סעי' א' (דלתות אפי' א' יכול לעכב) ב' חלקו ביניה' חצר שקורין הויז. ושעת שנוסעים בו בעגלות מרחוב הוא בחלקו של אחד ושער שנוסעים בו בהעגלות מהחצר לחוץ לאחורי הבית הוא בחלקו של א' והתנו ביניהם שכל אחד ואחד יכול להוסיף בנינים בחלקו בחצר. רק שלא יקלקל הדרך משער לשער במפולש בשוה. ורצה א' להעמיד דלתות על גבולו נגד השערים ולהכניס לתוך שלו ושיפתחו הדלתות לתוך שלו ויהי' נקל לפתחם כמו השערים ממש. צל"ע אם תיבת מפולש ממעט גם דלתות סוגרים ופותחים תמיד ממש כעין השער או לא. ולא שייך בזה זה נהנה וזה לא חסר כופין על מדת סדום. ויש הנאה גדולה שיחזיק בהמות בחצר בלילה. וביום יפתחו הדלתות כי זה חסר קצת גם כן שטרחא לפתוח הדלתות לפעמי' ויתמעט עי"ז הנסיעה לשם. ואם נימא שהוא ספק שקול יש להסתפק אם יש בזה דין חזקה לומר שהבא לשנות ולהעמיד שם דלתות הוא הממע"ה וצלע"ע:

שם בהגה (אבל אם נתן להם המלך רשות) אודות שנוי דרך הרבים ששר ומלך המרשים לבנות אין עוד חשש על זה. אולי עי"ז יכולים לילך לשר אודות למחות הבנין. קודם שהולך בדייני ישראל כיון שהדיינים יאמרו כפי רשות מהשר עי"ז הוא מקדים את עצמו שלא יתן השר רשות וצל"ע: