דברי אגור. שלמה המלך כשבא להשלים ספרו כיון לזכור בו קצת מחכמים ידועים בחכמה אם שהיו בדורו ולמד מהם או שהיו לפניו, ואמר כן יקה זכר בספרו זאת המשא כלומר זאת החכמה מדברי הגבר אשר שמו איתיאל אשר שמו ג״כ אוכל כי היו לו שני שמות, וכמו שהיו לשלמה שני שמות שלמה וידידיה.

[ב-ד] מי עלה שמים. בזכרו הרוח והמים והארץ רמז בהם ובכללם עולם ההויה וההפסד והמתהוה מהם, ואמר עליהם על דרך השאלה מי מבני אדם שידע אלו הענינים כפי מה שהם ולפי אמיתתם והשתתפם עם היות סדר טבעם בהם לעולם והיות כל אחד בפני עצמו ושאחד מהם אינו נכנס בגבול האחר, אבל כל אדם יש לו מקום מיוחד אשר שם יסודו והשארותו, אמר בסוד הרוח מי אסף רוח בחפניו ויהיה בחפניו ענינו מקומו המיוחד לו, ואחר כן אמר מי צרר מים בשמלה ויהיה מלת שמלה עמידת היסוד ההוא כלומר יסוד המים בפני עצמו והוא כאלו לובש אותו קרום אחד מבדיל בינו ובין שאר היסודות הדבקים בו, ואמר על כדור הארץ וקיומו ומיעוט תנועו מי הקים כל אפסי ארץ, ומלת מי הנופלת בכל אחד מאלו הוא לענין מבאר בו זרות הענין וד ותו, והוא אמר מי עלה שמים וירד כלומר מי מן המשיגים העולים בסולם והיורדים בו שיוכל להשיג טבע מציאות העולם השפל כפי מה שהוא וידע טבע היסודות הארבעה ומעשיהם ואופניהם, וזכר העלייה והירידה כטעם זכרו בהשגת יעקב באמרו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, שהם הנביאים וזולתם מן העולים בסולם שעניני מדרגות ידועות, מה שמו ומה שם בנו מורה על גדר האדם בכלל ובפרט, כי האדם הוא דבר מוליד ומוכן להוליד כלומר שבא מחומר עכור עד שאין בו יכולת להשיג אלו הנמצאות ההוות הנפסדות על הסדר שזכרם וכל שכן חידוש העולם וקדמותו הרמוז בו, גם כן מי הקים כל אפסי ארץ שענין זה מלבד הקבלה האמיתית שיש לנו בו אם תקחנו בהבחנת עצמו הוא דבר נסתר בטבעו ממין האדם עד שהוא לו מעמד שכל, ואמנם אמרו שם בנו גדר בו האדם לפי החומר הקרוב המשותף לשאר בעלי חיים אחר שהתאמת בו, שאי אפשר שימצא מבלתי היותו בן לאביו ואב לבנו אם הזדמן לו שיהיה לו בן, וזה הגדר נמצא ברוב בעלי חיים בעלי חומר, והסבה האחרה שזכר בזה הגדר ר״ל שם בנו להוציא מכללו השכלים הנפרדים שהם חיים ג״כ וכן להוציא מזה הכלל עצמו השמים שהם בעלי נפש חיה, ואם נאמר שהם בעלי חומר אבל אינם מחומר נולד מוליד מקבל הויה והפסד, וכל זה להודיענו שאלו הענינים אין מניעת השגתם אלא מצד החומר אשר הוא מסך מבדיל בינינו ובין השגות האמתיות. ולא זכר יסוד האש וכוון לזכור רק הג׳ היסודות מפני שמציאות כל אחד מהם במקום מיוחד לו ואין אחד מהם לפי טבעו נכנס בתוך חברו, ואם יכנס יהיה מהכרח מכריח כמו שמשים אויר בכלי ריקן בתוך המים או במי שזורק אבן ומעלהו למעלה באויר וכל זה חוץ מן הטבע, אבל מפני שהאש נמצא ממנו בשני מקומות היסודי ממנו הפשוט שמקומו המיוחד לו אמנם הוא תחת גלגל הירח והמורכב ממנו נמצא אצלנו וזה חוץ למקומו המיוחד לו, וזה הענין אינו לא ביסוד הארץ ולא ביסוד הרוח והמים ועל כן לא זכר החכם האש בבירור והניח שיובן ענינו בכלל זכרו השמים, ולפי זה תמצא שהיסודות הד' נזכרים לפי סדרם והנחתם הטבעית תחלה האש והוא הראש ואחריו הרוח ואחר הרוח המים ואחר המים העפר.

כל אמרת. כלומר מפני שעניני המציאות אי אפשר לכל בעל חומר להשיג ולעמוד על אמתתם ראוי לך שתקבל מה שאמרה לך התורה שאין בה ספק ובלבול דעות.

אל תוסף. להודיעך שאחרי דברי השם אין צריך תוספת דעת שני וכל מה שתוסיף דברים על דברי השם תוסיף הזק לעצמך, על כן הנבחר שבדעות וכל שכן בדבר שאי אפשר שיעמיד עליו השכל לדעת אמתתו הוא יותר טוב לך שתבחר הקבלה ותמנע בדברים ובויכוחים ולא תתלה דעתך במה שאי אפשר להשיגו, כמו שאמר בקהלת אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים.

[ז-ח] שתים שאלתי. שוא ודבר כזב. מה שאינו נופל עליו לא ראיה ולא מופת ולא מושכל ראשון הוא שוא ודבר כזב וזה מן הקבלה כי הקבלה האמתית אינה צריכה למופת ולראיה, וכן בקש שישפיע עליו השם מן החכמה מה שתספיק לו להשיג במה שראוי להשיגן והוא שידע בה שהבורא הוא אלוה אחד נמצא יכול ומשיג וידע זה מצד המופת האמתי עם כל הסכמות הצריכות לזה, ורמז שהעושר ירחק ממנו ר״ל ריבוי החקירה אחר כל אלו הדעות מפני שאין זה אלא יגיעת הבשר וטורח הנפש.

פן אשבע. שאם אני עוסק כל ימי בחכמה ובמה שהוא ממנו יותר אין ספק שיתחדשו עלי ספקות ושיבושים, ומה שאמר ופן אורש שלא יהיה נעדר מן החכמה כל כך עד שיהיה תופש על דרכי השם כמו שיעשו הסכלים ועל כן שאל האמצעי שבענינים.

אל תלשן. ותהיה נזהר בעצמך שחומר שלך יהיה בהסכמה אחת עם השכל עד שיהיה ביניהם דבקות עד שלא יפסיד החומר האדם וצורתו, ואמר אל תלשן עבד שהוא הגוף אל אדוניו שהוא השכל כי השכל הזה הוא המנהיג את הגוף והוא כאלו אמר לך שלא יעשה האדם ענינים נוטים אחר החומר יותר מן הראוי, ומה שאמרה התורה ואיבה אשית בינך ובין האשה שהוא דבר מורה על האיבה השלימה אשר בין החומר והצורה בזה באה להורות על טבע שניהם לבד. ואחר כן בא לזכור טבע כתות בני אדם ודיעותיהם בענין המציאות וקראם דורות.

דור אביו. כי יש מבני אדם שהם הולכים אחר החומר ולא אחר השכל, אביו יקלל כלומר שהוא מקל בצורתו בשאינו נמשך אחריה כי המקלל והמקל ענין אחד הוא, ואת אמו לא יברך שהוא יברך החומר ולא ישלם עמו כלומר שלא ישים אהבה בינו ובין הצורה שהוא שכל האנושי.

דור טהור בעיניו. מענין ועינו כעין הבדלח, והוא שיש בני אדם מראים עצמם טהורים וזכים באמונתם ובהנהגתם ואם תדקדק אחר שורש אמונתם לא תמצאנה נקייה מן הליכלוך, וכמו זה הכת היא אמונת הישמעאלים והדומה להם.

דור מה רמו. רמז בזה על כת האפיקורסים והמינים שאינם מאמינים שהשגחת השם תהיה מתפשטת מגלגל הירח ולמטה, ועל כמו אלו אמר דוד שתו בשמים פיהם, ויהיה עיניו מענין השגחה ויהיה פי' מה רמו עיניו השגחתו מסולקת ומרוממת מזה העולם השפל.

דור חרבות. אלו שמאמינים בהשגחה הכללית אבל לא בחלקיה, וזה דעת קצת מקדמוני הפילוסופים והכשדים ועובדי הבעלים ואינם מאמינים בעונש ובגמול וזה הכת הוא הרע שבכולם והיותר מגונה.

לעלוקה. שני בנות רמז לשתי מיני האיכויות שהם שנים פועלים ושנים נפעלים, ולעלוקה הוא רוצה בענינה ההויה והיא מלה יוצאת מן הערבי שהתעלוק הוא ענין תליה ואין לה חבר בכל המקרא, ועל כן הוא יותר קרוב לומר שענינה מורה על ענין הויה מפני שהוא תלויה בשתי איכויות פועלות ונפעלות והם החום והליחות והקור והיובש, ורמז בו ענין ההפסד וענין השתנות.

שאול ועצר. שאול הוא ההפסד ועוצר רחם הוא העדר ההויה, ארץ וכו׳ רמז להשתנותם זה לזה כמו שאתה רואה שהאידים עולים מן הארץ תמיד ומשתנים למים, ומשפטו לומר ארץ לא שבעה מתת מים והאש שמשתנה לאויר והוא הדין באויר שהוא משתנה לאש, וזה שאמר הב הב ר״ל בו התמדה הנצחית שהיא באלו הענינים העבעים בכל עת ובכל זמן בעולם ההויה וההפסד, ולא אמרו הון כמו כן מלות מורות על ההתמדה הקיימת כי מלת הון ענינו ריבוי הדבר. ומה שאמרתי לך בשם עלוקה שהוא מושאל מענין תליה לפי הערבי הוא מה שראיתי בספרד שלועזים בארצי שנגוטרא והיא התולעת שמוצץ הדם בבני אדם ולעזו אותו כן, מפני שראו ששם זה התולעת נקרא בערבי עלקה ושמה מושאל מתלייתה על פיה בעת שהיא מוצצת הדם כי אין לה רגלים שתהיה תלויה בהם כשאר בעלי חיים.

עין תלעג. שב לזכור בזה הפסוק הענין הראשון שאמר בו דור אביו כדי לחזק הענין ההוא והדבר הנמשל. וזכר שני אלו העופות המשחיתים האחד שט בארץ ואוכל הנבלות והוא העורב, והאחר שהוא קל וחזק ההתעופפות כל זה למשל, ויהיה עורבי נחל משל לחומר שהוא שט בארץ ובני נשר משל למהירות, ויהיה מלת ויאכלוה דבקה עם יקרוה ויאכלוהו מהרה כמהירות הנשר בהתעופפותו, כי איך יקרו העורבים העין ויאכלוהו הנשרים זה דבר שאי אפשר, פי' אשר יקרוהו עורבי נחל או יאכלוהו בני נשר.

[יח-יט] שלשה המה. דרך הנשר. זה הפסוק אינו קשה כלל לסכלים ולפתיים אם יפרשוהו כפשוטו, אבל היה להם לחשוב ששלמה המלך לא היה טפש שיזכור דברים בעלים, אבל אני אומר שאחר שזכר למעלה בפסוק מי עלה שמים וכו׳ ענין היסודות ומקומם הטבעי בא לזכור לנו גם כן ענין ההתחלות אשר למציאות, וגלה דעתו בהם כי הם ענינים עמוקים כי אם היה אפשר לנו לעמוד על הנכון בענין ההתחלות היינו עומדים על אמיתת המציאות, ובזה לרמוז לנו ענין ההתחלות שהם שלשה החומר והצורה וההעדר, המשל הראשון היה דרך הנשר כי הנשר בשמים כשאדם רואהו תחלה עף בשמים לא יוכל להכיר מאי זה צד יבא כי לא הניח רושם באויר, והמשל השני דרך נחש שהוא גם כן מענין דומה בהעלם התחלתי כי הצור הוא דבר יבש ולא נראה בו רושם לכת הנחש בו וכן הספינה כשהיא נמצאת בים אין רישומה ניכר כן אין לנו ראיה ברורה באלו ההתחלות אשר כל הנמצאות אשר אתנו מצויות בשבילם לעמוד על ענינם ולהשיג איכות הרכבתם הנעלמת.

כן דרך. באר הענין כלו וגלה לנו כל הסודות האלו אשר המשלים האלו נאמרים בעבורם, כי אלו הג' משלים ענינם נעלם בלא ספק אבל במשל הרביעי באר לך כל ג׳ ועל כן הנהיגו כך באמרו שלשה וארבעה והוסיף ברביעי כל הדברים האלו ואיננו ענין רביעי כלל אלא הוא נכנס בכלל השלשה ובא ללמדך מעשהם ופעולתם והוא לבוש החומר צורה אחר צורה באמצעות ההעדר כמו שהתבאר ענין זה בדברי הרב הגדול רבינו משה בבארו פסוק ותחת רגליו וגם בהקדמת מורה הנבוכים.

[כא-כג] תחת שלוש. תחת עבד. תחת שנואה. תחת עבד לפי הנסתר הוא רומז בו חומר האדם כמו שהתבאר זה למעלה, והשניה היא ונבל כי ישבע לחם והוא כפל לשון עם תחת עבד, וירצה לומר ישבע לחם שהחומר ישבע מתאוותיו, ותחת שנואה ושפחה שניהם משל אחד כפול רמז לנפש החיונית אשר באדם היא ממין החומר ומגדילו והיא נפסדת בהפסד הגוף, ואמר על הרביעית לא תוכל שאת מפני שהיא כוללת את כולם והיא ושפחה כי תירש גבירתה, ותוכל לפרש אותם ג״כ לפי הפשט שאחר שזכר קצת מן הענינים הטבעיים זכר ענינים אחרים שהם הולכים שלא כדין וכמשפט, ועתה בא לזכור ג״כ קצת טבעי בעלי חיים וסדרם הטבעי והנהגתם הדקה.

[כד-כח] אמר חכמים מחוכמים על דרך ההשאלה כי חכמתם אינה במחשבה ועצה אבל מטבע מוטבע בהם ועל כן אמרו הטבע חכם בלא שכל, הנמלים רמז לליחות אשר בגוף שהם דומות בפעולתם לנמלים הנחבאים בסתיו ויוצאים בקיץ וכן הליחות נחבאות בתוך הגוף כל הסתיו שהוא זמן הקרירות ויוצאות בקיץ, ומה שאמר עם לא עז כן הליחות אין להם כח ככח העצבים והיתרים. שפנים וכו׳ רמז לד' חושים כי אין להם מציאות כשאר הגשמים ולא יצויר בהם ריבוי ולא גודל אלא בהצטרפם למקומם שהוא גשם והוא הגוף, וישימו בסלע, דבר ניאות לחושים שהם בראש שהוא סלע וצופה לגוף, מלך אין לארבה רמז לחוס הטבעי אשר לבעלי חיים אשר הוא יוצא יחד בלא הפסקה ולא מנוחה מן הלב אל שאר האיברים, וגם יש דמיון להם בענין הפישוט והקיבוץ, כי הארבה תנועתו והליכתו הם עם קיבוץ ופישוט כשהם מנתרים על הארץ, וכן החום הטבעי באדם מתפשט ומתקבץ תמיד בגוף ומנהיג עצמו ואחרים ואין בגוף מי שיצוהו אלא הוא הראש והפועל בו. שממית — אע״פ שאין לנו ידיעה אמתית מה היא מכל מקום הוא בעל חיים ונראה לי שהוא ממיני העופות שהמלכים והשרים צדים בהם שאר העופות והם דורסים בידיהם ותופשים מאכלם בהם, והם בלא ספק מרוב מעלתם וחריפותם עומדים בהיכלי המלכים, ומי שאומר שהוא העכביש או הדרור אינו אומר כלום כי בידים תחפש ראיה גדולה שהוא כמו שפתרתי לך, ומפני שיש לזה העוף כח גדול בעצביו ובצפרניו בתפשו בידו הרבה מבעלי חיים יותר גדולים ממנו — הוא רמז למציאות העצבים אשר בהם החוש והתנועה אשר מקורם וצמיחתם הוא מן הלב תחלה שהוא מלך האיברים ולזה רמז באמרו והיא בהיכלי מלך, ואם תרצה לפרש בהיכלי מלך הראש מפני שהנפש משתנה במוח שבראש תוכל וזה לדעת מי שאומר שהתחלת העצבים וצמיחתם הוא מן המוח אשר בראש ומשם הולכים אל כל הגוף.

[כט-לא] ליש גבור בבהמה רמז בו גלגל תשיעי המקיף שהוא יותר תקיף וגדול משאר הגלגלים ויותר מהיר במרוצתו עד שבכ״ד שעות ישלים תנועתו, כי מלת בהמה שם כולל על החיות ועל הבהמות כמו שאמר אדם ובהמה תושיע ה', שר״ל כל שאר בעלי חיים אשר מתחת האדם, ואמר לא ישוב מפני כל שכל הגלגלים מתנועעים מכח תנועתו תנועתם ההכרחית ואל תנועתו הם מקיפים והוא אינו מתנועע מכחם רק אונס אותם והוא אינו נאנס מהם. זרזיר ותיש מפני קלותם ומרוצתם הוא ג״כ רמז לשני המינים האחרים מן הגלגלים והם גלגל הי״ב מזלות שהוא גלגל שמיני ושאר גלגלי שבעה כוכבי לכת שהם ז' הגלגלים בכל גלגל כוכב אחד לבדו, והרביעי יהיה מלך אלקום עמו שרמז בו השמש אע״פ שהוא נזכר בכלל השבעה אמנם קראו מלך מפני שהוא מהיר יותר בתנועתו משאר הז׳ ומפני שיש לו פעולה גדולה בבעלי חיים ובצמחים יותר משאר הכוכבים, כי מלת זרזיר נגזרת לפי דעתי מזריזת ומלת אלקום מלשון תקומה וקיום כלומר שהשמש תתקיים עמו ההויה ותבוא לידי גמר ומעלה, וזה בסיבת החמימות המתחדש מכח תנועתו ושיש בו הפעולות הידיעות וגם הוא הפועל כמו שנזכר זה בספר ההויה וההפסד.

[לב-לג] אם נבלת. זה הענין שב לענין המשיג לאותם הענינים הטבעים ומהותם שזכר והזהיר אותו שלא יהיה מתנשא בהם שאלו הגיע בהם למעלה העליונה כי היה עושה בזה נבלה והיה מזיק לעצמו ולאחרים ואמר כי מיץ וכו׳ הודיעך באלו הג׳ משלים כי יש מן האנשים שיש להם דעת נבון בהשתכלם עניני החכמה האלוהית ובעמדם עליה ועל שאר החכמות ויכנסו בהם בשלום ויצאו מהם בשלום ויש מהם שקרה להם כמו שקרה לאלישע אחר.