סעי' א (קנה לי) אומר לשלוחו שיקנה עבורו וקנה [מגוי] ונגנב קודם שהודיעו שקנה עבורו. גם דשייך מעין מ"ש התוס' ז"ל בב"מ ע"א ב' [בד"ה בשלמא סיפא לחומרא] שכיון דאין הישראל שלוחו בזה אינו זוכה מידו בשביל ישראל. אך אולי בעשאו הישראל שליח בפירוש י"ל דהשליחות חל גם אם קנה מגוי ובפרט כשבשעת השליחות לא ידע ממי יקנה וכמו דחל השליחות אם יקנה מישראל כן חל לגבי קנינו מגוי. גם י"ל דשייך חיוב על המשלח מדין ערב כיון דעל פיו נתן מעות המקח ולפי"ז הי' שייך חיוב על המשלח גם אם השליח פשע אח"כ בשמירה. כי לפי סברת התוס' ז"ל הנ"ל לא נקנה המקח לשום א' הו"ל הפקר ול"ש חיוב שמירה בכך גם אם אמר שיונח לפניו והמשלח נתחייב תיכף שקנה עבורו כנ"ל. אך י"ל שכיון דהחיוב של ערבית הו"ל ודאי ומ"מ מועיל ע"י הנאה דהימני' ובכך ל"ש הימני' כיון דהמקח הי' שוה מעות שנתן ובפרט במקח השוה בפשטות בשוק שכשירצה למכור יקבל תיכף כל מעותיו עבורו וקיום השליחות והזכי' הוא ע"י שמצוי במקח ידוע כמ"ש הב"ח ז"ל בקי"ג:

שם בהגה (קח סחורה) א' הרשה לא' שיטול מאשתו מעות על מו"מ כשלא יהי' בביתו והי' כן ונטל מעות וקנה סחורה ותיכף שבא בעל המעות לביתו לא רצה להיות שותף בהמו"מ. נראה שאין מזה גלוי דעת שיהי' שותף לכל מה שיקנה ויכול לומר שכוונתו הי' רק שכשיקנה מה שהיא בזול יהי' עמו שותף ולזה א"ל שכשתבין שסחורה שלפניך היא בזול עד שארצה מסתמא להיות שותף תטיל מעות ומ"מ יהי' אח"כ הברירה בידי רק שתעשה אתה לפי אומד שלך על רצוני ובפרט בשותפות שי"א שיכול לחזור בו גם באמצע וגם שהוא מוחזק במעות עליו הראי' שכוונתו הי' לשותפות בהחלט והרי איננו יכול לטעון ברי. ויש חזקה שאינו שותף:

סעי' ג (וקנה ביוקר) שליח או שותף שקנה ביוקר פחות משתות וא"א להוציא מהמוכר צלע"כ אם חייב השליח כיון דדרך התגרים שלא להקפיד פחות משתות ורק נגד המוכר לשליח וידע שהוא שליח מפורש שהאונאה בכל שהוא. ומסברא י"ל מ"מ שכ"ה בין שליח למשלח:

סעי' ט (ה"ז מעביר על דבריו) א' אמר לחבירו שרוצים ליתן לו עבור י"א שורים שלו ת' זהו' בעד כאו"א ואמר שאין זה מספיק. ואחר כמה ימים רצה ליסע מביתו ועשהו שליח למכור שוריו סתם ומכר שיבחרו מהי"א ח' כאו"א בת' זהו' ובעל השורים כשנודע לו מוחה. נראה שזה כגלוי מלתא שהשליחות לא הי' רק על כל השורים ועכ"פ לא פחות מת' זהו' באו"א משא"כ כשיבחרו ח' היותר טובים. וכיון שלא הי' שנוי שער בנתים בזמן קרוב י"ל כן ומ"מ צל"ע בזה אך כיון שהשליח אמר שהבין לפי משמעות גלוי דעתו שימכור כאשר יוכל ובעל השורים הנחישו ואמר שפירש בשעת השליחות שלא יופחת מת' זהו' עבור כאו"א מהי"א. לזה אמרתי שישבע בעל השורים שכדבריו כ"ה ומצד שאין נשבעים ביום הפס"ד והי' ביום פורים ולא הי' אפשר לקרוא דיינים אין זה פסק דין בהחלט וכשיבואו לעשות סוף בהנ"ל בהשבועה יוכל להבחין עוד ואמרתי אז לכלול ג"כ בהשבועה אם אין אשתו נושאת ונותנת בדבר גדול כזה כי גם האשה הסכימה במכר הנ"ל. וכנראה ששייך שבועה ע"י אומדנא של השליח כי הוא יותר בקי באומדנא בזה כנ"ל: