(עקצוה"ח סק"ב) בסי' ר"י האריך הקצוה"ח נגד הפני יהושוע בדברים שאין להם הכרע ממש מדברי הרשב"א. והדבר מפורש יוצא מש"ס גיטין דף י"ג ע"ש ובתוס'. דהיכא דלא עבידי דאתי גם ר' מאיר מודה אמנם נולדים דעלמא כנראה דהו"ל כמו עבידי דאתי. ומ"ש שם סק"ג על דברי מוהר"מ מרונטבורג מדברי הרמב"ן אטו גברא אגברא קא רמי דמוהר"מ סובר כהראב"ד ודעמי':

סעי' ג' (אתה ובהמה זו) אודות קני את וחמור צלע"ע היטב. בההיא דכתב רש"י ז"ל ערכין כ"ט ע"ב שאם אינה מכירה אין נקנים מטלטלים אגב. שאולי כתב כן רש"י ז"ל ותוס' ז"ל שם. רק למאן דאמר דלית לי' שהמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם קונה שניהם רק ס"ל שאין הקנין חל כלל או מאן דס"ל שלא שייך כלל הואיל בזה וכל אחד בפני עצמו. כבב"ב [דף קמ"ג] גבי קני את וחמור. ואולי גם דס"ל שקנה גם מה שלא בא לעולם בהואיל דקנה דבר שבא לעולם מודים גבי יובל דלא שייך הואיל גם שאח"כ אפשר לקנין שיחול והו"ל כדבר שלא בא לעולם. וי"ל שע"י קל וחומר מכורה כבר יצאה כו' שאמרו חז"ל שם עי"ז יש גלוי מלתא שמש"ה למעט יובל היינו לשיהי' ביטול מקח בכל אופן או לשיהי' גם איסור וצלע"ע: ובמ"ש התוס' ז"ל שם [דף ל'] שאין חליפין רק בקנין שהוא לגמרי ולא בעל מנת להחזיר צלע"ע היטב וראיתי כעת שהקצוה"ח ז"ל הביא דברי התוס' ז"ל הללו בסי' קצ"ה. והקשה שהקנין סודר של בועז הי' ג"כ במה שעתיד לחזור ביובל ע"ש. ואולי י"ל שכוונת התוס' ז"ל רק לגבי מה שמצד גוף הקנאתו שהיא באופן שממילא יחזור ולא יחול הקנין סודר היטב. מה שאין כן מצד יובל מצד המקנה אין כאן גרעון בההקנאה והוא מקנה לגמרי רק שהתוה"ק ציותה שיחזור וגם אם קנין פירות לאו כקנין הגוף ובזמן היובל לא הי' הלוקח קורא בביכורים מ"מ אין גרעון בהקנאתו בהחליפין גם י"ל שהיו פירות מחוברים הצריכים לקרקע ומצדם הי' שייך הקנאה לגמרי והי' שייך חליפין. אך אין זה מספיק שהרי משמע שהקנין חל אז בחליפין גם על גוף השדה. ואולי גם התוס' ז"ל ס"ל שמכירה לזמן אינה כטובת הנאה ונקנית בחליפין ורק שאלה או שכירות שאינו סגנון מכירה ממש וגם דקיימא לן שכירות ליומה ממכר הוא מ"מ אין חצר מושכר קונה להשוכר מציאה. וכבש"כ ז"ל בסי' שי"ג. ולכמה מילי אינה כמכירה ממש ועי"ז הו"ל כטובת הנא' ואם שייכות דברי התוס' ז"ל הנ"ל שם הם גם לגבי מכירה ויצאה דשם שנפקא מינה לחליפין כעין הנפקא מינה שכתב רש"י ז"ל שם לגבי אגב הי' מוכרע לפי"ז שגם במכירה לזמן לא מהני חליפין לאיזה סברא בהתוס' ז"ל שם. וצלע"ע היטב: לפי סברת התוס' ז"ל הנ"ל מה שאמרו חז"ל ריש פ' הכותב שקנו מידו. ומ"מ אם מתה יירשנה וכן לפעמים יש לו זכות מ"מ בפירי פירות אין זה אשר עומד לחזור וכטובת הנא' כי י"ל ירושה מלתא אחרית' היא וכן פירי פירות הו"ל מציאות חדש ודבר אחר. ובמה שהקנה לה הרי לא שייר לעצמו וצלע"ע: בקצוה"ח ז"ל שם בסי' קצ"ה כתב ראיות שמכירה הו"ל ג"כ זכות ע"ש. אולי י"ל דאיירי התוס' ז"ל כשגילה דעתו שרוצ' בהמקח רק הקנין סודר הי' שלא בפניו. וכ"ה בשטרי אקנייתא שכ' שם וכ"ה בכל שטרות וקנינא כו' שמסתמא יש גלוי דעת מהמוכר ומהלוקח קודם וצלע"ע: