מאזני מרמה תועבת ה׳ ואבן שלמה רצונו. זכר שני מינים מן המשא והמתן שנהוגים אצל בני אדם מאזני מרמה נמצא אצל כת הרשעים ובדבריהם ואבן שלמה מצוי ושגור אצל כת הרשעים ובאמרו אבן שלמה הוא הדין בכל כיוצא בה וכן מאזני מרמה.

בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה. אחר שזכר קצת מדות יהיה נמשך אחריהם ענין דומה להם בדעות וכן הדין נותן כמו שאמרו ז״ל מצוה גוררת וכו' ור״ל מהקלון בא אחר הזדון ונמשך אחריו כי האדם כשעושה הזדון לא ימלט מהיותו פוגש מי שיבזה אותו וינקום נקמתו בו, אבל הצנועים והם התלמידי חכמים לא ימצא בהם לא הזדון ולא הקלון אלא תמצא החכמת עמהם.

תמת ישרים תנחם וסלף בוגדים ישדם. זכר קצת מן השכר והחילוף הנכנס על שתי אלו הכתות הנזכרות ואמר שתישרים תומתם תדריכם ותורה אותם במקום השלוה, אבל הבוגדים אשר יחלפו דרכם והם יוצאים מקו היושר יפסיד עליהם עד שימחו מן העולם.

לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות. יום עברה רומז על ענינים ארציים כהפסד אישיהם ונזקיהם או על ענינים שמימיים כפעולת כוכבים וחיבוריהם במיני ההפסד והאיבוד, ולא יועיל הממון והשמירה אחר שהגופות נאבדים בדרך מקריי או טבעיי או עונשיי כמו שזכר שלשת אלו המתות דוד המלך ע״ה באמרו אם ה' יגפנו, או יומו יבא, או במלחמה ירד ונספה, ואמנם מה שאמר וצדקה תציל ממות יהיה פירושו המפורסמת לכל שהצדקה היא חוסמת בין האדם והגזרה הנגזרת עליו. ונוכל לפרש גם כן שאפילו הצדקת לא תצילנו מן המות הבאה מן העברה כמו שאנו מוצאים זה תמיד, כי בעברת הים וזעפו תשברנה הספינות ואפילו שיהיו בהם חסידים, וכשתחרבנה המדינות והממלכות בעברת הזועה או בשטף המלחמה ימותו הטובים והרעים יחד, רק אם החסיד והצדיק מן הכת הנזכר בשיר של פגעים כדניאל וחבריו או מכת הנביאים הנאמר. בהם כי תעבור במים אתך אני ונהרות לא ישטפוך, כי תלך במו אש לא תכוה וכו׳ אז הם ניצולים. ואפשר שיהיה פי' וצדקה וכו' שהצדקה תציל הנפש מן המיתה העולמית.

[ה-ו] צדקת תמים תישר דרכו וברשעתו יפול רשע. צדקת ישרים תצילם ובהות בוגדים ילכדו. בא להודיעך מדרגת המדות ומעלמם כי ממדה קטנה יבוא האדם להיות לו מדה יותר גדולה, כי אחר היות האדם תמים תהיה לו מדרגה להתקרב אל מדת היושר, וצדקת האיש התמים יש לה כח לישרו וצדקת האיש היותר שלם יהיה לו כח להצילו מן העונשים ומשאר המקרים וההפוך בהפך.

במות אדם רשע תאבד תקוה ותוחלת אונים אבדה. רוב בני אדם ממתינים על הרשע שהבורא ית' יהיה נפרע ממנו במיני הנקמה קודם שימות מיתה טבעית ושלא תהיה מיתתו כמיתת שאר בני אדם, על כן אמר שלמה כי כשיקרה זה והוא שהאדם הרשע ימות מיתתו הטבעית אותה התקוה שהיו בני העולם מקוים בו היא תקוה נאבדת, ותוחלת בעבור אונים ר"ל אנשי אין אבדה והוא כפל לשון. והאמת כי הפסוק הזה דחוק מאוד ואין דרך לפרש בו פירש נאות אלא למה שפרשתי. ואיני יכול לומר לך מה שפרשו בו אחרים כי אין דרכי לראות דעת המפרשים בשום ספר שאני מפרש, כי בקחתי לי ציור מה שאמר זולתי לא יצוייר לי אחר כן ציור שני משולל מן הציור הראשון.

צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. אחר שאמר שמן הדין היה שהרשע יהיה נכשל ולא ימות מיתה טבעית, אמר שהצדיק ג״כ היה משפטו שיהיה נחלץ מן הצרה ושהרשע יהיה נכנס במקומו.

בפה חנף ישחית רעהו ובדעת צדיקים יחלצו. אמר שהרשע אין לו אמונה ומכוין להפסיד אפילו לרעהו וחברו, ואם לא יעשה בידו יעשה בפיו ובדיבורו הרע, והצדיקים יש להם ידיעה וחכמה להנצל מן הקטטות ומן המריבות או בני אדם נמלצים מקטטותיהם ומבעל דינם ע״י דעת הצדיקים ועצתם.

בטוב צדיקים תעלז קריה ובאבד רשעים רנה. כי כשתקרה הטובה לצדיק כל בני אדם שיהיו בעיר או במדינה ישמחו בעבור שהצדיק הועיל להם והפך זה הוא ברשע.

בברכת ישרים תרום קרת ובפי רשעים תהרס. ע״י ברכת השם באנשים הישרים גם יושבי הקריה יתברכו בשבילם או שהישרים יהיו מברכים המקום ותבוא עליהם ברכתו וכן הקריה תהיה נהרסת בסבת הרשעים או שהם יולידו ביניהם קטטות ומריבות ויתחבלו על אנשי העיר לעונשם ממון שילשינום למלך או לעומדים תחתיו.

בז לרעהו חסר לב ואיש תבונות יחריש. בזה הפסוק יש שתי מדות שהם הפכים והם השתיקה והדיבור הנוסף, כי בז לרעהו — וכל שכן שיעשה זה למי שאינו רעהו — הוא בדיבור הנוסף שהוא הפך המחריש שהוא בבעל התבונות. ותוכל לפרש שהאיש שהוא בעל תבונות אינו חושש לדברי האיש חסר לב אם יהיה מבזה אותו בדבריו ועל כן אמר יחריש ולא מחריש.

הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר. בא להודיענו כי אין האדם רשאי לגלות סודות התורה והחכמה לאנשים הידועים, וכן אמרו ז״ל שמכסה דברים שגלו עתיק יומין.

באין תחבולות יפול עם ותשועה ברוב יועץ. בא להודיענו כי התחבולה והיא הציור הנכון והדק שענינים אשר שאיפשר להעלות בידו תכלית מה שהוא חפץ בו, וכן העצה ענינה המחשבה הנכונה כדי להגיע בה אל תכלית הענינים אשר חשב בו הם משובחים מאוד בעסקי העולם.

רע ירוע כי ערב זר ושונא תוקעים בוטח. ר״ל האדם שיערוב לו הדעת הזר באמונה ויהיה נמשך אחריו יעשה רעה לעצמו וכל שכן אם היה זה האדם חכם ובעל נפש חכמת שצריך להתרחק מאותו הכת הזר, אבל הבוטח בשם ית׳ עם אמונתו הטובה שתהיה לו הוא שונא כת הכסילים התוקעים אמונתם זה עם זה וסומכים עליה, ונוכל לפרש תוקעים על אותם הסכלים שהם בעלי האמונות הזרות שהם תוקעים כלומר שמכריזים אמונתם הרעה על שאר בני אדם ומוציאים אותם מאמונתם הטובה.

אשת חן תתמך כבוד ועריצים יתמכו עשר. אחר שהזהיר על הדעת הזר באמונה שלא יתערב בו בעל החכמה זכר אחריו הדבר אשר בו יהיה האדם שלם בכל הענינים והוא שיהיה בו חומר זך ונקי, ועריצים הם אנשים שבני אדם מתפחדים מהם מפני תקפם ויתעשרו מן החמסים והגזלות, והם הפך תומכי הכבוד שאין בוטחים על ממונם שהוא דבר שהוא כלה להם עם כלות גופם.

גמל נפשו איש חסד ועכר שארו אכזרי. פי׳ שהאדם שגומל חסד על נפשו ומקרב אותה לחכמה הוא איש חסד ומי ששונא עצמו ומשחית גופו וטורח אחר ההבל הוא אכזרי, ולפי הפשט עכר שארו הם האנשים אשר ממונם חביב עליהם מגופם ומרעיבים את גופם בעבור הממון.

[יח-כ] רשע עשה פעלת שקר וזרע צדקה שכר אמת. כן צדקה לחיים ומרדף רעה למותו. תועבת ה׳ עקשי לב ורצונו תמימי דרך. זה הכל כפשוטו.

יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט. הרע שהולך מיד אל יד כלומר שיהיה אדם אחד רע בענינו ובמעשיו ואחרים ילמדו ממנו אותו המעשה הרע או שהוא ילמדהו להם לכתחלה זה הוא מין ממיני הרעות שאין לו מירוק ונקיון, וכן היה במלכי ישראל ויהודה בימי הנביאים שלא היה נמחה מהם זכרון הבעלים כי אם היה מלך אחד טוב לפני השם מיד היה בא אחריו מלך אחר רע, וכל זה היה בעבור שהיתה נמסרת אותה החכמה המגונה והרעה מאיש לאיש ועל כן לא היתה נשכחת לגמרי עד שהלכו ישראל בגלות, וכמו שאבדו החכמות הטובות מהם והקבלות והסודות הנבואיות אבדו עמהם ג״כ קבלת העבודות הזרות.

נזם זהם באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. זה הפסוק הוא משל על מי שיש לו הכנה טבעית לקבל החכמה ואינו רוצה לטרוח בה וכנה נזם זהב הכנת החכמה כיון שאין זאת ההכנה מצויה בכל אדם, וכנה חזיר האדם שאין לו חפץ בחכמה אבל הוא מתגולל ומתפשט בהנאות הגשמיות.

תאות צדיקים אך טוב ותקות רשעים עברה. תאות הצדיקים בחכמה ובמצות והרשע התקוה שהוא מצייר בעצמו ויחשוב שתהיה לו טובה הרבה בזה העולם יכנס במקומה עברה.

יש מפזר ונוסף עוד וחשך מישר אך למחסור. יש בעלי המדרשות שיתנו מחכמתם לאחרים ויפזרו אותה לפני התלמידים ובזה יוסיפו הם חכמה יתירה על חכמתם, אבל מי שהוא קפדן ומונע מחכמתו לאחרים תסור החכמה מלבו וישכחנה, ולפי הפשט זה שמפזר ממונו מרוב נדיבתו ויתן אותו לעניים הקב״ה יוסיף בעבור זה על ממונו ומי שהוא קמצן יפסיד.

נפש ברכה תדשן ומרוה גם הוא יורא. כפל ענין מה שכתב בפסוק שלפניו, ויהיה יורא כמו יורה בקמץ הוא״ו ויהיה זר כשאר מלות שאינם באות כמשפטם.

מונע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר. זה הפסוק לפי פשוטו או כמו שאמרו ז״ל מי שמונע דבר חכמה מחברו מונע בר.

שחר טוב יבקש רצון ודרש רעה תבואנו. שחר טוב הוא דבר כולל כל מדה טובה על ענין השם או על ענין הבריות ומי שיש לו זאת השלמות במדותיו ישיג מהבורא רצונו המבוקש באדם.

[כח-כט] בוטח בעשרו הוא יפול וכעלה צדיקים יפרחו. עכר ביתו ינחל רוח ועבד אויל לחכם לב, אם יראה עצמו יותר גדול ממה שהוא או יותר עשיר והוא שיהיה הוצאותיו יותר מהכנסותיו ומרווחיו ואין לו סדר בהם הוא נקרא נוחל רוח ומוכרח להיות עבד למי שהוא טוב ממנו ונשכר לאדם עשיר וחכם לב.

פרי צדיק עץ חיים ולקח נפשות חכם. זה הפסוק הוא הפוך עוכר ביתו, ואחר שהודיעך גנות האויל וחרפתו יודיעך מעלת החכם ויתרונו, וכמו עץ שיתן פריו ולא ימות כשאר העצים כן יהיה כמוהו פרי הצדיק ושכרו אשר יקבל מהאל לעולם הבא.

הן צדיק בארץ ישלם אף כי רשע וחוטא. ר״ל הצדיק והחוטא הוא מדוד ומשולם אפילו בזה העולם, וכל שכן הרשע שהוא דין להפרע ממנו בזה העולם אשר חטא בו.