[א-ב] נבחר וכו׳. עשיר ורש נפגשו ר״ל בנגדיות ובהפוכות ושניהם סבתם ית׳.

ערום וכו׳. כי זה בורח מן המחלוקת וזה יעמוד עליו ויכנס בו.

עקב ענוה ר״ל בעקבי הענוה.

צנים פחים וכו׳. אע״פ שהכל בא מסבתו ית׳ האדם יוכל לפשוע בהם אם לא ישמור עצמו מהם.

[ו-יא] אהב טהר לב וכו'. מי שיש לו ג׳ אלו המדות הטובות יהיה רע למלך, אוהב נאמן, טהר לב ובעל חן בשפתיו.

עיני ה׳ וכו׳. השגחתו היא עוינת על בעל דעת, ויסלף וכו׳ יש לתמוה על זה שהבורא ית׳ יכוין להרשיע הרשע, אע״פ שאמרו ז״ל אין מספיקין בידו לעשות תשובה זה הוא דעת בפני עצמו לפי דעתם. וא״א ויסלף ר״ל שהוא רואה ג״כ דברי הבוגד שהוא מסלף הדין והמשפט, ומה שאמר הפסוק ואתה הסיבות את לבם אחורנית אני אומר לך כי כל זה הדבר שהנביאים נוטים אחריו ומראים בו זה הדעת אמנם הוא להראות לכל בני אדם כי דרך הרשע נרחק מן האל עד שהם ראוים לכל זה החיוב והעונש שהוא יתברך יהיה מכוין להטות מלבם התשובה, לא שהבורא ישים בלב הרשע שיוסיף על רשעתו חלילה, ואם לא מה יהיה ענין אמרו כי לא אחפוץ במות הרשע, או יהיו דברי הנביאים סותרים זה את זה.

[יג-טז] עשק דל וכו׳. כי האדם שהוא גוזל לדל כדי להרבות לעצמו ונותן ממונו לאדם עשיר כדי שיקרבנו ויכבדנו לעולם לא יהיו שני אלו מתעשרים בעבור זה אבל ילכו הלוך וחסור.

[יז-יט] להיות בה׳ וכו׳. הודיעך שאע״פ שהיה האדם שומע דברי החכמה הוא צריך ומחויב להיותו בוטח בשם ולא יסמוך על חכמתו.

הלא כתבתי לך שלשים ר״ל דברים מסודרים ומשולשים.

[כא-כג] כי ה׳ יריב וכו׳. וקבע את קובעיהם המפרשים השאילום מענין היקבע אדם אלהים אבל ז״ל אמרו קבוע ומוקבע ר״ל מיושב וקיים, ועל דרך החכמה פי׳ כי ה׳ יריב ריבם מן הדל והעני המריבים עם הגוף, והוא שהשם יעזור אותם ויריב בעבורם עם המונעים החמריים ויענישם מפני שמנעו וגזלו לזה הדל חקו ומשפעו, וקבע את קובעיהם נפש כלומר יהיה קובע חלק טוב ושכר טוב לנפש.

[כד-כו] אל תהי בתקעי כף וכו׳. רמז בזה על אותם החכמים שהם נמשכים אחר הדעות הזרות והאמונות היוצאות מדרך האמת.

[כז-כט] חזית איש וכו׳. הדגש שבמלת חשכים נוקף וענינו חשכה.