סעי' א' (אפי' שהשליח עכו"ם עש"כ סק"ד) בההיא דחו"מ קכ"א שכתב הש"כ ז"ל שלא כמ"ש הבעה"ת ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל מצד שעבד כנעני ידו כיד רבו. אולי יש ליישב סברת בעה"ת ז"ל שהוכיח דל"ש בזה דהו"ל כאומר שלח ע"י נכרי והפטר. והיינו מצד שמחילה א"צ קנין שהרי זכי' או שליחות ל"ש ע"י נכרי וכברמ"ג בחו"מ וגם קטן דעדיף ויש לו זכי' מ"מ אין זכי' על ידו לאחרים וא"א להאחריות לחול על המלוה רק מצד שמחילה א"צ קנין והרי בססי' ש"מ שייך ג"כ מחילה גם ע"י עבד כנעני שכיון שאמר שלח ידע שלא ילך הוא והו"ל כאומר והפטר כמ"ש הסמ"ע ז"ל רסי' ק"כ מצד מחילה שמהני גם שם על חיוב האחריות שהי' מוטל על השואל. וגם שיד עבד כידרבו מ"מ סגנון מחילה מדוע לא תועיל והלא באומר הנח ע"ג סלע והפטר מפורש בב"מ ע"ב שנפקע החוב ומשמע שגם בסלע של הלוה כ"ה וכן משמע ביו"ד רסי' קס"ט והיינו מצד מחילה ומדוע יוגרע ע"י עבד כנעני שלו. ובפ' השואל משמע שבחזרה שוה לבשעת שאלה וכ"מ לשונות הפוסקים ז"ל עי"ז משמע שאין בזה סגנון מחילה ממש כיון שמ"מ לא אמר והפטר רק מצד שליחות הו"ל השליח כהמלוה גופי' וזכה בהמעות אליו ולזה בעבד כנעני ל"ש כן וממילא כ"ה בנכרי. ואולי ס"ל לבעה"ת ז"ל שמחילה ל"ש בזה כי לא אסיק אדעתי' כ"כ שיארע אחריות ומעין פשרה דצריכה קנין גם מצד המוחל ע"י שאינו מרצון פשוט. אך נראה מסברא שאין זה כההיא דפשרה ומחילה מועיל בזה גם בלא קנין וכבב"מ ע"ב רק י"ל שבלא אמירת והפטר אינו מחילה וכבר"ס ש"פ חילוק בין שומר לאחר לגבי והפטר. אך מ"מ נראה שהפוסקים ז"ל שכתבו בזה דלא כבעה"ת ז"ל ס"ל שגם בלא והפטר שייך בזה מחילה. מצד סברת הסמ"ע ז"ל כנ"ל. דאל"כ מדוע בס"ס ש"מ מהני בשולח ע"י בנו כו' ומשמע שכן הוא גם ע"י בן קטן גם דל"ש בו שליחות וצ"ל שהוא מצד מחילה וכן הוא ע"י נכרי וצ"ל שעבד גרע גם ששליחות נראה דשייך בו כיון שהוא כאשה לכל מילי מ"מ זכי' ל"ש על ידו וגרע מקטן כי אינו זוכה לעצמו כלל רק לרבו ול"ש זכה לנפשי' וכ"ש לאחריני ואין זוכים על ידו עירוב ומצד מחילה ג"כ גרע עבד כנעני שע"י שידו כיד רבו ממש הו"ל כאומר לו הולך אלי. בין בשאלה בין בחזרה וגם שאיני מבין כ"כ הסברא בבירור כעת האיך יהי' עי"ז פרכא פשוטה שם בפ' השואל יד עבד כו' כיון שיכולים לומר ששייך בזה מחילה דהו"ל כהנח ע"ג קרקע שלך והפטר מ"מ צ"ל שכ"ה פשוט מסברא גם שמפרכא הנ"ל אין הכרע כי שם לגבי תחילת שאלה פריך שפיר בפשיטות כיון דלא מהני שם סגנון מחילה מ"מ ס"ל להפוסקים ז"ל שכיון שאמרו סתם שהחזרה שוה להשאלה. כ"ה ג"כ לגבי עבד כנעני והיינו מצד דל"ש ג"כ מחילה בשליחות ע"י עבד כנעני כיון שאינו סגנון השבה מוציא מרשותו עי"ז אינו פוטרו מאחריות וצלעע"כ. אך היינו רק בפרעון משא"כ באומר שלח מעות ע"י נכרי ואשלח לך סחורה אין חיוב על המוכר כיון דל"ש שליחות וזכי' ע"י נכרי והי' מקום לומר שמ"מ יש חיוב להסוברים בר"ס ש"מ בזרוק מנה לים ואשלם שחייב. ואולי שם י"ל דחייב מדין ערב גם דל"ש שם הנאה שמהימן לי' משא"כ אודות אחריות דהו"ל דאי ואסמכתא וערבות מועיל גם שהוא דאי מצד הנאה שמהימן לי' עש"כ ז"ל ח"מ מ' משא"כ בהנ"ל דל"ש הנאה שמהימן לי' ואולי י"ל שבסחורה הנ"ל שיייך הנאה מצד שהמוכר מרויח בסחורתו ואולי גם הסוברים בש"פ שפטור באומר זרוק מנה לים ואשלם היינו רק מצד שאין הנאה להאומר משא"כ בהנ"ל יודו שחייב באולי ואין הכרע לזה מיד עבד כו' כנ"ל שמשמע שע"י קטן מועיל וכנ"ל והיינו גם בתחילת שאלה כי שם יש הנאה ברורה להשואל ובחזרה שייך מחילה משא"כ בהנ"ל אולי אינו הנאה כ"כ גם דקי"ל אומן שומר שכר וצלע"ע היטב:

(שם) (או חש"ו) י"ל שאין כן רק בשליחות על פרעון משא"כ שולח קטן ללוות בשבילו מאחר. שאם הקטן אינו חריף ובקי לשמור וכ"ש בשוטה המאבד דשייך לפלוגתא שבסי' ש"פ בזרוק מנה לים ואשלם לך ובפרעון י"ל שפטור לכ"ע וצלע"ע:

(שם) (ובדרך שב"א רגילים עסמ"ע סק"ד) בההיא דרסי' קכ"א בחו"מ שחילק הסמ"ע ז"ל בין ע"י פלוני ע"י מי שתרצה. אולי י"ל שהיינו מצד שע"י פלוני הי' כולה מלוה לזרז השליח שיזהר בחששות משא"כ באומר ע"י מי שתרצה. אך סתמיות הל' משמע שע"י פלו' גם בידוע שלא זירז וגם א"א להמלוה לזרזו והלוה יכול לזרזו מ"מ ס"ל להסמ"ע ז"ל שכיון שאמר ע"י פלו' אין חיוב על הלוה או הנפקד וצלעע"כ: באורו"ת ז"ל כתב שם שתחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא כשאפשר לאונס לחול ע"י הפשיעה וכ"ה משמעות הש"כ ז"ל שם שכתב מדרצ"א ס"ו. ואולי שייך לחלק בזה בין שולח ע"י מי ששייך בו הלכות שליחות משא"כ ע"י נכרי שהוא רק מצד מחילה כנ"ל בסמוך. אולי י"ל שלא מחל אלא אם לא הי' משנה מהמאמר שא"ל שבכללו שלא יפשע גם שלא נמשך גרעון ע"י פשיעתו והרי המחילה היא בלי טעם כיון שלא יצאו המעות מרשות הלוה כיון שאין להנכרי זכי'. ואולי אם ישיב הלוה המעות לידו מיד השליח בטילה המחילה למפרע. והו"ל כתנאי בהמחילה ע"מ שיושב המעות לידו. ואולי עי"ז שייך בזה ג"כ אונס ע"י פשיעה דוקא דאל"כ הפשיעה כדליתא וצלע"ע: ובכלל מ"ש שם בש"ע בדרך שבני אדם רגילים לשלח מעותיהם אולי יש ג"כ שלא ישלח השליח עם המעות מביתו בלילה כיון שחז"ל אמרו לצאת לדרך בכי טוב. ואונס גזילה שייך לפעמים ע"י פשיעה ששלח בלילה ואולי מנהג ידוע לשלוח בלילה מועיל ופטור:

סעיף ז (השליח אינו נאמן) כמו שע"י שבועת היסת הו"ל השליח נוגע ופסול לעדות כ"ה אם מוטל עליו קבלת חרם. וכן ע"י שאם הי' חברו תופס משלו הי' גובה י"ל דהוא נוגע עי"ז ואולי גם אם הי' התפיסה מועלת רק אם היתה שלא בעדים. ומסברא י"ל שמלתפוס משלו שלא בעדים יוכל להשמר ואולי גם בעדים יוכל להזהר ואינו נוגע. ואם שייך נגיעה בכך צ"ל שמה שלא אמרו בש"ס בקידושין מ"ג נגיעה מצד תפיסה הוא מצד שכנגד טענת נאנסו אין המשלח יכול לומר ודאי שלא נאנסו ולא יועיל בתפיסה. אם יש עד א' שאומר כמאמר השליח שוב איננו נוגע שהרי העד יפטרנו משבועת היסת וגם אם ע"י קבלת חרם הו"ל נוגע מ"מ כשהוא אומר טענת שמא כ' האורו"ת ז"ל דל"ש שום קב"ח וממילא אין נגיעה ול"ש לומר נפק ג' רבעי ממונא ע"י חד כי ל"ש כן רק כשכ"ה ממש היטב משא"כ גרמא בעלמא ול"ש בכך משום בא לישאל בזא"ז או בבת א' ואלו הי' מסולק הנגיעה מקודם הרי לא היה חשש ממילא כ"ה גם כשהעד זולתו בא אח"כ וכשידע מקודם ואמר שיביא עד א' אין חשש מצד להחזיק דבריו הראשונים וכמו שאין חוששים לומר נגיעה עד שמבורר כן אין לחשוש אולי לא ידע שיעיד עד וכ"ש אם לאו הי' ספק אצלו על ידיעתו שאין ספק אולי לא יגיד כיון דכתיב אם לא יגיד ונשא עונו:

סעי' ח (אם השליח כופר) בקכ"א בחו"מ בשליח אומר לא קבלתי כ"כ והלוה אומר שנתן והמלוה אומר לא קיבל ששייך ש"ה על הלוה אולי אם הלוה אומר שנתן והשליח א"י כמה רק שאומר שלא נשאר בידו והמלוה אומר שלא קיבל רק חצי כיון שהשליח נעשה משואיל"מ אם לא הי' אומר הילך י"ל שאין ש"ה על הלוה ע"י הצטרפות מאמר המלוה וצלע"ע: