו היהודים בשונאיהם:

פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה. ר"ל העתק הכתב או מה שנכתב בכתב ינתן להיות דת פסוק בכל מדינה ומדינה:

גלוי לכל העמים. ר"ל יהיה ידוע ומפורסם לכל העמים. או יאמ' גלוי להודיע שהספרים היו פתוחים ולא קשורים כדי למהר העניין:

ולהיות היהודים עתידים ליום הזה ר"ל שיהיו היהודים מזומנים בזמן הנזכר להנקם מאויביהם:

הרצים רוכבי הרכש מן רתום המרכבה לרכש ולסוסים ולרכש הם הסוסים הטובים שלא עברו עליהם שנים רבות:

האחשתרנים פירשו בו שרי המדינה:

יצאו מבוהלים ודחופים בעניין הרצים ששלח המן הזכיר הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והנה יזכיר יצאו מבוהלים ודחופים בעבור קוצר הזמן כדי שיוכלו להגיע אל המדינות הרחוקות ברוחב:

ומרדכי יצא מלפני המלך. אחרי שהזכיר כי מרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה. אמ' כי כשיצא מלפני המלך יצא מלובש בלבוש ראוי למלך או לבוש בגדים שלבשם המלך ממש:

תכלת וחור זה יורה כי אמרו למעלה חור כרפס ותכלת ר"ל בגדים נכבדים ילבשום המלכים:

ועטרת זהב גדולה. ר"ל ובעטרת זהב גדולה ובתכריך בוץ וארגמן והבי"ת אשר במלת בלבוש מלכות משרתת מכולם. כלומ' יצא מלובש בלבוש מלכות שהם בגדי תכלת וחור ובעטרת זהב גדולה ובתכריך בוץ וארגמן ותכריך הוא הלבוש העליון שהוא כרוך על האדם ועל כל בגדיו וגזירת תכריך ידועה בדברי רז"ל והוא האדרת שיעולף בה והוא על משקל תלמיד:

ובוץ הוא הבד והוא מין ממיני פשתים הנמצא במצרים והוא דק ויקר:

והעיר שושן צהלה ושמחה. זה יורה כי היו בשושן יהודים רבים ולפי' צהלה ושמחה. בשמחת היהודי' ונבוכה. בצרת היהודים:

ליהודים היתה אורה ושמחה בעבור שיחשך העולם בעיני הדואג קורא צאתו מצרה לרוח' כאלו יאיר לו העולם. וטעם היתה אורה. כאדם שהוא יושב בחושך ויצא אל אויר העולם שהוא הפך בלא אמצעי כן היה דבר ישראל:

ויקר. ר"ל וכבוד כי כבוד גדול היה להם להרוג בשונאיהם:

מגיע מהבניין הכבד הנוסף רק הוא פועל עומד וכן הגעת למלכות:

משתה ויום טוב. ר"ל והיו עושים משתה ויום טוב:

ורבים מעמי הארץ מתיהדים ר"ל היו חפצים ברצונם אז להיות יהודים מפחדם מהם ואין כוונת המאמ' שהיו שבים לתורת היהודים רק היו שבים באהבה אל תורת היהודים אם היו יכולים על זה וכמוהו והתמכרתם שם לאויבך שאיננו כעניין ונמכרתם ויורה על זה אמרו ואין קונה. ורוב בניין התפעל הם על זה הדרך כמו יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב. ממתכבד וחסר לחם. או יאמ' שהיו מתייחסים על שבט יהודה: