Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 171
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעי' ח' בהג"ה (ויכול למחות) בחו"מ קע"א טענת גרעון על מקום בביהכנ"ק מניעה לגרום בדגול מרבבה ז"ל כתב שם חילוק על פי משמעות בלשון תשובת הרא"ש ע"ה. וצלעע"כ. אך עכ"פ י"ל שאין כן רק ביחיד נגד יחיד מה שאין כן אם צבור רוצים להרחיק גבולם בסגנון מקום גם אם על ידי זה יגיע גרעון ליחיד במקום שקנה מהם אינו יכול למחות וממילא המוציא מחבירו עליו הראי' כיון דצבור כמוחזקים כנגד יחיד אינו יכול למחות. וגם שיש חילוקים במה שהציבור כמוחזקים י"ל שבכך הם מוחזקים וביותר כפי מ"ש באיזה שו"ת מאחרונים ז"ל (שמעתי שבשו"ת שמן רוקח ז"ל נתפשט כן) שהמקומות בביהכ"נ אינן קנין גמור רק כעין משכון או אולי שכירות או אולי כמכר לזמן. גם שאין ברור לפני סברא זו כיון דסוגיא דעלמא ומשמעות הפוסקים ז"ל שבכך כמכר גמור מכל מקום אולי בצד מה י"ל צד גרעון בכח מכר בכך ע"י זה עכ"פ צבור כמוחזקים בנך וביותר י"ל כי על מנת כן הי' מתחלה חלוקת המקומות ומכירתן על מנת שלא יגרע על ידי זה כח הצבור בהוספת בנינים ומקומות שם כי מסתמא מעלין בקודש כו' והתירו גם בחול המועד בניני צבור מצד שבכך השמטה הרבה קדירה דבי שותפי כו' על ידי זה מסתמא גם שאז לא הי' דעתם להוסיף בנינים מסתמא עומד להוסיף בנינים וביותר שכפי תוספות נפשות מזמן לזמן הכרח להוסיף בנינים. וביותר אחר שריפת גג ביהכנ"ק ואחר שריפה רגילות תמיד להרחיב בנינים ואם על ידי תוספות בנינים נחסר מקום של אחר יתנו לו מקום אחר מהחדשים ובערך שווי מקו שלו. ואולי יש להעריך שווי מקום הנחסר כפי שוויו אם הוסיפו בנין וגרעו ערך שווי מקום ולא בטלוהו וכנ"ל שי"ל שהמכר הי' על מנת שיורשו להוסיף בנינים גם שיגרע ערך שווי מקום שמכרו על ידי זה. אך לגבי לחסר המקום לגמרי אין מהסברא בכך שקנה ושמכרו על מנת שיבוטל לגמרי על ידי רצונות בונים. וגם אם אחר שריפת הגג כנ"ל אם לא יוסיפו בנין כנ"ל לא תבנה הביהכנ"ק בגגה מכל מקום י"ל שמה שעומד לתוספות בנין מעליותא בכך גם ללוקח המקום של ידי זה אין נפקע מכחו על ידי שמצדו א"י לבנות בהמקום כדילי'. מכל מקום על ידי שעומד לבנין על ידי צבור גם חלקו עומד לחזור אליו כנ"ל. ומכל מקום מוטל עליו ליתן על הוצאות הבנין לפי ערך חלקו בין הרבים. ואולי חשבון הוצאות בכך כפי נפשות ולא כפי שווי כל מקום. ואולי גם אשר אין להם מקים מכיון דקבועים שם לתפילה. מוטל עליהם ליתן הוצאות הבנין כפי נפשות על כל פנים. שהרי כופיכ. זה את זה לבנין ביהכ"נ ומצד מצוות תפילה בצבור אין חילוק בין מעלת מקום כל אחד ואחד. ואולי שייך בכך חצי לפי נפשות כנ"ל וחצי לכפי כבוד כל אחד ואחד על מקום רגילתו גם שאין מקום במכר אליו מכל מקום כל שהחזיק במקום קבוע וגם לשם מדרגות במעלת מקום כל אחד ואחד וביותר אם מעלת המקום מצד שמיעה מהחזן וקורא שם ביותר. ושייך גם כפי ממון השג יד כל אחד ואחד בסיוע לצרכי צבור בכך. ואולי רשאים לגבות משווי מקום להוצאות כנ"ל וקודם בסך לחובת אחרים. כי מוטל שיעבוד על המקום בפירוש על הוצאות. וגם אם הגג שעל גבי קצת מקום לא נחסר כיון דצ"ל הוצאות בנין גג למקום החזן וקורא ההצאות מוטלים על כל המתפללים שם על כל מקום כנ"ל וצלע"ע כעת בכל זה היטב:
סעיף ו' (מכור לי חלקך) אודות מ"ש בש"ך סק"א. שכמה פוסקים ע"ה סוברים שבשותפין שקנו לא שייך גוד או איגוד. וכן ראיתי שדן מו"ח נ"י. והיינו מצד המוציא מחברו עליו הראי' ויכול כל אחד לומר קים לי שלא יוציאו מחזקחו על ידי גוד או איגוד. עבב"י ע"ה שם סעי' ל"ג שהביא דעת הרשב"א ע"ה דהקונה מיורש אחד כיון שיכול היורש שכנגדו לטעון גוד או אגוד נגדו יכול הוא גם כן לטעון נגד היורש. ולא שייך בזה סבר וקיבל. נראה שכיון שלא מצינו חולק על הרשב"א ע"ה בזה בודאי אפושי פלוגתא לא מפשינן. וגם אם היה פלוגתא גם בזה הלכה כהמכריע וכן מ"ש בטור שם שכשנתחדש אח"כ איזה הצטרכות למי מהם לטעון גוד או אגוד מה שלא היה כן בעת הקנין יכולים לטעון גוד או אגוד. גם שבחידושי הגהות שבטורים החדשים נדפס דהר"י הלוי ע"ה לא סבירא לי' כן מכל מקום אין לזוז מדברי הטור ע"ה שהוא כעין הכרעה וכנ"ל. וכן כפי מ"ש בב"י ע"ה שם בשם המ"מ ע"ה שיכול לטעון לכך לא התניתי עמך לטעון גוד או אגוד כי יראתי שמא ע"י התנגדות יהי' עלוי בשער ויוקיר המקח יש להבחין בזה תמיד. שכשנראה איזה אמתלא למה לא התנו כ"ע מודו דיכול לטעון ואודות אמתלא דעלוי הנ"ל לפמ"ש במרדכי ר"פ האומר בקידושין בשם הירושלמי שהמעלה בדמים מקחו שלחברו הוא בכלל למס מרעהו חסד ע"ש. אין לפני הירושלמי עם מפרשיו לעיין בו כעת. אך הכל לפי הנהוג שהרי נהיגי רבים להעלות המקח גם לגבי גוי ומירושלמי הנ"ל משמע גם לגבי ישראל המוכר יש למנוע א"ע מלהעלות בדמים נגד חברו שרוצה לקנות ואולי יש צד זכות בזה מצד שכבר נעשה כן דרך התגרים וא"כ אין בזה מניעת חסד כל כך. וטובה הוא לגבי המוכר והלוקח מוציא לקנות במקום אחר וכמו שחילקו הפוסקים בין דבר המצוי ומ"מ צריך להבחין תמיד באמתלאות הנ"ל והדומים להם: ולפימ"ש הש"ך ע"ה דעת ר"י הלוי דמשמע שכן היא הלכה מצד המוציא מחבירו עליו הראיה וכנ"ל. אם מכר א' מהשותפין לאחר כמו שהשותף שלא מכר חלקו יוכל לטעון גוד או אגוד [כי הוא לא נתרצה להלוקח] יכול ג"כ הלוקח מהשותף לטעון וכעין דברי הרשב"א גבי יורש שמכר ואין לחלק מצד מה מכר א' לב' זכות שתבא לידו כי אין זה כלל מצד גרעון כח הקנין ומה שלא הי' יכול לטעון גוד או אגוד הי' רק מצד שכן נתרצה מדלא נעשה תנאי בזה בעת ההשתתפות וכנראה שטענת גוד או אגוד הוא תקנה דרבנן מפני דרכי שלום (וצלע"ע בזה כעת ואולי הוא מן התורה מדכתיב בין איש ובין גירו על עסקי דירה שכולל ממילא דרך השלום בדירות או שהי' הלכה למשה מסיני בזה או שהוא מדרבנן ואסמכתא אמ"ש ובין גירו כנ"ל. וע' בש"ס ב"ב מ"ש בזה מחציו עבד וחציו בן חורין כו' וגבי כופין את רבו כו') ואין זה שייכות כלל לכח המכר והקנין רק דרך השלום גורם כן וכשקנו כיון שלא התנו נתרצו לסבלנות ויש שלום דאיבעי להו ליתיבו דעתייהו בכל מאמצי כח ואח"כ כשקנה שני שייך שלום דלא שייך בזה הו"ל לאתנויי כמ"ש הרשב"א ע"ה שם בב"י דיכול לומר סבור הייתי שתתרצה למכור והיינו מצד שכיון שכנגדו יכול לטעון גוד או אגוד' סבור הי' שבודאי כל שיהי' כל דהו נגד שלום יטעון הוא גוד או אגוד ואקנה אני כיון שיתן לי הברירה ובב' שקנו לא שייך כן כיון שהי' להם לאתנויי מסתמא נתרצו שניהם שלא יוכלו לטעון משא"כ בזה ששכנגדו ודאי יכול וסתמא דמלתא הסבלנות שוה בשניהם וכמים הפנים לפנים וכל שיהי' נגד השלום לא' יהי' נגד השלום לשכנגדו ג"כ ויטעון גוד או אגוד לזה לא התניתי ועכשיו שחברי סובל מה שאינני יכול לסבול אטעון אני. ואם יוכל אחד לטעון ולא השני יהי' עי"ז חשש סכנה שהיורש יהיה לו הברירה וכשיוכל לסבול לא יטעון ויעשה צער לחברו וכשלא יוכל חברו לסבול לא יוכל חברו לטעון. והוא כשלא יוכל לסבול עוד יטעון גוד או אגוד לזה כ' הרשב"א ששניהם יכולים לטעון משא"כ ב"ב שקנו שכיון ששניהם אינם יכולים לטעון אין סכנה. וא"כ ב"ב שקנו ומכר אח"כ א' חלקו ג"כ שניהם יכולין לטעון שאם אחד לבדו יוכל לטעון יהי' חשש סכנה וכנ"ל ושייך ג"כ לומר דלהכי לא אתנו מצד שסמך א"ע שבודאי כשהוא לא יוכל לסבול גם חברו לא יוכל ויטעון הוא ודאי לזה לא התניתי כי הי' אצלי בגדר שאינו מצוי שיסבול הוא ולא אני ולא שייך לומר לא הי' לך לקנות שהרי גם בב' יורשים [שמכר א' חלקו] הי' שייך טענה זו רק שמצד שסמך א"ע שחברו יטעון וכנ"ל לא הי' צריך ליטול רשות מהשותף בעת שקנה וכן הוא בזה. ולומר שביורש לא שייך חן מקח על לקחו משא"כ בב' שקנו שכיון ששייך חן מקח אולי יסבול ולא יטעון זה ליתא שהרי מסתמא הסבלנות של שניהם שוה וכנ"ל. והרי בהקונה מהיורש שייך חן מקח וכן בקונה מקונה. וכשיטעון הוא גוד או אגוד ויבטל החן מסתמא גם חברו כן הוא וכנ"ל. וכ"ז גם בע"ה מ"מ כיון שיוכל להתיעץ עם ת"ח יודע ויוודע לו שחברו יכול לטעון גוד או אגוד וכן דנתי הלכה למעשה עם דיינים מבינים קצת בצירוף מה שהי' עומד ליפול ולסתור כל הבנין בלי גוד או אגוד והי' נודע לכל שהי' קטטות בסכנה ודאי ששייך כזה דרכי שלום לכ"מ ואודות הטוען לא מכרת כלל ואתה עושה רק לפנים נראה שיכול להטיל קבלת חרם שאין רמאות כמו גבי מצרנות:
(עוד מצאתי) כתבתי במק"א על פי תשובת הרשב"א ז"ל שבב"י ז"ל סי' קע"א. שגם ששנים שנשתתפו לא שייך בהם גוד או אגוד מכל מקום כשמכר אחד חלקו כיון שחברו יכול לטעון נגד הלוקח שני יכול גם לוקח שני לטעון כן נגד השותף ע"ש ועכשיו אירע שמכר אחד מהשותפין חלקו לא' ע"י שהי' שותפו הסרסר במכירה זו וקיבל על עצמו וויתור קצת משלו כדי שימכור. לכאורה הי' צד בזה לומר ששתיקה כזו הודאה היא שהוא מסכים להיות שותף עם לוקח השני והרי אדרבא הי' גלוי דעת ממנו שהוא מרוצה בהלוקח שני בשותפתו עמו יותר מעם לוקח הראשון שותפו. ואם כן לא יוכל אח"כ לטעון נגד הלוקח שני גוד או אגוד ועל ידי זה לא יוכל גם לוקח שני לטעון נגדו. אך זה ליתא וזה עדיף מהא דקיימא לן גבי מצרנות שאין שתיקה כהודאה בזה. וגם אם אמר קנה ואמר שמוחל המצרנות לא מהני ע"ש. וכל שכן בזה שי"ל דלהכי ניחא לו בשותף השני משום שיוכל הוא לטעון גוד או אגוד נגדו מה שאין כן נגד שותפו הראשון שלא הי' יכול שכבר אפשר שסבור הי' בתחלה שיוכל לקבל ולסבול השותפות. ואח"כ איננו יכול לעמוד בזה וכמ"ש שם בתשובת הרשב"א ז"ל שבב"י ז"ל שם רק שעל ידי סברא זו יוכל לכופו לטעון גוד או אגוד לא רצה הרשב"א ז"ל להעמיד על סברא זו. ובפרט שזה הוא בגדר המוציא מחברו עליו הראי' וכמ"ש לעיל וי"ל שבעניני ממון לא שייך סברא זו סבור הייתי כו' כדי שיוכל לשנות ע"י זה ממה שסבר וקיבל מתחלה על זה והרי זה כגדר אין אחר קנין כלום מה שאין כן לומר שעל ידי שנתרצה להשותפות תחלה גם סופו ברצון בזה תמיד זה ודאי ליתא כי בן אדם ויתנחם ואין אדם יודע מטמונותיו של חברו וא"כ יכול להיות שבחר בלוקח שני מצד שהראשון אינו נוח לו. וכ"ש שאפשר שבחר בשני כדי שיוכל לטעון גוד או אגוד. ובפרט שהאיש שאנו דנין על כוונתו בהשתיקה ידוע לנו שיודע שעל ידי לוקח שני יש גוד או אגוד משני הצדדים כי אירע לו כן בקרוב אודות בית אחר כן זה על ידי גוד או אגוד יושם שלום: אודות הנ"ל שכשיוכל א' לטעון גוד או אגוד יכול גם חברו לטעון אין פירכא על זה מעני ועשיר עבב"י שגם בעני ועשיר י"א שא"י לטעון כדי שיהי' (חסר שיטה) שיש מתעשר כו': שותפים בבית נשרף וצריכים הוצאות טובא בבנין וא' עני י"ל דלכ"ע י"ל גוד או אגוד גם שהנהוג כהסוברים שבנשתתפו ברצון לא שייך גוד אגוד מכל מקום במה שנתחדש אח"כ [מבואר בטור] דלא שייך בכך הו"ל לאסוקי דעתי' ולהתנות כי מלבד שלא שכיח כל כך יש גם כן ספיקות רבות. שמא ישיג ידו לבנות או שמא גם הוא לא ישיג יד לבנות ע"י זה מסברא שייך בכך גוד או אגוד: ובמקומות ביהכנס"ק הנהוגים בהוצאות בנין אחר שריפה ג"כ הו"ל אין בו חלוקה וכשאינו נותן לפי ערך הוצאות הו"ל סגנון גוד או אגוד ואינו יכול לומר שיבנו קטן כי השותפות הי' לכפי הצטרכות בני הקהלה ק'. ובזמן כעת שהתפשטות בהמדינה לבנות חומה גם אם אין כפי' בכך מהמלכות יר"ה מכל מקום תיתי מהי תיתי כיון דהתפשטות הנהוג כן הוא שייך בכך מה שאמרו חז"ל ריש בבא בתרא מקום שנהגו לבנות גויל כו' ואינו יכול לומר להמתין בבנין. וכמו בבניני דירות וביותר בשל ציבור שהתירו בחוה"מ הק' בנינים מצד המהירות הצ"ל בשל ציבור גם במה שי"ל זמן מרובה בלתו מצד קדירה דבי שותפי כו'. ויש להעריך בשווי מקומות בנהוג לשם אז שאם שווים עובר לסוחר בסגנון לפי ערך הוצאת כלל הבנינים ועבור הקרקע אין חשבון בכך כי אין קונה הצבור הקרקע בממון גם תחלה וכל שכן במה שמהדורות הקודמים בהפלגה שאין זכרון להעריך הקרקע להחשבון בכך י"ל דשייך גוד או אגוד בלי הצטרכות ליתן לו עבור הקרקע אך מצד דהנהוג בשווי מקומות בהדרגה לפי כבוד לקרוב אל ארון הקודש ולרחוק בכך צריך להיות הבחנה כי עקום הקרוב מסתמא שוויו הרבה מלפי ערך הוצאה וגם שווי קרקע ואולי שייך בכך סגנון זה נהנה וזה לא חסר שאינו יכול להנות כבשס"ג והקרקע חוץ לסגנון ביהכנס"ק אינה שוה כלום ומדוע יעכב לרבים אך מכל מקום יש לפשר בכך היטב: מי שגילה דעתו שרוצה לטעון גוד או אגוד נגד שותפו ועדיין בספק אם טענתו טענה ורוצה לעכב שלא יעשה שם מה שכשיודחה משם יהי' בכך הפסד כמו מה שעוסקים בעשיית יי"ש שאי אפשר לטלטל הקמחים שמחמיצין וצריכים לשהות הרבה י"ל שיכול לעכב עליו מלעשות מה שיגרום עיכוב בהגוד או אגוד או הפסד רק אם מקבל על עצמו שכשיהי' הלכה לדחותו וקבל על עצמו ההפסד ואם בטוח שלא ישונה אח"כ לגרום עכוב יכול לעשות:
שם בהגה (כשאין לו מעות) גבי גוד' או אגוד נראה שעני יכול לקבל מעות מאחרים ולקיים ברירת גוד. גם להסוברים שאין יכול לטעון גוד או אגוד במעות מאחרים. כי רק לחברו אינו יכול לכוף על כך מה שאין כן מי שאומרים לו גוד או אגוד יכול לעשות מה שאפשר לו להציל את עצמו והרי יכול למכור גם חלקו לאחרים והאחר יוכל לטעון גוד או אגוד וכמ"ש בסמ"ע ס"ק י"ד וגם היכא שלא הי' שייך גוד או אגוד בלאו הכי ע"י מכירה שייך וכנ"ל וכל שכן בזה שחלקו ישאר לו ומעמיד אחר על ברירת גוד שאמרו לו ומה שאמרו חז"ל שעני אינו נוח לו בטענת גוד או אגוד דהעשיר היינו רק היכא שאינו יכול להמציא לו כנ"ל וכנ"ל הוא טוב. שמעתי היום ששייך גוד או אגוד גם שיש לחברו שנה הסמוכה וישלם לו עבור השנה. וכן י"ל מסברא דהו"ל כגוד או אגוד ממי שיש לו רק שליש ובש"ס גבי חצי עבד וחצי בן חורין אולי שייך כן. ואם הי' לאחד קדימה שנה ובא חברו לומר עכשיו אטול לעצמי קדימה. י"ל שאינה טענה קדומה שהי' לו קובעת שיהי' בשנה אחר שנה:
סעיף ה' בהגה (והשתמש בו אחד) מ"ש בחו"מ קע"א בשם הרשב"א ע"ה דאם לא חלקו והשחמש אחד מהם לבדו אין חברו יכול להשתמש זמן כזה אח"כ נראה שטעמו משום שכן הוא דרך קנין דשותפות שבזמן שישתמש בו אחד מהם. יהי' כאלו איגלאי מלתא למפרע שהקנין חל לו לבד לזמן ההוא וכמ"ש הר"ן ע"ה בר"פ השותפין גבי זה אומר לתוך שלי אני נכנס כו' שמע מינה יש ברירה כו' וכמ"ש במק"א בזה מכבר אך עיקר טעמי' דהרשב"א ע"ה בזה נראה דהיינו מצד שהיה לו להשותף שני לעשות חלוקה או סדר שמוש זמן אחר זמן וכל שלא עשה כן הניח את מה שישתמש חברו על כפי מה שהוא על פי ההלכה והרי ההלכה דיש ברירה בזה וכנ"ל מה שאין כן כששותף אחד ברח ע"י אונס או כדומה איזה טעות או שאחד עשה איזה מעמד במקומו גם שלא הי' לו הרשאה ממנו בהחלט נראה דבאחד מגווני אלו מודה הרשב"א ע"ה שיוכל אח"כ השותף השני להשתמש לבדו במקומות ההם כעין הזמן שנשתמש בו חברו ממש וצלע"ע בזה: בב"י ז"ל משמע שדברי הרשב"א הנ"ל הם גבי היכא דשייך גוד או אגוד שאין יכולים לכוף זה את זה על שנה אחר שנה ע"ש בב"י בשם הרשב"א אין בידי שו"ת הרשב"א כעת לעיין בו בזה ולזה כיון שהי' אפשר גוד או אגוד ולא שנה אחר שנה ולא טען גוד או אגוד גם דינא שיכול לטעון לתוך שלי אני נכנס ואינו יכול ליטול זמן כנגדו כיון דלא שייך בזה שנה אחר שנה מה שאין כן הרמ"א ע"ה בהג"ה כתב דגם היכא דלא שייך גוד או אגוד רק שנה אחר שנה שייך בחלקי נשתמשתי צריך לומר דאיירי שהלך ברצון ולא ע"י אונס וכנ"ל וכשהי' סדר שנה אחר שנה גם שלא הי' כן על פי הרשאה מהשותף מכל מקום נראה דלא שייך שנתרצה שיאמר חברו בחלקי נשתמשתי וכנ"ל:
סעיף ט (שכור ממני חלקי) אולי גם להנהוג כהסברא שאין גוד או אגוד בקנו או שכרו יחד כי נתרצו מכל מקום בשכירות מה שקורים אורנדא ואי אפשר רק לדור בבית אחד ואם אפשר להיות בכך זה בזמן זה וזה בזמן אחר וצריכים לשמור רכושם ואי אפשר השמטה בהשייך להשררות אם אשה אחת מהם קנטרנית ואי אפשר לדור כולם שם ולא נודע מקודם י"ל דשייך גוד או אגוד היטב:
סעיף י"ד (שני אחים שירשו) בית של שני אחים מצדו לגובה ההר היה לו חלון והיה מופלג משכינו ד' אמות ומצדו למורד ההר היה לו חלון לצד שכינו ע"ג נגד גג המשופע של שכינו ואחר כך נמכר זה המקום אחר שריפת הבית לשני חצאין לשני בני אדם ורוצה זה שחלקו לגובה לבנות עד סמוך לשכינו ובלי חלון והשני טוען שעל ידי זה יחולק מקום הכללי של הבית וגבולו סביב לחצאין שיכניסו למדידת המקום ג' ד' אמות שמתרבים עכשיו וכאלו לא היה בנין מעולם כאן וקנו המקום לחצאין. יש בזה סברא לומר שכיון שחלוקה צריכה להיות שוה לגמרי וכדקיימא לן שיש בו חלוקה היינו ששני החלקים שווים לגמרי וכיון שחלק שבמורד יש לו זכות לחלונות להרחיב ולצד שכינו כן מצטרך ליתן לחלק גובה ב' חלונות כנ"ל וע"י זה מרויח הד' אמות ממילא ואם אחר כך סותר החלון של צד וכונס לשלו הד' אמות הו"ל זה נהנה וחברו לא חסר אך כיון שלחלון שכנגדו גג שכינו המשופע אין לזה חזקה לכ"ע לשני הדיעות שבסימן קנ"ד. ואם כן חלון זה גם שאין מוחים בו איננו בגדר קנין וחלוקה כלל כיון שאין לו חזקה. אך כיון שהד' אמות הנ"ל היה דרך הרבים לילך ובעגלות גם בהם לא שייך חלוקה וקנין גם שאין הרבים מוחים לזה ועל ידי זה המדידה היא חוץ להם היטב: היה מדובר בין שותפים בבית שזה יחזיק רק מזיגה. וזה יחזיק מילי דחנותא. ואחר כך התנו ביניהם מדובר זה בחתימת ידי שניהם וכתבו שם לשון שלא יחזיק זה למכור מה שיחזיק חברו למכור הרי זה כסתירה בל' המדבר לפני העדים ובין בל' השטר ולא דמי לדסימן ל' וסימן כ"ט שמוטל לפרש בדרך רחוקה כדי שלא יהיה כסתירה כי שם הוא רק לגבי עדות ששייך בהם כיון שהגיד כו' משא"כ בתנאי שבין יחידים יכול להיות שחזרו בהם אחר כך והתנו באופן אחר. ויש כאן ד' טעמים שלא לשנות מכפי השטר. חדא דתפוס ל' ראשון הוא רק כשלא היה חזרה או במה דלא מהני בי' חזרה מה שאין כן במה שאפשר להיות חזרה. ותו דקיימא לן דכשבעל פה סותר למה שכ' בשטרא שטרא עיקר כמ"ש בטור יו"ד ססי' קע"ז. וגם שבב"י ז"ל שם כתב מל' הרמב"ם ז"ל משמטות נגד זה הרי לבסוף הניח שם בצ"ע וקיי"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינין. והב"י ז"ל שם הראה פנים לפרש בכוונת הרמב"ם ז"ל דלא פליג על הטור ע"ה בזה. ובמק"א כתבתי שעל ידי זה יש זכות על כל הנוהגים לומר בעל פה ל' הלואה. כיון שבשטר כ' בל' עסקא. וגם דקיימא לן לגבי שבת"ק שאסור לומר הלויני מ"מ בזה כיון דקיימא לן דשטרא עיקר אין חשש. ובטור ח"מ סי' ס' סעיף י"ח שרמז לשם הש"כ ז"ל בסי' קע"ז שם. שכתב דבעל פה מקלקל למ"ש בשטר שכ' על שם אחר ע"ש אין מזה סחורה כלל כי שם פירש להדיא שהשטר הוא רק לפנים מה שאין כן כל עוד שלא פירש להדיא שהשטר הוא רק לפנים השטר הוא עיקר גם הרי יד בעל השטר על התחתונה גם אם היינו יכולים לדחוק בלישנא דשטר לפרשו שהכוונה מה שיחזיק בשום פעם לא יחזיק זה מזה לעולם גם בעת שלא יחזיק זה מזה אז. וגם אם היה סתירה ממש על כל זה יד בעל השטר על התחתונה וכל שכן שיכולים לפרש גם לישנא דבעל פה שהכוונה ששייך לו ההכנסה ממילי דחנותא מה שאין כן כשלא יחזיק חברו מזה גם הרי זה כאן כזה נהנה וזה לא חסר. מדוע לא יחזיק זה למכור בעת שחברו אינו מחזיק מזה ופשוט דכתב יד דינו בזה כשטר כיון דהודאת בעל דין כמאה עדים:
(עוד מצאתי) אחד עשה מעמד בבית שמשותף בו עם חברו ובו שני חדרים שיהיה ג' שנים שייך לחברו חדר א' היטב לסדר עסקי פרנסה שבו במכירת משקים. ולו חדר א' למכור בו קמח ולא ימכור א' מסחורה של חברו. ואחר ג' שנים יהיה חדר זה לזה. גם שלא נכתב קנס על זה אין להם לשנות למכור ממה שמוכר חברו כי הוא כשכירות שנקנה בקנין לבד. כי השכירו זה לזה רק לפרטים כפי המדובר. ומלבד מה שאסור לבטל כיס של חברו יכול גם כן כל אחד ואחד למחות שלא לעשות במקום השייך לו זכות בו שלא כרצונו. ובדיעבד אם מכר מה שלא היה לו רשות למכור כפי המעמד כיון שלא חיסר לחברו בפועל ליטול משלו שלא כראוי הרי זה רק כמבטל כיס שפטור בדיני אדם אם לא שכ' ביניהם קנס באופן מועיל וכשכתוב ביניהם בלי קנס. ועבר א' על המעמד בג' שנים. ובא חברו למכור גם כן בג' שנים שאחר כן כמו שמכר חברו צל"ע בזה. שאם השנים שוות לגמרי בשווי טובת הנאה של המכירה מכל מקום יכול הראשון שפטור בדיני אדם למחות באולי בשני לכתחילה מלעבור על המעמד וצל"ע בכ"ז היטב. בטורים הנדפסים עם חידושי הגהות בחו"מ סס"י קכ"א [אות י'] מ"ש בשם הפרישה: ועוד קשה שהרי אין יכול לומר גוד או אגוד בזול משוויו ע"ש צ"ע לענ"ד כי י"ל שהכוונה בזול יותר מכפי מה שהי' יכול להוקיר הרבה יותר משוויו כדקיימא לן בש"ע שיכול להוקיר על שוויו הרבה. ואם כן י"ל כוונת הזול הוא לגבי יוקר הרבה משוויו: