Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 122
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף ב' (ובטל השליחות) גם להדיעה שבקכ"ב בחו"מ שגם אם ביטל השליחות פטור הלוה. מכל מקום השולח שליח שילוה ממלוה בשבילו. וביטל השליחות קודם שבא הממון אליו אולי י"ל דלכ"ע השליחות בטל והי"ל להמלוה לאסוקי דעתי' שיכול לבטל השליחות מה שאין כן בפרעון דהו"ל הלוה אנוס ואונסא רחמנא פטרי' מה שאין כן לחייב חברו על ידי אונס שלו. וגם שהוא גרם. מכל מקום אולי הו"ל גרמא ולא גרמי ואולי אינו גורם כלל כי הו"ל להמלוה לאסוקי אדעתי' וכעין לא הו"ל דתיכול שגבי נותן לפני בהמה. ולטעם א' שכ' שם עוד שסמך עליו שלא יחזור בו אולי כ"ה בלוה ע"י שליחו. ומשמע דאין צריך לבטל השליחות בפני עדים. כי רק בגט תקנת חז"ל שיהי' בעדים או בב"ד או שלא יועיל ומ"ש האחרונים ז"ל שיבטל בעדים הוא רק שהי' לחשוש שיעשה בעדים ולא יהי' ניצול ממנו בשום טענה ומכל מקום צלע"ע: וכ"ה בשולח שטר חוב על עצמו לכל מוציאו שכל שביטל השליחות קודם שנתן השטר חוב אין עליו חיוב כיון שהחיוב אינו עד הגעת השטר חוב מידו. וכל שכן אם אומר שלא עשה שליח רק כתב השטר חוב על מנת שיתננו בעצמו ולקחו א' שלא בשליחותו שאולי לא שייך בכך שתיקה כעשיית שליחות בפירוש. ושתק משום שלא חש על מה שאינו על פי שליחותו ולפי זה גם במניח השטר חוב לפניו ובא א' ונטלו לפניו ושתק אין חיוב חל עליו אם לא שאמר לו שיטול שבמאמרו חל חיוב כאומר חייב הוא לו בשטר כבסי' מ'. ואולי יכול לטעון על השט"ח שמודה מוציאו שלא הלוה והוא בחנם. שלא נתן ולא אמר אך המוציא השט"ח יש לו מיגו שהי' אומר שהלוה ונאמן בכך מצד שכ"ה מסתמא ועל ידי שטר אומרים מיגו להוציא אך אין כן רק בשט"ח בעדים בשיעבוד: ואודות התחייבות על ידי שטר אודייתא י"ל שגם כשלא נתן הוא השטר מכל מקום כשהוא שטר אקנייתא בק"ס שמתחילת כתיבה נתחייב בהחלט למי שייציאו גם דשייך בכך משום אין ברירה כיון דהשיעבוד צ"ל למפרע על הכתיבה אולי מכל מקום שייך החיוב משעת הכתיבה ואחר כך יתברר מי יוציאו וצלע"ע:
(עוד מצאתי) כתבתי במק"א אודות נותן שטר חוב לשליח שילוה עליו שאולי יכול לחזור בו גם בלא ידיעת השליח אולי מוכרע שאינו יכול לבטל כמו שבע"ק או ערבות סתם גם כשלא נתן המלוה ללוה תיכוף לפני הערב משמע מסתמיות לשונות הפוסקים ז"ל שהערבות ח"ל ומשמע שאינו יכול לבטל שלא בפני המלוה. גם שהחיוב אינו חל עליו עד שנותן המלוה והרי ייחד עדות שחזר בו קודם מה שהחיוב חל עליו. אך מ"מ יש לחלק כי שם החיוב על ידי מה שהמלוה נותן על פיו וכיון שלא הודיע להמלוה למונעו מליתן אימת שנותן נותן על פיו. מה שאין כן בשטר חוב כנ"ל שכיון שלשון כל הנותן אינו שליחות כנ"ל. וגם שכשמחייב א"ע לכל הנותן חייב גם שלא הי' שליחות. מכל מקום היינו מצד שחייב א"ע בכך וכבסי' מ' בחו"מ מה שאין כן כשביטל מקודם וכשהודיע לשליחו הו"ל כהודיע למלוה כנ"ל בחק"א ובלא הודיע השליח. שמה שנותן על פיו י"ל דהו"ל רק כמו גרמא שאין היזק ברור במה שנותן גם אם אינו משלם הוא כי מי שקיבל ישלם באולי אחר כך. ואין ההיזק מיד ואולי מכל מקום הו"ל כערבות וצלע"ע היטב: כתבתי במק"א אודות אחד שנתן שטר חוב שלא נזכר בו שם מלוה ליד שליח שיתן עבור סחורה ולא רצה המוכר ליתן על השט"ח והלך השליח ולוה על השט"ח מיד א' מעיר אחרת. כתבתי ששייך גלוי דעתא שלא ליתן השט"ח רק להמוכר. כי עבור סחורה אין נגישה כ"כ אם ידוע שעבור הסחורה הי' נגישה כמו עבור מזומנים ע"י שהסחורה היתה אז חריפא ויקרה על ידי זה י"ל שאין בכך גלוי דעתא. אך המעשה הי' לפי דברי החתום שכשאמר לו השליח שהמוכר אינו נותן על השט"ח אמר לו שיחזיר לו השט"ח. לפי דברי הש"ך ז"ל בחו"מ קכ"ב שכשהודיע להשליח שביטל השליחות חייב הנפקד כ"ש שכ"ה בהנ"ל. שכיון שאמר להשליח שיחזיר לו לא הי' רשאי ללות על השט"ח. כי גם ששיעבד א"ע לכל מוציאו מ"מ סמך א"ע פל שליחו שלא יתנו ליד אדם רק כפי מה שהרשהו. ושליח העובר על דעת משלחו הו"ל גזלן. אך גם להסמ"ע ע"ה בהנ"ל מודה כי סברת הסמ"ע ע"ה היא מצד שסמך א"ע אהימנות' דהמפקיד שעשאו שליח בעדים תו בשטר. מה שאין כן בהנ"ל שלא עשאו לשליח אליו כלל ולא סמך את עצמו רק אהימנותי' דהשליח ולא על אמונתו של החתום הלוהו כלל. וסברת בעה"ע ז"ל לא שייך רק גבי נפקד. שהסברא שכ' שכמו שחזקה ששליח עושה שליחותו כן חזקה שהמשלח אינו חוזר בו משליחותו. סברא זו אין בה כח להוציא ממון וכמו מה שחזקה ששליח עושה שליחותו אם בעל הבית טוען נגד החנוני ודאי לא מהני החזקה וכל שכן החזקה שלמד משם כנ"ל דלא עדיפא נגד ברי של המשלח וכל שכן אם גם השליח מודה. וכל שכן אם יש עד שאמר להשליח שיחזור לו וגם בפקדון י"ל כנ"ל דלכ"ע מכיון שידע השליח שביטל השליחות חייב הנפקד ואינו אונס שעל ידי המפקיד וממילא לא הי' לו ליתן ועל כל פנים במלוה כיון שאינו אונס שעל ידי המלוה ולא שייך חזקה כיון שלא הי' לפניו בירור שעשאו שליח כלל חייב וכל שכן שיוציא הוא ממון על ידי מה שהאמין להשליח וכתבתי במק"א שמה שהי' להשליח מיגו לומר שהלוה על השט"ח ובמכירת שט"ח שייך תקנת השוק כבסי' נ' מיגו זו אינה מחייבת להחתום כי מכל מקום על ידי מיגו אין מוציאין ממון. וגם שמסייע לי' שטרא מכל מקום לא שייך כן רק על פי ב"ד גם הרי הטעם שאומרים מיגו להוציא כשמסייע לי' שטרא הוא מצד שעל ידי שיעבוד שבשטר שהוא בצד מה כגבוי. מה שאין כן שטר כנ"ל שלא חל עדיין שום חיוב על ידו. ומה שאין חוששין שהי' שטר אמנה ואינו נאמן הוא דוקא מצד חתימת ידי העדים. משא"כ עדים שלא כתבו שאמר להם חתמו שאין חתימת ידם מכריע שיהי' שטר בעדים והם באו רק לקיים הח"י בכך אין הכרע שאינו אמנה ובפרט שלפי דברי השליח גופי' הרי הימנני' בהשטר ואולי הימנ' עוד על תנאי שהתנה שלא יקבל רק מאיש ידוע ולא מזולתו ולומר שכיון שהימני' להשליח הרי הלוהו על אמונתו של השליח שהימני' אין גם כן הכרע ידי זה להוציא ממון כי אולי סמך את עצמו שאחר לא יתן להשליח ממון על השט"ח כי יחשוש שלא שלחו לכל אדם או סמך את עצמו על מה שידוע לאדם שאמר לו שיחזיר לו השט"ח ואינו כההיא דקכ"ב ששלח בפירוש להנפקד שיתן לו ועשה ציוויו מה שאין כן בשליחות שטר חוב וגם האומר כל הזן אינו מפסיד אין בכך שליחות כביו"ד רכ"א ס"ח ורל"ה ס"ב ושם להט"ז ז"ל אין צריך לישלם על ידי זה. זכעת שמעתי על פי דינא דמלכותא יר"ה שמיוסד תוקף מה שקורים וועקסיל צ"ל להמלוה על וועסיל של אחר איזה כתב מוכיח. א"י אודות מה שקורים קאנטאר שוועקסיל משם מתפשטים בין הסוחרים: לא שמעתי כעת איך נוהגים בשליחות וועקשיל שלא על ידי מכירה ע"י מלוה הראשון רק מלוה הראשון ע"י שליח. אם מביאים גם כן איזה כתב מוכיח מהחתומים או מהממונה מהם ואולי בהנ"ל שייך מעין מ"ש בר"פ בתרא ב"ע א' אודות חנוני הרגיל ואזלי י"ל שכמו דשייך תקנת השוק גם במושכן גנב שאינו מפורסם כ"ה אודות מלוה על וועקסיל שמיד א' שאמר שהוא שליח מסחתום ומ"ח מסברא ספק בתקנה המוסף בהתקנה עליו הראי'. וכל שכן לגבי להוציא ממון. שכל המוציא מחבירו עליו הראי'. ובפרט לגבי תקנת השוק שלא מצאנו לגבי להוציא ממוחזק ותיקנו רק שלא להוציא מהמלוה וצלע"ע: