Introductions to Amoraic Literature, Part III (Introduction to Talmud Yerushalmi), There (in Babylonia) they are saying (Taman Amrin) and the Rabbis of Babylonia as quoted in the Yerushalmi
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
יא. תמן אמרין, רבנן דתמן
להיפך מוצאים אנו בירוש' כמה פעמים: תמן אמרין, "רבנן דתמן", ורובם של אותן הדברים שהובאו כך בירוש' – אינם בבבלי, או אינם כמו שהובאו בירוש'.
I. תמן אמרין.
- ברכות פ"א ג ע"ד: תמן אמרין לא יתחיל וכו'=רבנן דתמן, שם (לעיל עמ' 300).
- ברכות פ"ג ו ע"ג: תמן אמרין אפילו לשמוע דברי תורה אסור וכו' בשם ר' אלעזר בתחילה והיו נכונים ליום השלישי וכו' א"ר יעקב בר אחא ונהנין תמן כר' וכו' וכריב"ב בבעלי קריין.
בבבלי כא ב בשם ריב"ל: מנין לבעל קרי שאסור בד"ת וכו' (כב א) אמר רב נחמן בר יצחק נהוג עלמא וכו' כריב"ב בדברי תורה וכו' כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא וכו' כר' יהודה בן בתירא ("אין דברי תורה מקבלין טומאה"). (ועי' לעיל עמ' 298).
בירוש' נמסר אפוא בשם "תמן אמרין" ובטעמו של ר' אלעזר (שבא מבבל) – מה שנמסר בבבלי בשם ריב"ל.
- ברכות פ"ו י ע"ג: תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל.
בבבלי מא א אמר לה רב יוסף ואיתימא ר' יצחק, אבל גם רב חסדא ידעה, שם.
- ברכות שם: תמן אמרין אפילו בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון והא תנינן בירך וכו' רב הונא וריב"ל [חד אמר] בהדין דשתי קונדיטון וחרנה אמר בהדין דשתי חמר בתר בילני.
בבבלי מב ב: אמר רבה בר מרי אריב"ל ל"ש אלא בשבתות וי"ט ובשעה שאדם יוצא מבית המרחץ ובשעת הזקת דם אבל בשאר ימות השנה מברך על כל כוס וכוס.
- שביעית פ"ד, לה ע"א: שדה שניקווצה וכו'. תמן אמרין בשניטלו קוציה. ורבנין דהכא אמרין משחרש.
- שם ספ"ד לה ע"ג: מאימתי קטני ישראל חיין ר"ח רובה וריש ברבי חד אמר משיוולד וכו' תמן אמרי[ן] משימולו וכו' ורבנין דהכא אמרין כשיוולדו וכו'.
בסנהד' קי ע"ב: אתמר קטן מאימתי בא לעוה"ב ר' חייא וכו' איתמר רב הונא אמר משעה שנזרע וכו' רב נחמן בר יצחק אמר משעה שנימול וכו'.
- שבת פ"ב, ד ע"ג (מגילה פ"ב עג סע"ב): (תני ר' יוסי קומי ר' יוחנן וכו' א"ל ר' יוחנן ויש כ(א)ן זו) כל מחוייבי טבילות וכו' נידה שעבר זמנה טובלת בין וכו'. תמן אמרין אפילו עבר זמנה [לא] (אינה טובלת אלא בלילה) מפני חמותה ומפני כלתה (שלא ילמדו ממנה ויעשו כן אף בזמנה).
בבבלי נדה סז ב: אמר רב נדה בזמנה וכו' ר' יוחנן אמר בין בזמנה בין שלא וכו' משום סרך בתה ואף רב הדר ביה דאמר רב חייא בר אשי אמר רב נדה בין בזמנה וכו' אלא בלילה משום סרך בתה.
והחליפו אפוא בירוש' רב בר' יוחנן (ובמגילה מתחיל בברייתא "כל מחוייבי טבילות וכו' ", ועיקר הברייתא עד "אלא בלילה", ישנה גם בבבלי פסח' צ ע"ב. ונראה כי "נדה שעבר זמנה טובלת בין ביום ובין בלילה" לא מן הברייתא הוא אלא מדברי ר' יוחנן).
- שבת פ"ג ו ע"א: תמן אמרין חמה מותרת תולדת חמה אסורה. רבנן דהכא אמרין בין חמה בין תולדת חמה מותרת.
בבבלי שבת לט א: א"ר נחמן בחמה דכ"ע לא פליגי דשרי ותולדות האור כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי בתולדות החמה ("סודר שהוחם בחמה") מר סבר גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור ומר סבר לא גזרינן.
בירוש' אינו מבדיל בין תולדות חמה לתולדות האור.
- שבת רפ"ד ו ע"ד: ותמן (פ"ב מ"ז) תנינן ספק חשיכה ספק לא חשיכה ("וטומנין את החמין"). הא אם חשיכה אסור לטמון בהן. תמן אמרין מפני ביטול בית המדרש. אמר ר' בא מפני החשד, שאם אומר את לו שהוא מותר אף הוא אינו עושה אותן כל צורכו מבעוד יום וכו'.
בבבלי שבת לד סע"א: ואמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה גזירה שמא ירתיח וכו'.
- שבת ספ"ט יב ע"ב: ציפורת כרמים וכו' תמן אמרין מאן דבעי ניפרוש מן דרך ארץ אכיל פלגא ושביק פלגא של שמאל אסור וכו' כיצד הוא עושה א"ר יוסי ב"ר בון יהב לה גו צלוחית דבש.
בבבלי צ ע"ב: אמר אביי ומשתכח וכו' ועבדי לה לחוכמא אכיל ליה לפלגא דימינא וכו' רמי לה בגובתא דנחשא וכו'.
- שבת ספי"ז טז ע"ב: ר' כהן בשם רבנן דתמן (עי' להלן) תינוק ("נוטל אדם את בנו והאבן בידו") עשו אותו כאוכלין (וכדבי רבי ור' יוחנן בירוש' שם: [כלכלה] והאבן והאוכלין בתוכה, ובבבלי קמב א בשם ר' יוחנן: בכלכלה מלאה פירות). תמן אמרין עשו האבן ביד תינוק כקמיע מומחה ביד תינוק.
בבבלי שם ליתא.
- סוכה פ"ג נג ע"ד: (עלתה חזזית על רובו) תמן אמרין רובו מצד אחד חוטמו כרובו לפסול.
בבבלי לה ב: אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו וכו' ל"ש אלא במקום אחד וכו' (ורבא פריך עלה לתני לה אסיפא). אמר רבא ועל חוטמו ואפילו במשהו נמי פסול.
בא"י ידעו אפוא דברי ר"ח ולא דברי רבא, שנסח את דבריו, ולעומת זה ידעו דברי רבא לענין "חוטמו"!
- סוכה שם: ניטלה פיטמתו. תמן אמרין שושנתו. ר' יצחק בר חקולא אמר פיקא.
בבבלי לה ב: נטלה פטמתו תנא ר' יצחק בן אלעזר (=חקולא)¹ נטלה בוכנתו.
footnotes: ¹ פסח' קיג ב, וכנו' כי"י והראשונים שם.
ודברי "רבנן דתמן" ל א נזכרו בבבלי!
- ביצה ספ"ב סא ע"ד (שבת פ"ה ז ע"ג): תמן אמרין שכינתו היתה.
בבבלי ביצה כג א (שבת נד ב): תנא לא שלו היתה אלא של שכנתו היתה וכו'.
"תנא" – ברייתא בבלית (כמו שהעירותי במק"א)² ועי' כזה להלן ב"רבנן דתמן".
footnotes: ² [אבל עי' מה שכתב בציון א' שבסוף "מבוא לנוסח המשנה", עמ' 1291 ואילך.]
- יבמות ספ"ה ז ע"א: תמן אמרין דברי ר' נחמיה ביאה פסולה פוטרת וכו'.
בבבלי קיא ב: הא מני ר' נחמיה היא דאמר ביאה פסולה פוטרת וכו', ועי' שם נא ב.
- יבמות פי"ב יב ע"ג: בסנדל שיש לו עקב. תמן אמרין כגון אילין קנסורס³ ורבנן דהכא אמרין כגון אילין דידן.
footnotes: ³ קרי: קנתורס κόθορνος [=סוג של נעלים גבוהות].
- יבמות פי"ג יג ע"א (מו"ק פ"ג פב ע"א): תמן אמרין קרבת קדמנא ושלפת סיניה מעילוי ריגליה דימינא ורקת קדמנא רוק דמיתחזי על ארעא ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו⁴. בסנהד' יט א: תני⁵ בראשונה היו כותבין שטרי חליצה במותב פלו' ופלו' חלצה פלני' בת פלו' לפלו' בר פלוני (ליתא בתוס') דקרבת לקדמנא וכו' (כבתוס').
footnotes: ⁴ במו"ק: דקרבת וכו' ושרת וכו'. ⁵ תוס' יבמות פי"ב טו דפו' וכ"י ו'.
בבבלי יבמות לט ב: מדאתקין רב יהודה בגיטא דחליצה איך פלונית בת פלוני א(י)קרבת ית פלוני יבמה קדמנא לבי דינא ואשתמודעינהו וכו' ושרת סיניה מעל רגלוהי וכו' דמתחזיא לבי דינא על ארעא ורב חייא בר אויא מסיים בה משמיה דרב יהודה ואקרינהו מה דכתיב בספר אורייתא דמשה. ונראה שרב יהודה עיבד את הנוסח הישן.
- יבמות פ"י י ע"ד (כתובות פ"ב כו ע"ב): אמר ר' יוחנן ותני כן שנים אומרים מת וכו' ואם נישאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה וכו' לא תינשא ואם נישאת תצא. תמן אמרין לא שנייה היא מיתה היא גירושין ("שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה") לא תינשא ואם נישאת לא תצא וכו'. על דעתיהון דרבנן דהכא מה בין מיתה מה בין גירושין וכו' רבי חייה בשם רבי יוחנן אמר הדעת מכרעת בעידי מיתה מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש.
בבבלי כתובות כב ב: א"ר יוחנן וכו' מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר אביי וכו'. רבא אמר לעולם וכו' וראה ר' יוחנן דבריו של ר' מנחם בר' יוסי בגירושין ולא ראה במיתה מאי טעמא מיתה אינה יכולה מכחשתו גירושין יכולה מכחשתו.
- כתובות רפ"ב כו סע"א: בהינומה. תמן [אמרין] נמנומא רבנן דהכא אמרין פוריומא ("אפריון").
בבבלי יז ב: מאי הינומא. סורחב בר פפא משמיה דזעירי אמר תנורא דאסא⁶ ר' יוחנן אמר קריתא דמנמנמה בה כלתא.
footnotes: ⁶ פרסית تنوره tanwara, סורית תנורא = θώραζ, אוידא: נחתא דכריך הוא לגושמא ושו', שרינא וכו', ובני סוריא השא קרין תנורא לנחתא הודרניא דעטיפן נשא ושו'. [ועי' מ"ש בלשוננו כרך ט"ו עמ' 106.]
- כתובות פ"ז לא ע"ב: או שתהא ממלא ומערה לאשפות יוציא ויתן כתובה. תמן אמרין כגון מעשה ער. ורבנין דהכא אמרין דברים של בטלה.
בבבלי עב א: ותיעביד א"ר יהודה אמר שמואל שתמלא ונופצת (="כגון מעשה ער"), במתניתא תנא שתמלא עשרה כדי מים וכו' א"ר יוחנן מפני שנראית כשוטה.
- סוטה פ"ה כ ע"ב: תמן אמרין שתי שאילות שאלן חגי הנביא וכו'.
בפסחים יז א: רב אמר אישתבוש כהני וכו', בשינויים.
- סוטה פ"ז כא סע"ד: תמן אמרין עד בבל נאמר כאן הרחק וכו'.
- נדרים פ"ב לז ע"א: מהו כאימרה ר' יוחנן אמר כאימר תמידא תמן אמרין(!) כוולד (!) חטאת רשב"ל אמר כאילו של אברהם אבינו, ועי' ב"ר.
בבבלי ליתא.
- נדרים פ"ד לח רע"ד: מהו תמחוי החוזר תמן אמרין פיסגתא. רבנן דהכא אמרין תמחוי שיש בו לאכול ולשבוע ולהותיר.
בבבלי מא ב: א"ר יוסי בר' חנינא מן התמחוי החוזר לבעה"ב, כ"רבנן דהכא".
- נדרים פ"ט מא ע"ג: תמן אמרין מן תבנא לא גבאי ומן גופיה גבאי. השוה "מיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה" (ב"ק יא סע"ב וש"נ).
- גטין פ"ה מז סע"ב: והוא שתהא אמת המים עוברת על גביו (= שמואל אליבא דרב, בבלי ס ע"ב). שמואל אמר אפילו מן הצד. תמן אמרין דרחיק וניחא למישתי קדים ליהָ[ן] דקריב וקשי למישתי.
בבבלי שם מחלוקת רב ושמואל: בני נהרא רב אמר תתאי שתו מיא וכו' בדמיזל כ"ע לא פליגי (ר"ן: דעילאי שתו ברישא) וכו'. ורב הונא בר תחליפא מוסיף: "השתא דלא איתמר הילכתא וכו' כל דאלים גבר".
ואולי זוהי דעתו של רב = "נהרא כפשטיה ליזיל" שבבבלי.
- נזיר פ"ב נא סע"ד: איש מהו להתפיש לו נזירות בלשון אשה. תמן אמרין הא נזירה איעבר ("הרי נזיר עובר").
- נזיר פ"ב נב ע"א: הפריש קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן תמן אמרין מגלח תגלחת אחת על שתיהן. ר' יוחנן אמר מגלח וחוזר ומגלח וכו'.
- קידושין ס ע"ג: מי שלף. תמן אמרין רב ולוי חד אמר הקונה וחד אמר המקנה.
בבבלי ב"מ מז א: במה קונין רב אמר בכליו של קונה וכו' ולוי אמר בכליו של מקנה וכו'.
- ב"מ פ"ג ט רע"ב: תמן אמרין אילין עכברייא רשיעיא כד חמיין פירי סגיין קריין לחביריהון ואכלין עמהון. א"ר יוחנן אובדות הן וכו'.
בבבלי ב"מ מ ע"א: תניא⁷ אמרו לו לר' יוחנן [בן נורי] הרבה אובדות וכו'. וכטעמיה דר' יוחנן בירוש'. ועי' הוריות יג סע"א: שסורן רע מאי היא רבא אמר אפילו גלימא גייצי רב פפא אמר אפי' שופתא דמרא גייצי.
footnotes: ⁷ עי' תוס' פ"ג יא דפו'.
- ב"ב פ"ד, יד ע"ג: תמן אמרין אדמון ורבי עקיבה – ירוש' כתובות פי"ג לו ע'"ב: א"ר ירמיה.
- ב"ב פ"י יז רע"ד: המלוה את חבירו על ידי ערב וכו'. רבי אבהו בשם ר' יוחנן בשיש נכסים ללוה וכו' תמן מרין בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וציידן וראייה אחרונה. אמרין ובלבד במשנתינו.
בבבלי קעד א: אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו וכו', ושם קעג ב: אמר רבה בר רב הונא⁸ א"ר יוחנן לא שנו ("ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה וכו' ") אלא שאין נכסים ללוה וכו' והא מדקתני סיפא וכו'.
footnotes: ⁸ כצ"ל, כמו שכתבתי במק"א [מבוא לנוסח המשנה, 280.]
ואפשר אמנם שכוונו ב"תמן אמרין" לרבב"ח בשם ר' יוחנן.
a32) יבמות פי"א יא ע"ד (סנהד' פ"ט כז רע"א): תמן אמרין ולא ידעין אין מן⁹ שמועה אין מן מתניתא וכו'.
footnotes: ⁹ כצ"ל כמו בסנה', כאן: מן מה.
II. תמן אמרין בשם ר' פלו'.
- מע"ש פ"ד נה ע"א¹⁰: על דעתין דרבנן דתמן ניחא דתמן אמרין בשם רב נחמן בר יעקב כל שנותנין לו אגוז ומשליכו צרור והוא נוטלו וכו' אגוז והוא נוטלו וכו' גזילו גזל מפני דרכי שלום. אגוז וצרור והוא נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן גזילו גזל גמור. זכה לעצמו אבל לא לאחרים. רב הונא אמר כשם שהוא זוכה לעצמו כך וכו'.
footnotes: ¹⁰ עירובין פ"ז כד ע"ג, גטין פ"ה מז סע"ב.
בבבלי, גטין סה א, בשם רבא (תלמיד ר"נ): אמר רבא ג' מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכו' הפעוטים וכו' הגיע לעונת נדרים וכו'¹¹.
footnotes: ¹¹ עי' גם מבוא הירושלמי לרז"פ, קכג ע"ב.
- פסח' פ"ה לב ע"ג: תמן אמרין בשם רב חסדא בשעברה שנתו בין ראשון לשני, וכו'. ר' יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא וכו'.
- ע"ז פ"ג מג סע"ב: תמן אמרי[ן] בשם רב חסדא צילה אסור. צל צילה מותר. אי זהו צל צילה ואי זהו צילה. תמן אמרי[ן] כל שאילו תיפול והיא נוגעת בו זהו צילה. וכל שאילו תיפול ואינה נוגעת בו זהו צל צילה.
בבבלי מח ב: לא ישב בצלה פשיטא אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן לא נצרכא אלא לצל צלה, מכלל דבצל קומתה אם ישב טמא וכו' איכא דמתני לה אסיפא ואם ישב טהור ארבב"ח אר"י לא נצרכא אלא לצל קומתה (= צילה) מכלל דלצל צלה אפי' לכתחילה ישב, לא הא קמ"ל דאפי' לצל קומתה אם ישב טהור.
"תמן אמרין" השני יוצא מן הבבלי, אבל את הראשון אין הבבלי יודע.
- יבמות פי"ב יב סע"ג־רע"ד: ר' בא בשם רב והן שהיו מעמידין של עץ. תמן אמרין בשם רב והן שהיו תרסיותיו של עץ.
אבל בבבלי קג ב נזכרו רק דברי שמואל: סנדל של עץ מאן תנא אמר שמואל ר"מ היא וכו' אבוה דשמואל אמר במחופה עור וד"ה.
- ב"מ פ"ג, ט ע"א: רבי ירמיה בשם רב כאן (משנת המפקיד, מ"ג) בנשבע כאן בשלא נשבע. תמן אמרין בשם רב שם (בב"ק, וכס"ד דגמרא, ב"ק קג ב) בנשבע כאן בשלא נשבע.
בב"מ לז א משני סתם: התם (ביבמות פט"ו מ"ז) דקתבעי ליה הכא (בב"מ) בבא לצאת ידי שמים (כר' יוחנן בירוש' יבמות פט"ו, טו ע"ב!). וכו' והלה מה טוען. רב יהודה אמר רב הלה שותק רב מתנה אמר רב הלה צווח ("מכחיש").
- יבמות ספי"א יב רע"ב: תני רבן שמעון בן גמליאל אומר כל המתקיים באדם שלשים יום אינו נפל וכו'. תמן אמרי[ן] בשם שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
בבלי שבת קלו א: דא"ר יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג.
III. ר' פלוני בשם רבנין דתמן, רבנן דתמן.
- ר' אבא בשם רבנין דתמן.
א) שביעית פ"י לט סע"ג: ר' בא בשם רבנין דתמן שלשה שדנו ומת אחד מהן חותמין בשנים ואמר[ין]¹² אע"פ שחתמנו בשנים דננו בשלשה.
footnotes: ¹² בסנהד' ספ"ה כג ע"א: וכותבין.
בבלי כתובות כב א: א"ר זירא הא מילתא מר' אבא¹³ שמיע לי ואי לאו ר' אבא דמן עכו שכחתה ג' שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכין למיכתב במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי.
footnotes: ¹³ הוא ר' בא של הירוש', תלמיד ר' הונא.
ב) ברכות פ"ט יד סע"א¹⁴ וביצה פ"ג סב ע"א: ר' בא בשם רבנין דתמן שחטה ואכלו זאיבים בני מיעיה כשירה שחזקת בני מיעים כושר וכו'.
footnotes: ¹⁴ שרידי ירושלמי 353 ורש"ס.
בבבלי חולין ט ע"א: כדבעא מיניה רבי אבא מרב הונא בא זאב ונטל בני מעים מהו וכו' א"ל אין חוששין וכו'.
ג) נדרים פ"ח מ ע"ד: ר' בא בשם רבנין דתמן והוא שאמר יום סתם, הא אם אמר יום זה מתענה ומשלים.
בבבלי תענית יב ב ליתא.
ד) ע"ז רפ"ד מג ע"ג: כמה הן רגלי מרקוליס. ר' בא בשם רבנין דתמן ג' אמה.
- ר' אבון בשם רבנין דתמן.
א) פיאה פ"ז כ ע"א: אני אומר עם הנקרצות עם האשכולות.
ב) תרומות ספ"ו מד ע"ב: ואת אומרת שאין משלמין מפירות חוצה לארץ.
ג) שבת פ"ו ח ע"ב (עירובין פ"י כו ע"ג): נותנין [עלה]¹⁵ ע"ג מכה בשבת שאינו אלא כמשמרה.
footnotes: ¹⁵ זו נוסחת הסמ"ג, ה' שבת (ד"ו י"ט ב'), בעירובין שם בטעות: רטייה.
עי' בבלי שבת קלד ב.
ד) עירובין ספ"ג כא רע"ג: עשו אותו הולך לעירו וכו'.
ה) פסח' פ"ד לא ע"א (ע"ז פ"א מ רע"א): זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע.
עי' בכורות ב א"ב.
ו) שקלים פ"ב מו ע"ג: מכיון שב"ד ראויין למשכן ולא מישכנו כמי שנהנה.
ז) ר"ה פ"א נו ע"ג: באומר הרי עלי עולה להביאה בשני בשבת וכו'.
ח) ביצה פ"א ס ע"ב: זאת אומרת שאין אפר הכירה מוכן אלא למצוה.
עי' ביצה ח ב: אמר רבה (רבא) אפר כירה מוכן לודאי, ואין מוכן לספק וכו' ואזדא רבא לטעמיה וכו'.
ט) כתובות פ"ח לב רע"ב: מתניתא כשנפלו לה זיתים ולא קרקען וכו' (ורבנן דהכא אמרין וכו').
בבבלי עט ב: אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב כהנא אמר רב מחלוקת בשדה שאינה שלה וכו'.
י) גטין פ"ה מו ע"ד: אין לך יורד ברשות וידו לתחתונה וכו' ר' יוסי בי ר' בון בשם רבנין דתמן אין לך יורד ברשות וכו'.
יא) סנהד' פ"ז כה ע"ב: מניין לאומר לו אלי אתה רב אבון בשם רבנין דתמן וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל וגו' וכו'.
עי' בבלי סג א: אר"נ אמר רבה בר אבוה אמר רב כיון שאמר לו אלי אתה וכו' דאתקושי איתקוש דכתיב וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו וגו'.
יב) ע"ז ספ"א מ ע"ב: זאת אומרת שדה שהיא נתונה ע"ג הדרך אסור להשכירה לגוים וכו'.
יג) ע"ז פ"ג מג סע"ב: זאת אומרת שאי' טומא' המתי' (ע"ז) מחוורת וכו'.
- ר' אימי בבלייא בשם רבנין דתמן.
א) תרומות רפ"ח, מד ע"ג (כתובות פ"ג כז ע"ב): ר' אימי בבלייא בשם רבנין דתמן טעמא דרשב"ל ("אין ממון אצל מכות") רשע רשע וכו'.
בבבלי כתובות לה א: אלא כי אתא רבין אמר וכו' כי פליגי בחייבי מלקיות וכו' אביי אמר אתיא רשע רשע.
ב) פסח' פ"ד ל סע"ד (ע"ז פ"א לט סע"ד): פעמים שהוא מוכרה לו לניסיון וכו'.
בבלי ע"ז טו א: אמר רמי¹⁶ בריה דרב ייבא משום נסיוני.
footnotes: ¹⁶ רמי = ר' אמי, ר' אמי בבלייא.
ג) ע"ז פ"ד מג ע"ד: ואתיא כיי דמר ר' אמי בבלייא בשם רבנין דתמן לא התירו¹⁷ שתחוייה אלא לתענית ציבור ובלבד על הצד.
footnotes: ¹⁷ [כך בכי"ל, ד"ח בטעות: היתרו.]
עי' מגילה כב ב–כג א מעשה דרב ומנהג אביי ורבא ד"מצלו אצלוי".
- רב חביבא בשם רבנין דתמן.
א) פיאה פ"א טו ע"ב: רב הונא אמר למצות עד שליש וכו' רב חביבא בשם רבנין דתמן מהו שליש לדמים. היך עבידא. לקח אדם מצוה וראה אחרת נאה הימינה עד כמה מטריחין עליו עד שליש.
בבלי ב"ק ט ע"ב: אלא א"ר זירא בהידור מצוה עד שליש במצוה¹⁸.
footnotes: ¹⁸ ועי' לעיל "במערבא אמרי".
ב) מגילה פ"א ע עב: ר' חביבה בשם רבנן דתמן בכל מקום שכתוב יום טוב אין כתיב וקיבל. בכל מקום שכתוב וקיבל אין כתוב יום טוב וכו'.
בבלי מגילה ה ב: רבה בריה דרבא וכו' הספד ותענית קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יו"ט לא כתיב.
- רב הושעיה בשם רבנין דתמן.
שבועות פ"ז לח רע"א: רב הושעיה אמר קומי רב אמי בשם רבנין דתמן חזרה שבועה לסיני. ר' יוחנן בשם ר' ינאי חזרה שבועה לבעלין.
בבלי שבועות מז א: א"ר אמי רבותינו שבבבל אמרו חזרה שבועה לסיני. רבותינו שבארץ ישראל אמרו חזרה שבועה למחויב לה. אמר רב פפא רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבא"י ר' אבא, רבותינו שבבבל רב ושמואל וכו'.
אבל בירוש' מפורש: ר' יוחנן בשם ר' ינאי.
- ר' הונא (חונה) בשם רבנן דתמן.
א) יומא פ"ג מ סע"ג: ר' חונה בשם רבנן דתמן תיפתר שבא מתרומת הלישכה ולית [את] שמע מינה כלום.
ב) סוכה פ"א נב רע"ב: ראשי פסל היוצאין מן הסוכה נידונין כסוכה. רבי חונה¹⁹ בשם רבנן דחמן ובלבד על פני כולה.
footnotes: ¹⁹ ר' חונה הוא השני תלמיד רב יוסף
עי' בבלי יט א: רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הבא בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ומשכא ואזלא חדא דופן בהדייהו.
- רב יצחק בר משרשיא בשם רבנן דתמן.
שבת פי"ב יג ע"ד (גטין פ"ב מד ע"ב): ר' יוחנן ורשב"ל תרווייהון אמרין והוא וכו' אבל דיו ע"ג סיקרא וסיקרא ע"ג דיו חייב. ר' יצחק ב"ר משרשיא בשם רבנן דתמן חייב שתים אחת משום מוחק ואחת משום כותב.
בבלי גטין יט א: איתמר המעביר דיו ע"ג סיקרא בשבת ר"י ור"ל דאמרי תרוייהו חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק.
- ר' יוסי ביר' בון בשם רבנין דתמן.
שבת פ"ט יב ע"א (פי"ט יז סע"א) מחמין לו חמין בשבת.
רב ושמואל, בבלי קלד ב²⁰.
footnotes: ²⁰ עי' לעיל.
(ועי' עוד בערך ר' אבון אות י).
- ר' כהן בשם רבנן דתמן.
שבת ספי"ז טז עב: ר' כהן וכו' תינוק עשו אותו כאוכלין.
ע"פ ר' יוחנן בירוש' ובבבלי קמב א: בכלכלה מלאה פירות²¹.
footnotes: ²¹ עי' לעיל עמ' 315.
- רב עוקבה (או: ר' מר עוקבן) בשם רבנן דתמן.
א) עירובין פ"א יט ע"ב: רב עוקבה בשם רבנן דתמן לִגְדוֹלה הן נידונות וכו'.
ב) מגילה פ"ד עה ע"ג: ר' מר עוקבן בשם רבנן דתמן לא דומה גנאי יחיד בציבור לגנאי ציבור בציבור.
- רבנן דתמן
א) ביכורים פ"ב סה ע"א: א"ר הילא תניי תמן התרומה והביכורים אחד הנותנן ואחד הנוטלן ("הכהן") טעונין וידוי. א"ר זעירה רבנין דתמן סברין ורבנין דהכא אמרין מי שיש לו מעשר בפני עצמו מתודה וכו'.
ב) עירובין פ"א יח ע"ד: רבנין דהכא כדעתון ורבנין דתמן כדעתון = רב ואבא בר הונא, שם.
ג) יבמות פ"י י סע"ד (כתובות פ"ב כו ע"ב): רבנן דתמן = רב נחמן בר יעקב בשם רב, יבמות שם יא א וב"ב פ"ג יד ע"א. והם "רבנן דתמן" שביבמות פי"ג יג ע"ד וכתובות פ"ב כו ע"ד. ור"נ – כ"רבנן דהכא" כתובות פ"ב כו ע"ד וב"ב שם, בבלי ב"ב לא ב.
ד) סוטה פ"ט כג סע"ד: רבנין דהכא פתרין קראה בהורג ורבנין דתמן פתרין קרייא בנהרג וכו' ורבנן דתמן פתרין קרייא בנהרג לא בא על ידינו ופטרנוהו בלא הלוייה ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה.
בבבלי מו ב: [תנא]²² לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות וכו'. (והיא ברייתא בבלית, עי' כזה "תמן אמרין", 14)²³, ועי' "רבנן דהתם", ב־מערבא אמרי", 1.
footnotes: ²² כנו' כ"י מ' וע"י. ²³ ועי' ספרי תצא פיס' רי, שנוסף גם שם "בלא לוייה" במו שנוסף במשנה, פ"ט מ"ו, ע"פ הבבלי והירוש'.
ברור אפוא שמסדרי הבבלי אע"פ שידעו כמה וכמה סוגיות מתלמודה של א"י לא ראו את הירוש' שלנו ולא ידעו אותו, ושהרבה סוגיות של א"י שהזכירו הן סוגיות של תלמוד א"י במהדורא אחרת, של ישיבה אחרת, שנמסרו בבבל בעל פה. ומכיון שאין אנו יודעים בכל סוגיא וסוגיא של א"י ובכל מאמר ומאמר של אמוראי א"י את שם המוליך והמביא, אם היה מטבריא או מצפורי או מקסרין או מלוד, מקום הישיבות הראשיות בא"י, ומכיון שבא"י עצמה היו חילופים רבים מישיבה לישיבה (כאותם ההבדלים של הסוגיות המתחלפות שבירוש' שלנו, או שבין הסוגיות שבירוש' בכלל לירוש' נזיקין, או שבין הסוגיות שבירוש' לאותן שבב"ר), – הרי ברור שסוגיא או מאמר שנמסרו בבבל ע"י אחד החכמים של הישיבות שמחוץ לטבריה, – שאותן הסוגיות או המאמרים יכולים היו להמסר בטבריה, מקום סידורו של רוב הירוש' שלנו, בצורה אחרת ובשיטה אחרת: מכאן החילופים שבמאמרי א"י וסוגיותיה בין הבבלי והירוש', ומכאן החילופים שבין ה"נחותי", רבין ורב דימי ור' יצחק (כי אתא רבין – כי אתא רב דימי – כי אתא ר' יצחק) וכדומה, הרגילים בבבלי, ומכאן יסוד העובדא שהרבה והרבה מקבלותיהם של נחותי אלו²⁴ אינן מתאימות כלל לירוש' שלנו.
footnotes: ²⁴ חוץ מטעויות ואי־דיוק, יבמות סד ב אומר אביי: אבין וסמכא יצחק סומקא (= ר' יצחק בר יוסף) לאו בר סמכא.