סעי' ב' (שלשה שירדו לשום) משכון שאמרו עליו ג' ששוה כך. ולא הי' מאמרם בסגנון שומא רק אמרו כל אחד ואחד מהם שרוצה ליתן עבורו סך פ'. אולי אין זה סגנון שומא. כיון שלא אמרו רק שרצונם לקנות בסך פ':

סעי' ג' (שמוה שלשה שמאים) כיון דהו"ל אומדנא ולא שייך בכך על פי ב' יקום והולכים אחר רוב דיעות אולי לא שייך בהו כיון שהגיד אינו חוזר ויכולים לומר טעינו באומדנא. ושוה יותר או פחות ומאמרם שלבסוף קיים. או מצרפים עוד בקיאים ויהיו רוב דיעות נגד מאמר הראשון או אם אין שם עוד בקיאים הגדה אחרונה עושה להראשונה כדליתה. ואם לא הגידו תחילה לפני ב"ד ג' קבועים רק שליח ב"ד אמר משמם כנהוג בשומות שהשליח אומר לב"ד בשם בקיאים. פשיטא שחוזרי' ומגידים גם שאמרו בב"ד שכמו שאמר השליח בשמם כן אמרו. ובכך א"צ לצרף עוד בקיאים גם כשאפשר בקלות:

סעי' ט' (מסלקין אותו מאותה קרקע) מאי דקיימא לן שומא הדרא צריך לעיין אם שייך כן לגבי הנמכר על פי ערכאות של גוים באופן המועיל. אך כיון שהנכרי מכר אחר השומא להישראל הרי פשיטא ששומא דזבנה לא הדרא מעיקר התקנה. אך כשהישראל גבה חובו מנכרי על פי שומא זו ששם הנכרי קרקע של בעל חובו ישראל ולא הי' בזה מכירה מהנכרי להישראל רק שומא בעש"ג החליטה הקרקע לישראל ואם מועיל זה. צל"ע אם שייך בזה שומא הדרא: